מדינת ישראל נ' סילבסטר

הכרעת דין

מבוא:

הריני מזכה את הנאשם מעבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מחמת הספק.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו נהיגה במהירות מופרזת, בכך שנהג במכוניתו בכביש 7 ק"מ 12.5 ממזרח למערב, ביום 11.09.08 בשעה 10:450, במהירות של 119 קמ"ש, שעה שהמהירות המותרת, היא 90 קמ"ש, כל זאת בניגוד לתקנה 54(א)(1) לתקנות התעבורה.

המדובר בעבירת קנס, בגינה הגיש הנאשם בקשה להישפט.

הנאשם כפר באשמתו: "הרכב שלי, זאת החתימה שלי, זה לא אני, הוא מדד רכב אחר, זו טעות, זה לא אני, איני טוען לטעות במדידה עצמה, רק בזיהוי הרכב".

פרשת התביעה:

להוכחת האשמה העידה התביעה את עת1 רס"מ יהב בנימין מפעיל מכשיר ממל"ז, מס' 13627, מפעיל מוסמך משנת 2003, שערך הדו"ח שהוגש וסומן ת1.

מהתרשומת ת1 וכן מעדותו בפני – עולות העובדות הבאות: העד הבחין הרכב הנאשם שנסע בכביש 7 ממזרח למערב בקילומטר ה- 12.5. בנתיב השמאלי, שהיה בודד, הרכב נקלט במהירות 119 קמ"ש (124 קמ"ש אחר הפחתת 5 קמ"ש כנדרש), העד סימן לנאשם לעצור אך הלה המשיך בנסיעה, העד נסע אחריו תוך שמירת קשר עין רצוף עד לעצירתו, לאחר שהלה פנה ימינה בכביש 40 ונעצר ברמזור לגדרה, השוטר ציין כי לא היה רכב נוסף מאותו סוג וצבע שנסע בניהם.

כמו כן העד ערך את בדיקות התקינות לפני ואחרי המשמרת שהיו תקינות לחלוטין והדגיש כי הנו מפעיל ממל"ז מידי יום.

העד ציין את דברי הנהג לכשנעצר: "לא ראיתי אותך, באתי מבאר שבע ולא נסעתי בכביש 7, באתי מכיוון צומת כנות".

העד נחקר בחקירה נגדית על גרסתו, ע"י הנאשם, לטענתו הוא ציין כי הפעיל מחוץ לניידת, וכיוון שאינו זוכר מעבר לרשום בדו"ח העיד לפי שגרת ההפעלה, לאחר המדידה טען שהניח המכשיר על מכסה המנוע (עמ' 3 ש' 4), אך בהמשך תיקן עצמו וציין כי שהמכשיר כבר היה ברכב (עמ' 4 ש' 5), כאשר יצא לכיוון השוליים לסמן לנאשם שיעצור. העד ציין כי כל הזמן הרכב היה מונע דלת נהג פתוחה (עמ' 3 ש' 17). לשאלת הנאשם, העד ענה כי הנאשם הגיע מעיקול קטן ונכנס לישורת ושם נמדד, העד ציין כי לאחר שהנאשם חלף על פניו, מיהר לשוב לרכב באופן מהיר ביותר, ויצא לעצור אותו. לשאלת בית המשפט השיב כי שמר על קשר עין למרות שהנאשם פנה בצומת וגם שרכב הנאשם היה רכב בודד בכביש.

פרשת ההגנה:

הנאשם העיד להגנתו. לטענתו הגיע מדרום, אך לא מכביש 7 אלא מאזור כנות, עצר ברמזור בגדרה ולאחר כמה שניות הגיע השוטר אליו והאשים אותו העבירה, הוא הסביר לשוטר כי כלל לא נסע בכביש 7, אך לטענתו לא היה עם מי לדבר לבסוף גם חתם על הדו"ח. הנאשם הציג תמונה לטעמו של מקום עמידת השוטר, והציג חישוב שעשה ולפיו השוטר לא יכל לנהוג אחריו ולשמור על קשר עין.

בחקירה הנגדית, טען כי אינו מכיר את השוטר, אינו זוכר באיזו מהירות נהג, ושנסע בנתיב השמאלי. בסיכומים הוסיף כי בצומת שנעצר עמדו רכבים נוספים.

דיון ומסקנה:

לאחר שבחנתי, את הראיות שהובאו לפני, והאזנתי לסיכומי הצדדים, החלטתי כאמור מעל לזכות את הנאשם מחמת הספק.

בפניי גרסה מול גרסה.

במקרה דנן, מתקשה בית המשפט להעדיף את גרסת עדת התביעה היחידה דווקא, על פני גרסת הנאשם.

בהליך פלילי בו עסקינן, על התביעה הנטל להוכיח את האשמה מעבר לספק סביר, אלא שהתביעה לא עמדה בנטל זה במקרה דנן.