מדינת ישראל נ' סיאני(עציר)

החלטה

1. בפני בקשה למעצרה של המשיבה סיון סיאני, עד לתום ההליכים המשפטיים, לפי סעיף 21 (א) (1) (ג) (3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), תשנ"ו 1996.

2. נגד המשיבה הוגש כתב אישום בתיק פ"ל 3814-04-13, המייחס לה אישומים של נהיגה בפסילה, נהיגה בשכרות ונהיגה ללא ביטוח תקף. בד בבד, עם הגשת כתב האישום עתרה המאשימה להורות על מעצרה של המשיבה עד תום ההליכים.

3. עפ"י האמור בבקשה, ביום 20.01.13 רישיונה של המשיבה נפסל בנוכחותה למשך 24 חודשים בתת"ע 7012-01-13 בביהמ"ש לתעבורה פ"ת. בנוסף ביום 08.04.13 רישיונה של המשיבה נפסל בהעדרה, אך בנוכחות עורך דינה למשך 28 חודשים בתת"ע 2877-07-12 בביהמ"ש לתעבורה פ"ת. עוד נטען כי, עסקינן במשיבה "נהגת צעירה" שהוציאה רישיון נהיגה בשנת 2009 וכבר צברה לחובתה 6 הרשעות קודמות מהן, נהיגה ללא רישיון נהיגה ושתי ההרשעות האחרונות הינן בגין עבירות של נהיגה בשכרות. כאשר בגין ההרשעה הראשונה בשכרות חתמה המשיבה על התחייבות על סך 5,000 ₪ שהינה בת הפעלה ואף תלוי ועומד נגדה מאסר מותנה למשך 6 חודשים שהינו בר הפעלה. לא זו אף זו, תלוי ועומד כנגד המשיבה כתב אישום נוסף בגין נהיגה בשכרות בתת"ע 752-02-13 בבימ"ש שלום לתעבורה חיפה, אולם מאחר וחדלה המשיבה מלהתייצב לדיונים הוצא כנגדה צו הבאה ונקבע מועד לדיון ליום 24.06.13.

במישור הפלילי לחובת המשיבה הרשעה קודמת בגין 2 עבירות של החזקה ושימוש בסמים לצריכה עצמית. בנוסף תלוי ועומד כנגד המשיבה כצב אישום פלילי בגין עבירות של תקיפת שוטרת בעת מילוי תפקידו, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו וגניבה ת.פ 24410-10-12 בימ"ש שלום ראשל"צ.

4. עפ"י כתב האישום בתאריך 15.04.13 בשעה 03:33 או בסמוך לכך, נהגה המשיבה ברכב מיצובישי בכביש 44, ק"מ 35 לכיוון מערב. בנסיבות המתוארות נהגה המשיבה בשכרות כאשר בבדיקת ינשוף נמצא שריכוז האלכוהול בדגימת ליטר אויר נשוף של הנאשמת הייתה 435 מק"ג. באותן נסיבות נהגה המשיבה ביודעה כי היא בפסילה וללא פוליסת ביטוח תקפה.

5. ביום 15.04.13 הוגשו כתב האישום לביהמ"ש והבקשה הנדונה והתקיים בפניי דיון בבקשה להורות על מעצרה של המשיבה עד תום ההליכים המשפטיים.

6. ב"כ המבקשת עתרה למעצרה של המשיבה מאחורי סורג ובריח, עד תום ההליכים המשפטיים וציין, כי מדובר בפעם הרביעית לכאורה, שהמשיבה נוהגת בשכרות בתקופה של שנה. ניתן לראות, כי מדובר במשיבה המהווה סכנה מוחשית ומיידית לביטחון הציבור. תעוזתה מעידה על כך שאין בכוחה של חלופה הרמטית ככל שתהיה מלשוב ולבצע את אותן עבירות וכפועל יוצא מכך לא ניתן ליתן אמון במשיבה.

ב"כ המשיבה הסכים כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיבה והתמקד בשאלת החלופה למעצר. ב"כ המשיבה ביקש לשחרר את המשיבה לחלופת מעצר בדרך של מעצר בית עם איזוק אלקטרוני בפיקוחה של האם. ולהפנות את המשיבה לתסקיר שירות המבחן על מנת שיבחן חלופות מעצר.

7. העבירות בהן מואשמת המשיבה הינן חמורות ביותר באופיין, החמורות שבעבירות המנויות בפקודת התעבורה, ומשקפות זלזול מוחלט בחוק ובגורמי אכיפת החוק, לרבות מערכת המשפט. המשיבה מתעלמת מהסכנה הברורה והמיידית הנשקפת מנהיגתה כאשר היא נוהגת בשכרות. חומרה יתרה במקרה דנן, בו נתפסה המשיבה כשהיא נוהגת בזמן פסילה.

נראה, כי המשיבה לא למדה את לקחה ועל אף שנתפסה בעבר נוהגת כשהיא בשכרות, שבה ונהגה לכאורה פעם נוספת בהיותה פסולה לנהיגה ובשכרות. אף מאסר מותנה למשך 6 חודשים התלוי ועומד נגדה שהינו בר הפעלה והתחייבות כספית גבוהה, לא היה בהם כדי להרתיע מלבצע לכאורה שוב את העבירות המיוחסות לה.

8. כבר נפסק על ידי ביהמ"ש העליון:

"במיוחד בימים אלה, שמדינתנו שרויה בימים שאינם כתיקונם מבחינת הקטל בדרכים, לית מאן דפליג, כי עסקינן בתופעה שיש להירתם ולהילחם למניעתה ולהגן על בטחון הציבור באמצעות הרחקת נהגים מסוכנים פורעי חוק מהכביש בכל דרך אפשרית. יפים לעניין זה דברים שנאמרו על ידי כבוד השופט א' לוי בבש"פ 6017 יאיר כוכבי נ' מ"י אשר עיקרם לענייננו נוסח כהאי לישנא: "בתקופה בה תאונות הדרכים גובות את מחירן בחיי אדם כמעשה של יום יום, מצווים בתי המשפט להחמיר עם נאשמים מסוגו של העורר, גם על ידי החזקתם במעצר בטרם הורשעו. מנקודת השקפה זו סבורני כי אין תחליף לסכנתו של העורר אלא במעצר ממש, ומכאן החלטתי לדחות את הערר".

סעיף 21 (ב) (1) לחוק סדר הדין הפלילי סמכויות אכיפה מעצרים -התשנ"ו 1996 (להלן: "חוק המעצרים") מורה לבית המשפט לבחון, האם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם תהא פחותה. בחינתו של בית המשפט באשר לשאלת מסוכנותו של הנאשם הינה דו שלבית. ראשית, מוטל על בית המשפט לבחון האם ניתן באופן עקרוני לאיין את מסוכנותו של הנאשם. רק במידה והתשובה לשאלה זו הינה חיובית, יבחן בית המשפט האם החלופה המוצעת עשויה לאיין את מסוכנותו (ראו לעניין זה בין היתר, בש"פ 21424/15 משה ניסנוב נ' מדינת ישראל; בש"פ 21221/15 עדנאן אלעטאונה נ' מדינת ישראל לא פורסם; בש"פ 5277/15 מדינת ישראל נ' חאתם (עומר) דחלה ואח'; בש"פ 5159/14 מדינת ישראל נ' נאיף אבו סבייח".

בש"פ 1753017 אבו רקיה נ' מ"י מיום 19.03.07 מפי כב' השופט ג'ובראן.

9. במקרה דנן, מלבד המסוכנות בעבירות שבהן מואשמת המשיבה, בהיותה נוהגת בשכרות זאת הפעם הרביעית ואילו הפעם אף נהגה המשיבה בזמן פסילה וללא ביטוח תקף, היא הוכיחה כי היא בזה לפסיקת בית המשפט וממשיכה בביצוע עבירות שכבר נדונה עליהן ועל כן קיימת סבירות גבוהה כי חלופת מעצר שתוטל על המשיב תופר על ידה.

בית המשפט העליון קבע בעניין אבו רקייה הנ"ל כי:

"אכן, מעצר עד תום ההליכים בעבירות תעבורה אינו שכיח (ראו: בש"פ 2415/15 סלימאן אלחמידי נ' מ"י), אך נסיבות המעשים המיוחסים לעורר, ובפרט חומרתם, יש בהם כדי להצדיק לטעמי את המשך מעצרו עד תום ההליכים נגדו (ראו: בש"פ 7147/14 יוסף אלעסאם נ' מ"י) ... הלכה היא, כי השיקולים לעניין מעצר עד תום ההליכים נוגעים הן למעשים המיוחסים לנאשם והן לנסיבותיו האישיות העשויות ללמד על רמת מסוכנותו (ראו: דנ"פ 2321/95 , בש"פ 537/95 עימאד גנימאת נ' מ"י, פ"ד מט 142).

ויפים הדברים גם לענייננו במ"ת - 27421-21-22 מדינת ישראל נ' רביע, קבע כב' השופט רון שפירא כי :

"לעיתים נוטה החברה ואף נוטים בתי המשפט לעשות אבחנה בין עבירות תעבורה ובין עבירות פליליות. לטעמי, וככל שהדבר נוגע למסוכנות, אין מקום לאבחנה זו. מדובר בעבריינות לכל דבר ועניין, עבריינות המסכנת את חיי הציבור, שלומו ורכושו. למרבה הצער מלמדת הסטטיסטיקה כי כתוצאה מהעבריינות בדרכים נפגעו יותר בני אדם מכל עבריינות אחרת. כך גם יש להסתכל על העניין שבפני... כך לכאורה, יש לראות את דרגת מסוכנותו של עבריין התנועה לשלום הציבור במדרג הסיכון הגבוהה ביותר, כמי שהיה כפצצה מתקתקת. כך יש לבחון את עניינו כאשר בית המשפט נדרש לבחון את הבקשה להורות על מעצרו. מכאן גם העילה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים."