מדינת ישראל נ' סייד( בעצמו )

החלטה

בקשה להחזקת המשיב במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה – מעצרים] תשנ"א – 1996 [להלן: "החוק"]. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הסעה שלא כדין, כאשר הינו כולל 4 אישומים וכאשר האישום השלישי כולל גם הפרת הוראה חוקית.

יצוין כי למשיב מיוחסות 4 עבירות אשר אותן עבר במועדים סמוכים ביום 18/1/10, ביום 28/12/09, ביום 29/11/09, וביום 24/12/09 .

מדברי ב"כ הצדדים עולה כי קיימת הסכמה לקיומה של ראיות לכאורה. לפיכך נשאלת שאלת קיומה של עילת המעצר וכן שאלת קיומה של חלופת מעצר במקרה זה.

ב"כ המבקשת טוען מתוך האמור בבקשה למעצר עד תום ההליכים, לנוכח העבירות בכתב האישום קמה כנגד המשיב עילת מעצר בשל מסוכנותו, ולפיכך ומשאין בנסיבות מקרה זה חלופת מעצר הולמת מבקש להעתר לבקשתו ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

לחילופין מציע ב"כ המבקשת כי יישלח המשיב לחלופת מעצר באותם התנאים אשר נקבעו בהחלטת כב' השופט יעקב פרסקי, בהחלטתו מיום 19/1/10 לפיה המדובר במעצר בית מלא אצל הערב, מר אל סייד אברהים, וכן הפקדה כספית בסך 5,000 ₪, אשר הופקדו, בנוסף התחייבות עצמית בסך 10,000 ₪ וכן ערבות צד ג' באותו סכום. בנוסף הופקד רישיונו של המשיב.

מנגד טוען ב"כ המשיב כי ניתן להסתפק בחלופת המעצר במעצר בית לילי וכן לפיקוחו של אותו ערב, אשר ילווה את המשיב במשך 24 שעות ביממה, כאשר יתר התנאים יהיו ללא שינוי.

עוד מוסיף ב"כ המשיב ומציין את הקשיים הכלכליים אליהם נקלע המשיב בגין היותו במעצר בית מלא, וכטענתו המשך המעצר יביא להידרדרות נוספת במצבו, וכן מציין כי מלכתחילה הרקע לעבירות היה רצונו להביא פרנסה לביתו.

לעניין זה יש לציין כי לא זה הנימוק העולה בפני בית המשפט בבואו להחליט באשר לקיומה של עילה למעצר עד תום ההליכים וכן בבואו לבחון את חלופת המעצר או תנאים מגבילים, אולם בהחלטתי כפי שתפורט להלן לקחתי גם את נסיבותיו האישיות של המשיב בחשבון.

ראיות לכאורה

תנאי מהותי למתן צו מעצר עד תום ההליכים, הינו קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה וטיבן של ראיות אלו הוא כזה שיש סיכוי סביר לכך, שאותן ראיות תהפוכנה בסוף ההליך הפלילי לראיות רגילות אשר יבססו את אשמת המשיב מעל לכל ספק סביר. בשלב זה של הדיון נבחן הכוח הפוטנציאלי ההוכחתי של הראיה (ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ. מ"י , פ"ד נ(2), 133, 146).

עילת המעצר

באשר לעילת המעצר, לפי סעיף 21 (א)(1) לחוק רשאי בית המשפט לצוות על מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים המשפטיים אם הוא סבור שנתקיימה אחת החלופות שפורטו שם ושאחת מהם, האמורה בסעיף קטן (ב) היא "שקיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם ואת בטחון הציבור או את בטחון המדינה". בסעיף קטן (ג) פורטו 5 חלופות שעליהן נאמר כי "חזקה כי מתקיימת העילה האמורה בסעיף קטן (ב) אלא אם כן הוכיח הנאשם אחרת".

לאחר שבחנתי את הבקשה ועיינתי בחומר החקירה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש ראיות לכאורה כנגד המשיב ואף קיימת עילת מעצר כנגדו בשל מסוכנותו וזאת לאחר שנמצא כי קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את בטחונו של אדם או את בטחון הצבור כפי שקבוע בסעיף 21 (א)(1)(ב).

חלופה

אומנם בנסיבות העניין קמה לכאורה עילת מעצר נגד המשיב ואולם על פי הקבוע בסעיף 21 (ב) לחוק עדיין מוטלת על ביהמ"ש החובה לשקול אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה שפגיעתם בחרותו של המשיב פחותה.

לעניין חלופת המעצר יש לבחון את טיבן של העבירות ומהותן לנוכח התנהגות המשיב ועברו והשאלה האם ניתן ליתן אמון במשיב.

זאת ועוד "הבסיס לחלופת מעצר טמון ביכולתו של ביהמ"ש לתת בנאשם אמון" (בש"פ 8123/99 נשאד נ. מ"י, לא פורסם).

במקרה האמור הנני מוצא לנכון לקבל את עמדת ב"כ המבקשת ואת הצעתו החלופית לפיה יישארו על כנם התנאים המגבילים כפי שנקבעו בהחלטתו של כב' השופט פרסקי, כאמור בהחלטתו מיום 19/1/10, כאשר המשיב יישאר במעצר בית מלא וזאת עד תום ההליכים, ובהתאם לתנאים המפורטים להלן.

המשיב ישהה במעצר בית מלא אצל הערב, מר אל סייד אברהים.