מדינת ישראל נ' סיקסיק(עציר) ואח'

החלטה

ארבעת המשיבים עומדים לדין בבית משפט זה בגין ביצוע עבירות של קשירת קשר לפשע, סחיטה באיומים, החזקת נשק ותחמושת ופציעה בנסיבות מחמירות.

לפי עובדות כתב האישום לורן לרנט מוריס מימוני (להלן – המתלונן), הינו בעל משרד פרסום הממוקם בכפר סבא (להלן – המשרד). בשנת 2006 עבד משיב 4 עבור המתלונן בסניף משרדו בירושלים. עובר ליום 13.9.10 קשרו ביניהם המשיבים קשר לסחוט את המתלונן בשל טענת המשיב 4 כי המתלונן נותר חייב לו בשל אותה עבודה סכום של 4,500 יורו.

במסגרת הקשר ערכו המשיבים סיורים מקדימים באזור המשרד. הם סיכמו ביניהם כי משיבים 3-1 יגיעו למשרד על מנת לסחוט את המתלונן ולאיים עליו, ולאחר שהמתלונן יארגן את הכסף יהיה זה המשיב 4 אשר יגיע לגבות את החוב. עוד סיכמו המשיבים כי ידרשו מהמתלונן סך של 10,000 יורו כ"קנס".

ביום 13.9.10 הגיעו המשיבים 3-1 ברכבו השכור של משיב 1 למקום עבודתו של משיב 4. משיב 4 מסר למשיב 1 אקדח ושתי מחסניות תואמות אותם קיבל במסגרת עבודתו כמאבטח. המשיבים 3-1 נסעו מהמקום ושמו פעמיהם למשרדו של המתלונן. משיב 2 הצטייד באלה מתקפלת עשויה מברזל ושם את האקדח בכיס מכנסיו. הוא הודיע כי "חייב" לעשות למתלונן חור ברגל כדי שיבין, ובתגובה אמר לו משיב 1 שלא יעשה זאת ונטל מידיו את האקדח.

כשהגיעו משיבים 3-1 למשרד ביקש המשיב 1 בשפה הצרפתית מהמתלונן לשוחח עמו ביחידות. משיבים 1 ו-2 נכנסו לחדר במשרד בעוד משיב 3 נשאר ליד הדלת ושמר על שלושה עובדים נוספים ששהו במשרד אותה עת, לבל יפריעו.

משיב 1 הודיע למתלונן בצרפתית כי הוא חייב כסף לאנשים, והמתלונן אמר לו שאינו חייב כסף לאיש. משיב 2 החל לתקוף את המתלונן והכה בפניו באגרופים. המתלונן ביקש להגן על עצמו והיכה במשיב 2, ואז שלף המשיב 1 את האקדח וכן את אחת המחסניות וכיוון אותו לעבר המתלונן. המשיב 1 הוציר את המחסנית לאקדח ומיד אחר כך שב והכניס אותה לתוכו. במהלך האירוע שלף משיב 2 את האלה והחל מכה באמצעותה בגופו, בפניו ובראשו של המתלונן, תוך שהמתלון זב דם.

משיבים 1 ו-2 הודיעו למתלונן כי יש לו חוב כספי ועליו לשלם להם 10,000 יורו, והמתלונן, בשל פחדו מפניהם, אמר שמוכן לשלם את הסכום, אך אין לו כסף מזומן והוא זקוק ליומיים על מנת לארגנו. משיב 1 הודיע למתלונן כי ישנו עובד לו הוא לא שילם כסף ומשיב 2 אמר לו: "שתדע שאני הייתי בבית הסוהר ואם אתה הולך למשטרה אנחנו נחתוך לך את האצבעות. שתדע שאפילו אם אני חוזר לכלא לא איכפת לי, כי ברגע שאני יוצא אני אהרוג אותך". משיב 2 ניגש לשולחן העבודה של המתלונן וניסה לקחת את המחשב שעמד שם. משלא הצליח, העיף משיב 2 את המחשב מהשולחן ולקח את שני הטלפונים הסלולריים של המתלונן שהיו מונחים עליו.

משיבים 1 ו-2 הורו למתלונן להישאר בחדר, בעוד המשיב 2 הוציא משקים ניילון אותה החזיק כל העת משיב 3 בקבוק מלא בבנזין, ושפך את תכולתו על הרצפה. משיבים 1 ו-3 תפסו את משיב 2 ומנעו ממנו להמשיך במעשיו, ואז איים המשיב 2 על המתלונן באומרו: "רק שתבין שאנחנו רציניים".

בשלב זה נידש משיב 2 לעובדים, נישק כל אחד מהם על הלחי וביקש את סליחתם. משיבים 1 ו-2 הורו לעובדים שהיו במשרד לא לצאת ועזבו את המקום.

כתוצאה מהמכות נגרמו למתלונן המטומות סביב עין שמאל, המטומות בחלקים שונים על הפנים וחתכים בראשו.

ביום 14.9.10 התקשר המשיב 1 למתלונן ואמר לו בצרפתית "היינו אצלך אתמול, אתה תשלם?". המתלונן הודיע שישלם אך ביקש לדעת למי חייב הוא כספים. משיב 1 אמר לו שאם לא ישלם, "זה יעבור לישראלים, אתה יודע איך הם מתנהגים". משיב 1 הודיע למתלונן שלמחרת בשעה 20:00 יגיע מישהו מטעמו לקחת את הכסף. מספר דקות לאחר מכן התקשר משיב 2 למתלונן כדי לברר האם בכוונת המתלונן לשלם את הכסף, אך המתלונן ניתק את השיחה.

ביום 16.9.10 בשעות הלילה התקשרו המשיבים למתלונן מספר פעמים על מנת לתאם עמו פגישה במסגרתה יקבלו את הכסף. לבסוף סוכם כי הפגישה תתקיים בבית קפה ברעננה וכי המתלונן ישלם למשיבים סכום של 15,000 ₪. המשיבים הגיעו בשעת לילה לבית הקפה. משיבים 3-1 נותרו לחכות ברכב ואילו משיב 4 נכנס לבית הקפה על מנת לפגוש במתלונן וליטול את הכסף. משהבחין משיב 4 במתלונן אמר לו כי לא ינהג כלפיו באלימות והגיע כדי לקחת את הכסף. בשלב זה נעצר משיב 4 על ידי שוטרים סמויים שנכחו במקום ונאזק.

משהבחינו משיבים 3-1 במשיב 4 יוצא מבית הקפה בליווי שוטרים, ברחו מהמקום.

עם הגשת כתב האישום בקשה המדינה לעצור את את המשיבים עד לתום ההליכים. בבקשה נטען כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיבים, וכי קמה נגדם חזקת מסוכנות באשר עשו לכאורה שימוש בנשק חם וקר. עוד נטען בבקשה כי המשיבים מסוכנים לשלום הציבור ולשלום המתלונן. עוד נטען כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרור המשיבים יוביל לשיבוש הליכי משפט וכן להתחמקותם מהליכי שפיטה. המדינה הפנתה בבקשתה לפסיקת בית המשפט העליון לפיה בעבירות מסוג זה טבוע חשש לשיבוש הליכי המשפט, בדרך של הטלת מורא על קורבן העבירה, וכן לפסיקה לפיה ניתן להמשיך לבצע עבירות כאמור גם כאשר אדם ספון בביתו.

בדיון בבקשת המדינה שהתקיים לפניי ביום 10.10.10 הסכימו המשיבים בהמלצת בית המשפט לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה (עמ' 7 שורה 16). ב"כ המשיבים בקשו כי ייערכו תסקירים אודות המשיבים, ולכך הסכימה אף המדינה.

שירות המבחן ערך שני תסקירים אודות כל משיב.

המשיב 1 תואר בתסקירים כאדם צעיר אשר ניהל עד מעצרו אורח חיים נורמטיבי ותקין. משיב 1, אשר עלה לישראל בחודש מרץ 2010, שלל התנהגות אלימה כדרך חיים ולטענתו לא היה מעורב בפלילים בארץ הולדתו. שירות המבחן התרשם כי משיב 1 חש קושי נוכח המפגש עם תרבות שונה בישראל, והעריך כי לא מדובר באדם הנוהג בצורה פורצת גבולות ועוברת חוק, אשר מגלה לאורך חייו יציבות תעסוקתית וזוגית. שירות המבחן ממליץ על שחרור המשיב 1 לחלופת מעצר מסוג "מעצר בית" מלא בבית אביו בן ה-72 באשקלון, בפיקוח האב וחברו דוד – רווק בן 23. שירות המבחן התרשם כי אביו של המשיב ער לחולשותיו של בנו ומסוגל להציב עבורו גבולות ברורים.

שירות המבחן התרשם כי המשיב 2, בן 30 נשוי ואב לבת בת שנה, מבין את משמעות החשדות נגדו אך מתקשה להכיר בחומרתן. אמנם המשיב 2 לא ניהל, להתרשמות שירות המבחן, אורח חיים פורץ גבולות ועובר חוק, אולם להערכת שירות המבחן במצבים בהם חש כעס או תסכול עלול הוא לנהוג בתוקפנות. המשיב 2 טען בפני שירות המבחן כי חוויית המעצר לימדה אותו לקח ודרך לשליטה בכעסיו, ושירות המבחן סבור כי חלופת מעצר שיכולה להציב לו גבולות ברורים תפחית את הסיכוי להישנות העבירות המיוחסות לו. שירות המבחן ממליץ, לאחר שנפגש עם המפקחים המוצעים והתרשם כי יוכלו לפקח על המשיב ולהציב לו גבולות, על שחרור המשיב 2 לחלופת מעצר בבית הוריו באשקלון, בפיקוח וליווי הוריו ואחותו. עוד צוין בתסקירים כי הוריו של משיב 2 מסרו שהותקף באופן אלים בבית המעצר, וגם קצינת המבחן הבחינה בחבלות על פניו. לדברי המשיב 2 הותקף על ידי עצורים אחרים.

שירות המבחן סבור כי ניתן לשחרר גם את משיב 3 לחלופת מעצר בבית אמו ודודתו באשקלון. משיב 3, רווק בן 19, תאר את חוויית המעצר כחוויה קשה. לטענתו נגרר אחר חבריו ולר ידע את מטרת נסיעתם. שירות המבחן התרשם מבחור ילדותי, אשר נחשף למעברים קשים במהלך חייו דבר שהביאו להתבגרות נעדרת גבולות ברורים. יחד עם זאת, השירות התרשם כי המשיב 3 אינו נוהג באלימות כדרך חיים ונוטה להיגרר במטרה להרגיש שייכות. לפיכך סבר שירות המבחן כי חלופת מעצר סמכותית ומציבת גבולות תסייע להפחית את הסכנה שבמצבו של המשיב 3, וחלופה כזו נמצאה בדמות אמו ודודתו, אשר גילו תובנה בנוגע לחומרת החשדות נגדו ושירות המבחן סבר כי יוכלו להציב עבורו גבולות שיצמצמו הסיכון במצבו.