מדינת ישראל נ' סיגאוי(עציר)

החלטה

בפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו.

כתב האישום מייחס למשיב עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לאחר ששהה בין התאריכים 27.4.10 עד 29.4.10 בחופשה ממאסרו, ולקראת חזרתו מהחופשה לכלא הסליק בתחתוניו סמים מסוכנים והחדיר סמים לגופו, זאת ע"מ להבריחם לתוך הכלא.

ב"כ המשיב הסכימה לקיומן של ראיות לכאורה, אולם טענה כי בנסיבות תיק זה לא מתקיימת עילת מעצר, הואיל ועפ"י התנהלות המבקשת ממילא נשמטת הקרקע לטענה בדבר מסוכנות הנשקפת מהמשיב.

התנהלות זו נעוצה בעובדה, שמאז ביצוע העבירה לכאורה בחודש אפריל 10', לא הוגש כתב אישום בעניינו של המשיב, אלא בערב שחרורו הקרב ובא.

במצב זה טוענת ב"כ המשיב, ממילא לא הניח איש אצל המבקשת כי המשיב מסוכן, ולכן יש כבר היום להורות על שחרורו, כפי שמצופה עם תום ריצוי העונש בתיק אחר ביום 5.11.10.

אינני רואה עין בעין עם טענות ב"כ המשיב.

דווקא נסיבות ביצוע העבירה מעידות על מסוכנות והעדר מורא מהדין, כאשר ברור היה למשיב שהוא חוזר לכלא והוא מפר תוך ביצוע עבירות לכאורה את האמון שניתן לו לקראת שחרורו לחופשה.

בנוסף לכל האמור, תלוי כנגד המשיב עבר פלילי מכביד כמפורט בבקשה, הכולל בין היתר 9 הרשעות קודמות בעבירות סמים, רכוש ותקיפת שוטר, ובעבר ריצה מאסרים לתקופות שונות, וגם מאסרו הנוכחי נמשך למשך 5 חודשי מאסר בגין עבירות של התפרצות לדירה, גניבה ושימוש ברכב ללא רשות.

אמנם יש טעם לפגם בהתנהלות המבקשת או נציגיה כפי שציינה ב"כ המשיב.

אולם, בהתנהלות זו אין לטעמי משקל נגד דיו כדי להורות על שחרורו של המשיב בתנאים.

לאור האמור, בהעדרה של חלופה, אני מורה על הארכת המעצר עד תום ההליכים.

ניתנה והודעה היום כ"ו חשון תשע"א, 03/11/2010 במעמד הנוכחים.

רחל קרלינסקי, שופטת

החלטה

ב"כ המשיב עתרה להכנתו של תסקיר מעצר בעניינו של המשיב נוכח מצבו בהיותו משתמש בסמים, לאור מה שקבעתי בהחלטתי לעיל לגבי התנהלות תמוהה של המבקשת.

ב"כ המבקשת מתנגדת לבקשה, הן משום הטיעון כי דין המשיב להמצא מאחורי סורג ובריח, והן משום שהכנת תסקיר מעצר בעניינו תהווה הכבדה מיותרת על שירות המבחן.

הייתי נכונה לקבל את בקשת ב"כ המשיב לו היינו מדברים בנסיבות חריגות עליהן מצביעה ההלכה בנוגע לבחינת אפשרות שילוב במסגרת גמילה טיפולית.

ביהמ"ש העליון קבע לא אחת, כי נקודת הזמן ההולמת לבחינת האפשרות הנ"ל, מצויה בשלב גזירת הדין עת מובאים בחשבון שיקולי הענישה.

יחד עם זאת נקבעו נסיבות חריגות, כמו העובדה שהנאשם היה מצוי בעיצומו של הליך גמילה, וזאת כדי לא לפגוע בהליך השיקומי.

במקרה דנן, לא ביטא המשיב רצון להתחיל בטיפול כן ואמיתי גם במסגרת המאסר בו הוא היה נתון, ובוודאי עפ"י הודאתו לא החל טיפול כנ"ל עוד בטרם המאסר או המעצר דהיום.