מדינת ישראל נ' סימיון

החלטה

בפני בקשה לפסול עצמי מלדון בתיק, שהגיש ב"כ הנאשמת בעקבות החלטתי מיום 17.2.13 שלא לאפשר העדת שני עדים מטעם ההגנה, (קרי: אלמנתו והבעלים של האופנים).

להלן השתלשלות העניינים הרלוונטיים לבקשה:

-במסגרת הסכמת הצדדים לביטול מועד הוכחות, הוצגה בפני הסכמתם הכתובה לפיה תסתיים פרשת התביעה ופרשת ההגנה למעט עדותו של מומחה מטעם ההגנה בדיון שנקבע ליום 17.2.13 (ראה בקשת ב"כ הנאשמת ותגובת המאשימה מיום 5.2.13 והחלטה מיום 5.2.13)

-ב"כ הנאשמת הגיש בתאריך 10.02.13 בקשה לזימון שני עדי הגנה לדיון הנ"ל תוך פירוט זהותם. בשל סמיכות מועד הגשת הבקשה למועד הדיון המיועד, הורה בית המשפט לסנגורו לזמנם בעצמו.

-משכשלה ההגנה ולא הביאה העדים, התקיים הדיון בו לראשונה הסביר הסנגור מהות עדותם הפוטנציאלית. מהות עדותם לדבריה הסנגור: אלמנתו של המנוח תעיד כי המנוח הקפיד לרכב רק בשול (ע' 54 ש' 4) וכן הבעלים , של האופניים אמור להעיד בשאלות הנוגעות לאופניים(עמ' 53 שורה 3 לפרוטוקול).

הוסיף הסנגור וציין לראשונה כי אין המדובר בעדי ראיה אלא בעדים שעדותם נדרשת לנושאים אחרים ואך מדובר בעדים עוינים להגנה.

לנוכח דיון זה שנמצא ביטויו בפרוטוקול בעמודים 53 - 56 תמוהה טענת המבקש בסעיף 14 לבקשת הפסילה. כאילו בית משפט שינה דעתו ללא דיון במעמד הצדדים. דיון התקיים ואף מוצה.

באותו יום ניתנה החלטה נפרדת ולהלן החלק הרלוונטי:" ...אין מדובר בעדי ראייה או עדים מומחים, לא מצאתי רלוונטיות בעדות כך שהנני דוחה את בקשת ב"כ הנאשמת לזימון שני העדים הנ"ל".

לסיכום:

בחנתי מלוא האמור בבקשת הפסילה כשלנגד עיני תגובת המאשימה ומצאתי לדחות את הבקשה מהנימוקים הבאים:

סעיף 77א לחסד"פ הדן בעילות פסלות שופט קובע: "שופט לא ישב בדין אם מצא, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי קימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".

הכלל הוא שאין בית משפט חייב להזמין כל עד שהצדדים מבקשים לזמנו ויוזמנו להעיד רק אלה שעדותם קבילה ושייכת לעניין ובית משפט רשאי לסרב להוציא הזמנה לעד אם אין בה צורך. (י' קדמי "על הראיות" חלק I ע' 437).

ההחלטה שלא לאפשר להגנה להעיד שני עדים לא רלבנטיים הינה החלטת ביניים שלא ניתנת לערעור בשלב זה ולו בדרך של הגשת בקשה לפסלות שופט וכך נקבע בבש"א 2826/12 מייק ואן קול נ' מדינת ישראל:

"המבחן לפסילת שופט הוא חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים (ראו סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). בהקשר זה, לא די בחוסר שביעות רצון של בעל-הדין מהחלטות שניתנו על-ידי בית המשפט ומאופן התנהלות הדיון לפניו (ראו גם בש"א 4521/11 אוזן נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 27.6.2011)). אף לא די בתחושה סובייקטיבית של חוסר-אמון."

וכן בע"פ 2303/10 מוחמד אבו דבוס נ' מדינת ישראל:

"ככל שבקשת הפסלות נובעת מחוסר שביעות רצון מצדו של המערער מהחלטותיו הדיוניות של בית המשפט ומניהול ההליכים על ידו, הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על-פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (לעניין החלטות דיוניות, ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן ([פורסם בנבו], 3.12.1998); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר ([פורסם בנבו], 30.12.2002); יגאל מרזל, דיני פסלות שופט, 178-174 (2006). לעניין אופן ניהול הדיון, ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 21.10.2002); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 5.7.2005)). זאת ועוד, גם אם מדובר ברצף של החלטות שאינן מצדדות בעמדת בעל דין, איך בכך כדי להקים עילת פסלות (ע"א 6822/00 משלי נ' משלי ([פורסם בנבו], 18.3.2001); ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ([פורסם בנבו], 29.10.2004) ; מרזל, בעמ' 175)."

בקשת פסלות השופט מקורה בהחלטה מיום 17.2.13 בה נדחתה בקשתו של ב"כ הנאשמת לזמן את שני עדי ההגנה מפאת אי הרלוונטיות של עדותם כיוון שאינם עדי ראיה ואף לא עדים מומחים ועדותם מתייחסת רק לאופן רכיבתו של המנוח על השול וכן תכונות האופניים המעורבים בתאונה (ס' 6 לבקשה).

החלטה הינה החלטה דיונית הקשורה לניהול המשפט על כן דינה להידחות. ההחלטה ניתנה מיד לאחר שהובהרה לבית המשפט תוכן עדותם הפוטנציאלית של עדי ההגנה ולאחר שאפשר בית המשפט לצדדים לטעון בעניין, בניגוד לאמור בסעיף 14 לבקשת ב"כ הנאשמת.

באשר לטענתו ב"כ הנאשמת כי בית המשפט איננו מכבד את הסכמות הצדדים. מדובר "בהסכמה" אשר כללה סיום כל פרשת ההגנה (להוציא מומחים) במועד מוסכם וממילא הסכמה זו הופרה ע"י הסנגוריה עצמה.