מדינת ישראל נ' סייג(אסיר)

גזר דין

1.הנאשם הורשע על-פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב האישום המתוקן המייחס לו עבירות כדלקמן: שתי עבירות של איומים, עבירה על סעיף 192 בחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן:"החוק"); שתי עבירות של העלבת עובד ציבור, עבירה על סעיף 288 בחוק והחזקת סכין למטרה לא כשרה, עבירה על סעיף 186(א) בחוק.

2.מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי בתאריך 5/12/2010 בסמוך לשעה 08:00, התקשר הנאשם מטלפון נייד שהחזיק ברשותו, למזכירות לשכת מרכז באגף תמיכה ושילוב שבמשרד הרווחה בראשל"צ, דרש לדבר עם מנהלת המרחב, הגברת רחל רבינוביץ', ומשבקשתו נענתה בשלילה החל הנאשם לקלל ולגדף את המזכירה בת-שבע, עובדת ציבור, אשר ענתה לשיחתו של הנאשם וכן את מנהלת המרחב. בנוסף לכך איים הנאשם כי יבצע פיגוע.

ביום המחרת בסמוך לשעה 08:30, התקשר הנאשם לאגף רווחה ודרש מהמזכירה אילנה לדבר עם עובדת סוציאלית בשם "איה" אשר מטפלת בשיקום אסירים. הנאשם אף ציין בפני אילנה כי הינו אסיר משוחרר. בהמשך השיחה החל הנאשם מגדף את אילנה, כאמור עובדת ציבור, תוך שהוא מאיים כי יפוצץ את הבניין על יושביו וייקח את מנהלת האגף, הגברת אילנה כהן, כבת ערובה, זאת במידה שאותה "איה" לא תיצור עם הנאשם קשר עוד באותו יום. לדבריו הסיבה לאיומים אלו הינה שלא נמצא ראוי לשילוב בטיפול שיקומי לאסיר.

כיומיים לאחר מכן, בתאריך 8/12/2010 שוחח חוקר משטרה בשם ערן אור עם הנאשם, תוך שהוא מזדהה בפני הנאשם כעובד רווחה. במעמד השיחה תיאם החוקר פגישה עם הנאשם במשרד הרווחה ברחוב הרצל בראשל"צ. בסמוך לשעה 13:00 הגיע הנאשם למקום הפגישה כאשר על גופו נשא סכין, ונעצר.

3.בטיעוניו לעונש טען ב"כ המאשימה כי לנאשם, יליד 1964, 15 הרשעות קודמות בעבירות אלימות, רכוש, הפרת הוראה חוקית , סכינאות ועבירות כלפי עובדי ציבור. הנאשם אף ריצה תקופות מאסר ממושכות כאשר מזו האחרונה השתחרר כחודשיים בלבד טרם ביצוע אותן עבירות נשוא כתב האישום המתוקן.

כנגד הנאשם אף תלוי ועומד מע"ת חב הפעלה בן 10 חודשים אשר נגזר עליו בת"פ 3298/09 (שלום ראשל"צ).

עוד טען כי מדובר בנאשם אשר הינו רצידיביסט ואשר הפנה מעשיו כלפי עובדי ציבור אשר מעצם תפקידם חשופים זה זמן רב למעשי אלימות כאלה ואחרים, עד כדי שמדובר במכת מדינה. המדובר באיומים קונקרטיים ומוחשיים תוך שהנאשם נוקב בשמן של עובדות סוציאליות בכירות ואף מגיע למקום מפגש שנקבע עימו כאשר הוא מצויד בסכין, דבר המעיד כי התכונן מבעוד מועד לאפשרות שיממש איומיו.

4.בטיעוניו לעונש טען ב"כ הנאשם כי מדובר באדם אשר השתחרר מבית האסורים זה מכבר, והמעוניין בשיקום חייו ודרכיו. הנאשם הינו מחוסר בית אשר חלק מהזמן נאלץ לישון במקומות ציבוריים לאחר שמשפחתו התכחשה לו, על כן נאלץ לפנות לגורמי הרווחה לשם קבלת עזרה בדברים הבסיסיים ביותר.

עוד טען כי מעשיו של הנאשם נועדו אך ורק לעורר תשומת לב לנסיבותיו, הבעת מצוקתו וקבלת עזרה, ולא למטרות אחרות. כך, בפועל, הגעתו למשרד הרווחה הייתה אך בשל ההזמנה שקיבל מן החוקר שהזדהה כעובד רווחה, דבר המעיד על כך שלא רצה ללכת למשרד מיוזמתו, וכי האולר והסכין שנתפסו בכליו משמשים אותו לצרכים בסיסיים ולצרכי עבודה. היות שלנאשם אין מקום מגורים לא היה לו היכן להשאיר פריטים אלו ולכן לקחם עימו.

עוד טען כי המדינה, אשר אינה מצליחה לטפל בנאשם ולדאוג לו למקום מחייה, היא זו אשר מעוניינת להרחיקו מהחברה בשל התנהגותו.

ב"כ הנאשם עתר בפני ביהמ"ש להסתפק בהפעלת המאסר על תנאי אשר תלוי ועומד כנגד הנאשם וקביעת מאסר על תנאי הצופה פני עתיד בלבד. כך גם טען כי אין מקום לגזור על הנאשם קנס שכן אין ביכולתו לשלם כלל.

5.הנאשם טען כי לאחר שחרורו הוציאה משפחתו צו הרחקה כנגדו ועל כן מתגורר זה בפארקים, בתים נטושים ובטבע. את האולר שנתפס בידיו החזיק כיוון שלא היה לו היכן להשאירו ונשאו ללא כל כוונה לפגוע באחר באמצעותו.

לדבריו, מעשיו נבעו בשל היחס לו זכה ממשרד הרווחה, כאשר טענתו זו עומדת בניגוד לחוו"ד שניתנה ע"י לשכת הרווחה בדבר הצורך במתן סיוע לנאשם לשם מציאת פיתרון דיור.

הנאשם טען כי אינו אדם אלים והינו מעוניין לשקם את חייו. כך ביקש מביהמ"ש להשית עליו עונש מאסר על תנאי בלבד תוך התחשבות בזמן אשר ריצה במאסר.

6.זה שנים שמעשי האלימות, הן פיזית והן מילולית צוברים תאוצה ופושטים בחברה הישראלית. בענייננו מדובר בנאשם בעל עבר פלילי עשיר בעבירות דומות לנשוא כתב האישום המתוקן, ואשר ביצוען מתפרס על פני שנים רבות בהן בגר הנאשם אך המשיך לדבוק בדרכיו הפסולות, אותן דרכים אשר הביאוהו לריצוי מאסרים ממושכים מאחורי סורג ובריח.

חרף גילו ולמרות המאסרים ועונשי מאסר על תנאי שנגזרו על הנאשם, המשיך זה במעשיו ללא פחד או מורא מן החוק.

טענתו של הנאשם בעניין רצונו לשקם חייו הינה כמס שפתיים ותו לו, לכך אף ניתן חיזוק מעצם העובדה כי הנאשם חזר לסורו כחודשיים בלבד לאחר שחרורו מתקופת מאסר ממושכת. הנאשם בחר לפנות לגורמי רווחה תוך גידופים ואיומים, זאת על אף שאותם גורמים המליצו לבחון מתן סיוע לנאשם, הן מבחינה כלכלית והן מבחינת דיור. חומרה יתרה יש לראות בעובדה כי הנאשם הגיע לשירותי הרווחה כאשר הוא חמוש בסכין וכל זאת לאחר שאיים לפגוע בעובדי השירות. בענייננו אף טענתו של הנאשם כי לא היה לו היכן להותיר את הסכין הינה בלתי הגיונית ובלתי מתקבלת על הדעת.

יש לתת את הדעת לכך שלאחר שחרורו מהכלא נבדקה אפשרות שיקום, אולם הנאשם נמצא כמי שאינו בר שיקום.

7.תהליך שיקומו של נאשם אינו חזות הכל, קיימים מצבים בהם האינטרס הציבורי שבהרחקת אותו עבריין מהחברה עולה על האינטרס האישי של הנאשם, זכויותיו ואף האינטרס הציבורי הקיים בשיקומו של הנאשם. עת בא ביהמ"ש לגזור את דינו של נאשם שוקל הוא, בין יתר שיקולי הענישה, את הגמול הראוי בהתאם לסוג העבירה וחומרתה, את הצורך בהרתעת הנאשם ועבריינים בכח מלבצע את אותה עבירה וכן את סיכויי שיקומו של הנאשם שכן שיקומו הינו חלק מן האינטרס הציבורי, בפרט כאשר מדובר בנאשם המביע חרטה כנה על מעשיו ומנסה להיטיב עם דרכיו. במקרים בהם לא השכיל הנאשם לנצל הזדמנות אשר ניתנה לו ושב פעם אחר פעם לסורו, אין מנוס מהעדפת האינטרס הציבורי הדורש את שלומו ובטחונו של הציבור על-פני חירותו של הנאשם ושיקומו. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בעבריין אשר מעיד כי מעוניין בהליך שכזה אך נמצא על ידי הגופים המוסמכים לכך כמי שאינו כשיר לו.