מדינת ישראל נ' סיאם(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע ביום 16.11.10 בשתי עבירות של תיווך בסחר בסם מסוכן בניגוד לסעיף 14 + סעיף 19(א) לפקודת הסמים המסוכנים, באירוע מיום 20.1.10 ומיום 25.2.10. עוד הורשע הנאשם בגין אירוע נוסף מיום 20.1.10 בעבירה של סחר בסם מסוכן בניגוד לסעיף 13 + סעיף 19(א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג- 1973.

תיק זה אף הוא אחד מתוך אותם תיקים שיסודם בפעילות של משטרת ישראל בהפעלת סוכן משטרתי סמוי למיגור נגע הסמים באזור טייבה והסביבה.

הנאשם, משהודה, נשלח לשירות המבחן ובעניינו הוגש תסקיר המלמד, כי הנאשם כבן 47, תושב השטחים הנשוי לאישה ישראלית ומתגורר שנים רבות בתחום מדינת ישראל, מכח אישורים אותם הוא מקבל מעת לעת.

בהתאם לתסקיר שירות המבחן, מצטיירת תמונה של נאשם התלוש ממקום מגוריו, חסר יציבות וקשיים בגיבוש הזהות. שירות המבחן התרשם, כי הקשרים המשמעותיים שהיו לו הם עם דמויות חלשות, לעיתים משולי החברה ושמחלקם רכש דפוסי התנהגות מכשילים.

ב"כ המאשימה הגישה גליון הרשעות קודמות של הנאשם. מגליון זה עולה תמונה, כי כבר בשנת 1987 הורשע הנאשם בעבירה של החזקת סמים מסוכנים ונדון בגינם לחודשיים מאסר על תנאי וכן קנס, כי הנאשם הורשע בשנת 1991 בבית המשפט המחוזי בשכם בעבירה של החזקת סמים מסוכנים ונדון ל- 3 חודשי מאסר, כן נדון בשנת 2006 בבית משפט השלום בנתניה בקבוצת עבירות שעניינן תקיפת בת זוג וכן בעבירות של החזקה ושימוש בסמים לצריכה עצמית ושלא לצריכה עצמית.

בגין עבירות אלה, הוטל על הנאשם עונש של 5 חודשי מאסר וכן 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר.

כאן יצויין, כי לביהמ"ש לא הוגשה כל אסמכתא מהו המועד בו סיים הנאשם לרצות את עונש המאסר. כמו כן, לא הוברר מדוע יש להפעיל את עונש המאסר בין אם הוא בר הפעלה או חב הפעלה, על העבירות בהן הורשע בתיק זה, כאשר המאשימה לא המציאה כל אסמכתא משפטית לענין.

ב"כ הצדדים טענו לענין הענישה הראויה, כאשר ב"כ המאשימה עותרת ל- 30 חודשי מאסר ומאידך, הסניגור מבקש המאסר שיוטל על הנאשם יהיה לתקופה קצרה ובעצם מכוון הוא, על פי הפסיקה שהגיש של בתי משפט השלום, כי הנאשם ישוחרר לאלתר.

צודק הסניגור בטיעונו, כי יש לפעול בדרך של אחידות ענישה. אחידות ענישה לענייננו, הינה אחידות באותה פרשיה, כאשר בפרשה זו נדונו כבר עצורים רבים (מעל עשרות), ובעניינם ניתנו עונשי מאסר לתקופות ארוכות בעבירות של סחר בסמים או בעבירות של תיווך ולפיכך, הדוגמאות אשר ב"כ הנאשם הביא בפני, אין בהן כדי להשליך על הענישה בפרשיה זו.

אין ספק, כי כאשר נאשם שב ועובר עבירות על פקודת הסמים הרי שהדרך הנאותה הינה להרחיקו לתקופה ממשוכת מן החברה, על מנת שלא יעסוק לא בסחר בסמים, לא בתיווך בהם ואף לא יחזיק בסמים בכמויות שאינן לצריכה עצמית.

גם כמויות הסמים וסוג הסמים כאן, שעניינו חשיש בהיקף 22.67 גרם, חשיש בהיקף של 100.20 גרם ושלושה כדורי אקסטזי המלווים בסחר או בתיווך לכך, יש בהם כדי ללמד על הצורך בהרחקתו של הנאשם לתקופה ארוכה.

הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, חסך מזמנו של ביהמ"ש – שיקול זה אני שוקל לקולא.

גם נסיבות חייו יש בהן כדי להעמיד את ביהמ"ש ולשקול במסגרת גזר הדין.

לאחר שבחנתי את כל האמור מעלה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.מאסר בפועל של 20 חודשים מיום מעצרו – 2.8.10.

ב. מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, שלא יעבור עבירה על פקודת הסמים המסוכנים.

ג.אני פוסל את הנאשם מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים, מיום שחרורו מהמאסר.

ד.אני פוסל את הנאשם מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים, באם תוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר יעבור עבירה על פקודת הסמים המסוכנים.

ה.קנס בסך 5,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו.