מדינת ישראל נ' סלאמה(עציר)

גזר דין

1.הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בביצוע העבירות המנויות בשלושה כתבי-אישום ובתיק פ"א, כדלקמן:

בת.פ. 32233-09-10, הורשע הנאשם בביצוע עבירות של הפרעה לשוטר לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 [להלן: חוק העונשין] ותקיפת שוטר לפי סעיף 273 לחוק העונשין. המדובר באירוע שהתרחש ביום 22.5.10, כשניידת סיור נקראה לטיפול באירוע אלימות בקלנסווה. שוטרים הגיעו לבית של הנאשם ואחיו (הוא הנאשם 1 בכתב-האישום), דפקו בדלת וביקשו להיכנס, וכשהבחינו בהם הנאשם ואחיו החלו צועקים לעברם "מי הזמין אתכם. תלכו מפה יא זונות. זה עניין משפחתי...". אחיו של הנאשם נעמד בכניסה, סירב לאפשר לשוטרים להיכנס לבית, החלו חילופי דברים בין האח לאחד השוטרים אשר הסלימו לאלימות מצידו. בשלב זה, ניסה שוטר אחר לפתוח את הדלת, ובתגובה הנאשם רץ לעבר הדלת, דחף את השוטר אל הצד בידיו ומנע ממנו את הכניסה לבית.

פ.א. 4171-10 (טייבה) – בו הורשע הנאשם בביצוע עבירה של החזקת סם לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973 [להלן: פקודת הסמים] בכך שביום 10.10.10 נמצא מחזיק בסם מסוג חשיש במשקל 1.70 גרם.

בת.פ. 28162-01-11, הורשע הנאשם על יסוד הודאתו בכתב-אישום מתוקן בביצוע עבירות של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודת הסמים, החזקת כלים לפי סעיף 10 לפקודת הסמים, החזקת תחמושת לפי סעיף 144(א) סיפא לחוק העונשין והחזקת רכוש החשוד כגנוב לפי סעיף 413 לחוק העונשין. במהלך חיפוש שבוצע בביתו של הנאשם ביום 9.1.11 נתפסו 2 חתיכות חשיש על שולחן בחדש – האחת במשקל של 23.85 גרם, השניה במשקל 089 גרם. בנוסף, בתוך קופסת פח נתפסו 13 כדורי MDMA וכן משקל אלקטרוני. כן נמצאו שלושה טלפונים סלולאריים, 16 מיכלי שמן גיר ופח שמן בעלות משוערת של 1000 ₪ - לגביהם קיים חדש סביר כי הינם גנובים, וכן כדור לנשק 5.56 מ"מ.

הנאשם שהה במעצר מיום 9.1.11 – 17.2.11, אז שוחרר בתנאי "מעצר בית" מלא.

בת.פ. 6988-06-11, הורשע הנאשם על יסוד הודאתו בביצוע עבירה של הפרת הוראה חוקית, בכך שהפר תנאי שחרור כאשר אושרה לו יציאה נקודתית מ"מעצר הבית" ביום 2.6.11 לצורך בדיקה רפואית בנתניה בליווי מפקח עד לשעה 14:00 – ובשעה 13:50 שהה במסעדה בטייבה לבד ללא מפקח.

2.ייאמר, כי הנאשם עצור מיום 2.6.11. במסגרת ההסדר הראשוני בת.פ. 28162-01-11, נשלח הנאשם לקבלת תסקיר בעניינו על-מנת לבחון את האפשרות להארכת שני מאסרים על תנאי בני 6 ו – 12 חודשים, לבקשת הסניגור. נוכח מעצרו של הנאשם, בסופו של יום, המחלוקת בין ב"כ הצדדים היא באשר לתקופת המאסר בפועל אשר ראוי להשית על הנאשם.

3.ב"כ המאשימה הדגישה את כמויות הסם וסוגיו אשר נמצאו בבית הנאשם, את הרכוש הרב שהחזיק וכן את התנהגותו התוקפנית כלפי שוטר אשר הגיע לביתו. כן טענה לענין הפרת האמון בבית-המשפט, אשר הובילה למעצרו. הגישה לעיון בית-המשפט את גליון הר.פ. של הנאשם (ת/1) הכולל 6 הרשעות קודמות, בעבירות זהות וכן בעבירות רכוש ואלימות. למרות ששני מאסרים על תנאי ריחפו מעל ראשו של הנאשם, לא היו באלו כדי להרתיעו, כאשר הוא שב להסתבך במגוון עבירות. לטענתה, הנאשם לא פנה לטיפול, והראה מוטיבציה לגמילה רק לאחר מעצרו. על כן, עותרת היא להפעיל שני מאסרים על תנאי בני 6 ו – 12 חודשים במצטבר ולהשית על הנאשם עונש מאסר בפועל ארוך ומשמעותי, קנס, פסילה בפועל ופסילה על תנאי.

4.הסניגור פירט את עובדות האירועים מנקודת ראותו, כשניסה לשכנע כי אין המדובר בכמויות סם נכבדות, החזקת כדור אחד ורכוש שאינו בעל ערך רב. באשר לאירוע האלימות כלפי השוטרים טען, כי העובדות מצביעות על כך כי אחיו היה הדומיננטי, ולגבי ההפרה הדגיש כי לא ביצע הנאשם כל עבירה נלווית. עוד ביקש להפנות לעובדה, כי בעברו של הנאשם ריצוי עונש מאסר אחד בן 3 חודשים מאחורי סורג ובריח לאחר שלא נמצא מתאים לרצות את עונשו בדרך של עבודות שירות. לטענתו, מן התסקיר ניתן ללמוד על החרטה שהביע בגין המעשים ועל הרקע הקשה בו גדל, כשהוא לקח אחריות על מעשיו בפני בית-המשפט מבלי שהובטח לו דבר לעניין הענישה. הוא עותר, לכן, להפעיל את שני המאסרים על תנאי בחופף ולהטיל ענישה נוספת, חופפת, כך שתקופת המאסר שתוטל עליו לא תעלה על 12 חודשים.

5.בדברו לבית-המשפט ביקש הנאשם לשכנע כי הפנים את חומרת מעשיו ואת מצבו, אינו רואה את עצמו כאדם אלים ותיאר את שאיפותיו להתבסס ולהקים משפחה ולא לחזור לעבריינות.

6.מהתסקיר מיום 22.5.11 למדתי אודות נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, שהינו רווק יליד 1978. הנאשם בן למשפחה מרובת ילדים, אשר גדל בתנאי עזובה רגשית ומשפחתית, סיים 12 שנות לימוד, אך התחבר לחברה שולית והחל להשתמש בסמים, בעיקר חשיש, ובהמשך הסתבך בפלילים. קצינת המבחן התרשמה כי לוקח אחריות על התנהגותו הבעייתית, הביע חרטה ומוטיבציה מילולית לטפל בבעיית התמכרותו לסמים. הומלץ לאפשר לו לפנות למרכז "אלמוסתקבל", ולצורך כל נתבקשה דחיה על-ידי שירות המבחן. לא אישרתי קבלת תסקיר משלים, אך הטיעונים לעונש נדחו כשצויין, כי במידה ואכן הנאשם יפנה לקבלת טיפול במרכז יוכל להציג מסמך בענין זה. אלא, שכאמור, מספר ימים לאחר מכן נעצר בגין הפרת תנאי השחרור ומאז תחילת חודש יוני מצוי הוא במעצר.

7.מהמסמכים שהוגשו לעיוני ומטיעוני הצדדים עולה תמונה של נאשם אשר ממשיך להסתבך בפלילים לצד שימוש בסמים מאז שנת 2000, כשהליכים משפטיים, מאסרים על תנאי ושהייה מאחורי סורג ובריח אינם מרתיעים את הנאשם מלחזור לסורו. העבירות אותן ביצע הפעם מעידות על זלזול בחוק, באוכפיו וברכוש האחר – הכל תוך המשך שימוש בסמים והחזקת מגוון סמים בביתו. אכן, עולה צורך להעביר לו מסר ברור באמצעות השתת עונש מאסר בפועל מוחשי, תוך הפעלת מאסרים על תנאי אשר הוטלו עליו בעבר בבחינת הזדמנות אותה לא ניצל.

8.עם זאת, מקבלת אני את גישת הסניגור, כי נסיבות ביצוע העבירות - תוך התייחסות, בין השאר, לחלקו המינורי של הנאשם באירוע האלימות כלפי השוטרים, אופי ושווי הרכוש החשוד כגנוב שהחזיק לצד כדור תחמושת אחד וכמויות הסמים שנמצאו ברשותו – מביאות לכך שראוי יהיה להטיל עליו עונש מתון. בנוסף, יש לזקוף לזכותו את לקיחת האחריות על מעשיו בפני בית-המשפט ללא תנאי, כשקצינת המבחן התרשמה מלקיחת אחריות כנה, וכן יש להתחשב בעובדה שהמדובר במאסרו הממושך הראשון.

9.על כן, לאחר ששקלתי את כל השיקולים העומדים לזכותו ולחובתו של הנאשם, אני גוזרת עליו את העונשים הבאים:

מפעילה את המאסרים על תנאי בני ה – 12 וה – 6 חודשים המפורטים בגזר-דין מיום 2.11.2008 בת.פ. 1532/08, בחופף האחד לשני.

בגין ביצוע העבירות נשוא גזר-דין זה, מטילה על הנאשם עונש מאסר בפועל בן 10 חודשים לריצוי במצטבר, כך שסך הכל ירצה עונש מאסר בפועל בן 22 חודשים בניכוי ימי מעצרו: 9.1.11 – 17.2.11; 2.6.11 – היום.

מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו שלא יעבור עבירות סמים מסוג פשע ו/או עבירות אלימות מסוג פשע ו/או עבירות בנשק לפי סעיף 144 לחוק העונשין; מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירות סמים מסוג עוון ו/או עבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 לחוק העונשין.

קנס בסך 5,000₪, או 50 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד ליום 1.5.2012.

אני פוסלת את הנאשם מלהחזיק ו/או מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 9 חודשים מיום שחרורו ממאסר.