מדינת ישראל נ' סינדרוסי ואח'

החלטה

הערר מופנה כלפי החלטת בימ"ש השלום, כב' השופט אלון רום מאילת, לשחרר לתנאי מעצר בית את שני המשיבים עד לדיון בבקשה, אם תוגש, למעצר עד תום ההליכים, על רקע הצהרת תובע שניתנה בתיק המייחס להם סחר בסם מסוכן.

בדיון שנערך בפני בימ"ש השלום, החשדות הופנו כלפי שלושה, שניים מהם המשיבים שלפניי, ואילו השלישי ששמו יצחק נעצר באותה החלטה עד ליום 7.2.10, על מנת לאפשר הגשת כתב האישום.

נימוקי ביהמ"ש בהחלטת השחרור היו הן במישור איכות הראיות וטיבן, והן מתוך נסיבותיהם האישיות, גילם הצעיר, עבר שאינו מכביד, וזמינות של חלופות נורמטיביות וטובות להבטיח שלא יסכנו את הציבור עד אשר הענין ידון לעומקו, אם וכאשר המדינה תבקש מעצר עד תום ההליכים.

עיינתי בחומר החקירה, על מנת לברר את התהיות שבימ"ש השלום נזקק להם, ויש לקבוע שבמישור איכות ועוצמת חומר החקירה, ביחס לשלב זה של ההליך, שלב של טרם דיון מפורט בראיות לכאורה, אלא לצורך שלב הצהרת תובע, קיים חומר חקירה מספיק ומבוסס די הצורך גם כנגד שני המשיבים האלה.

התמונה המצטיירת היא ששלושת המעורבים הללו היתה להם יד ונגיעה, גם תרתי משמע, בכמות הסם שכנטען נמכרה וסופקה לשוטר סמוי, ומדובר בחשיש בכמות של כ-13 גרם, ובתמורה ל-400 ₪.

נכון שהחשוד השלישי יצחק הוא הדמות הדומיננטית, ואיכות הראיות לגביו גבוהה בהחלט, אולם נראה כי גם שני המשיבים שבפניי הם חלק מאותה עסקה, ואפשר שניתן יהיה לבסס לגביהם "רק" תיווך או אספקה, אך מכל מקום, לצורך קיום וביסוס עילת מעצר בתיק שענינו חשד לסחר בסמים, החומר הקיים מספיק בהחלט.

אולם, בכך לא מתמצה הענין, אנו מצויים בשלב של ערר, ויש לבחון האם שיקולי ביהמ"ש, בסופו של יום, כשבחר לשחרר את המשיבים, ולו עד הדיון שיתקיים בעוד ימים אחדים, היו בלתי מאוזנים, או שגויים באופן המצדיק התערבות והפיכת ההחלטה.

בטווח היותר רחוק, היה ויוגש כתב אישום, ואף אם תוגש בקשת מעצר עד תום ההליכים, מהיבט המשיבים הספציפיים, על אף העבירה המיוחסת להם, אין נראה שזהו המקרה שבו עתידים הם להיות עצורים עד תום ההליכים, וסביר שביהמ"ש ירצה לשקול בכובד ראש חלופה מתאימה.

זהו מעצרם הראשון, והוא נמשך מזה כשבוע, אין להם עבר בסחר בסמים, אם כי יש להם רישומים בגין אחזקה לשימוש עצמי של סם, גילם צעיר, ומשפחותיהם נורמטיביות ומסוגלות לספק חלופה סבירה, כל זה לכאורה וככל הנראה.

נראה, גם בהינתן קיום חומר חקירה מבוסס דיו, וקיומה של עילת מעצר מטבע הדברים ומאופי העבירה, שהסיכון שהציבור נוטל אם שני משיבים אלה יגיעו לדיון כשהם משוחררים ומפוקחים ע"י הערבים שנקבעו, הוא סיכון מידתי.

ער אני לכך שעצם השחרור הוא שיקול ממניין השיקולים שנלקחים בחשבון כאשר ביהמ"ש בא להכריע האם נאשם יהיה עצור עד תום ההליכים אם לאו, ויש לכך משקל שהמשיבים עתידים להגיע לדיון בעניינם כאשר הם כבר אינם עצורים, אך דומה ששחרור לחלופה גם עתיד להיות הכיוון באותו דיון, והשאלה העיקרית תהיה טיבה של החלופה, הערבויות וההפקדות האפשריות וגובהן, וכיוצא בכך.

מהיבט זה, ולימים הספורים שבהם מדובר, איני רואה נפקות רבה להתערבות אפשרית בהחלטה כפי שניתנה, ובבוא היום בוודאי תינתן החלטה שקולה ומדודה באשר לאופי החלופה והערבויות והבטוחות השונות שיש לקבוע.

בתרחיש פסימי, בעבור המשיבים, וגם אם יחליט בימ"ש השלום כי המקרה מצדיק מעצר של ממש, הרי עצם השחרור כעת גם הוא אין בו חזות הכל, ואין הוא מונע מתן החלטה אשר כזו, אם ביהמ"ש יגיע למסקנה שאין זה מקרה מתאים לשחרור בחלופה.

לפיכך, החלטתי, הגם שלא מתוך אימוץ הגישה שהראיות בעיתיות או חלשות עד כדי השלכה מכרעת על אופי ההחלטה כפי שניתנה, ומהנימוקים שפורטו, שאין מקום להתערב בתוצאה הסופית ולכן אני דוחה את הערר וקובע כי יש לשחרר את המשיבים בתנאים שנקבעו בכפוף להתמלאותם, ומודגש בפני המשיבים שחובה עליהם להתייצב בביהמ"ש כפי שיוזמנו, היה ותוגש בקשה למעצר עד תום ההליכים יחד עם כתב אישום בתחילת השבוע הקרוב.

ניתנה והודעה היום כ"א שבט תש"ע, 05/02/2010 במעמד הנוכחים.

אריאל ואגו, שופט

החלטה

לאור הצהרות אלה, של הסנגורים ניתן למזכירות להוציא פקודת שחרור עבור שני המשיבים ועליהם להגיע מכאן ישירות בליווי בני המשפחה הנוכחים כאן, למקום מעצר הבית ולקיים את התנאים כפי שנקבעו בהחלטת ביהמ"ש (אין מניעה לעבור דרך כלא באר שבע לשם קבלת החפצים האישיים המופקדים שם ע"י המשיבים).

ניתנה והודעה היום כ"א שבט תש"ע, 05/02/2010 במעמד הנוכחים.

אריאל ואגו, שופט