מדינת ישראל נ' סטרוב(עציר)

החלטה

מונחת בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים לפי סעיף 21 (א)(1)(ב) לחסד"פ ( סמכויות אכיפה –מעצרים ) של המשיב סטרוב סמיר.

עם הגשת הבקשה הוגש כנגד המשיב כתב אישום לפיו נהג רכב ביום 16.11.09 בשעה 1600 בשדרות בנימין בנתניה, לא שם לב לדרך, סטה שמאלה ועלה על מעקה ברזל. הנאשם נהג בהיותו שיכור, סירב למסור בדיקת דם לבדיקת שכרות, נהג בהיותו פסול מלהחזיק רישיון נהיגה על פי החלטת בית משפט, נהג ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח תקף.

ב"כ המבקשת עתרה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו בעילה של מסוכנות נוכח חומרת העבירות המיוחסות לו, עברו התעבורתי ועברו הפלילי.

ב"כ המשיב לא טען לאי קיומן של ראיות לכאורה אלא עתר לשחרורו של המשיב למעצר בית בפיקוח בפיקוחן של בת זוגו ואימו ובפיקוח שירות המבחן תוך שילובו של המשיב במסגרות פתוחות של טיפול וגמילה.

תיק החקירה הוגש לעיוני.

האם קמה עילת מעצר נגד המשיב

על פי המפורט בכתב האישום מיוחסות למשיב עבירות המהוות סיכון לציבור. לא זו בלבד שהמשיב נהג בחוסר זהירות וגרם לתאונת דרכים אלא שנהג כשהוא שיכור ובזמן פסילה. לאחר התאונה יצא המשיב מן הרכב כשהוא מתנדנד וברח מהמקום. אזרח עקב אחריו במשך כחצי שעה עד שהגיעה למקום משטרה.

אין זו הפעם הראשונה בה נוהג המשיב כשהוא שיכור וגורם לתאונה. בתאריך 22.01.09 הורשע המשיב בבית המשפט לתעבורה בחדרה בעבירה של גרם תאונת דרכים ונהיגה בשכרות, ונדון לפסילת רישיון נהיגה למשך שנתיים וכן הוטל עליו מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך שנתיים. במהלך תקופת הפסילה שהוטלה עליו נהג המשיב בתיק הנדון.

לחובת המשיב עבר פלילי הכולל 3 הרשעות חמורות קודמות. בתאריך 10.09.07 הורשע המשיב בבית משפט השלום בנתניה בעבירות של פציעה, הפרת הוראה חוקית, הדחה בחקירה, תקיפת בן זוג ואיומים, ונדון, בין היתר, למאסר למשך 14 חודשים.

השתכנעתי כי המשיב בהתנהגותו מהווה סיכון לשלום הציבור. עונשים של פסילת רישיון נהיגה וחרב מאסר על תנאי שהוטלה עליו לא הרתיעו אותו מלהמשיך ולנהוג כשהוא שיכור ולמרות היותו בפסילה, ובהתנהגותו זו הוכיח כי אין עליו כלל אימת הדין.

לפיכך אני קובעת כי קמה עילת מעצר כנגד המשיב בגין מסוכנות.

האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר ושחרור בערובה

אמנם יש להעדיף הרחקת נהג מסוכן מהכביש בדרך חלופית למעצר בכלא, אך בנסיבות שלפני מצאתי כי מעצר הבית לא יאיין ולא יצמצם את מסוכנותו של המשיב וכי הפיקוח המוצע באמצעות בני משפחתו של המשיב אין בו כדי להוות פיקוח הולם. באשר לשילובו של המשיב במסגרת של טיפול גמילה יומי, הרי שטיפול זה נכשל בעבר, ולעניין זה אני מאמצת את המלצת שירות המבחן לאפשרות של טיפול גמילה במסגרת סגורה בלבד.

התרשמתי כי בת זוגו של המשיב, לריסה אודוד, אינה מתאימה לשמש מפקחת. על פי הראיות בתיק החקירה, מסרה הגב' אודוד שתי הודעות סותרות מהן עולה ניסיונה לשבש הליכי חקירה. בעוד שבהודעתה מיום 16.11.09 ,שנמסרה במקום התאונה, הודיעה כי הינה בעלת הרכב וכי המשיב נהג ברכב בהסכמתה, הרי שלמחרת היום בהודעה נוספת שנגבתה ממנה טענה כי אינה יודעת מי נהג ברכב ואמרה כי פרט לאדם בשם וונטין אף אחד לא נוהג ברכב. עוד התרשמתי כי הגב' אודוד אפשרה למשיב לנהוג הן היותו בזמן פסילה והן בהיותו שיכור מבלי לנסות למנוע ממנו את הנהיגה. הדבר מלמד על כך שלא ניתן ליתן אמון ביכולתה של הגב' לריסה לשמש מפקחת אחראית ומהימנה לצורך פיקוח על המשיב בתנאים של שחרור למעצר בית.

המשיב עצמו לא שיתף פעולה בחקירת המשטרה וניסה לשבש את החקירה. במהלך החקירה החל להכות את עצמו בראש עם אזיקי ידיו ואמר כי יטען ששוטר הכה אותו וידאג לפתיחת תיק מח"ש נגד אותו שוטר. כמו כן, המשיב הכחיש תחילה כי נהג ברכב וטען כי אדם בשם ולנטין גנב את הרכב ונהג. רק למחרת היום בחקירה נוספת הודה בנהיגה.

התרשמתי כי גם אמו המבוגרת של המשיב אינה מסוגלת לשמש מפקחת אחראית.

לפיכך, נוכח חומרת העבירות והמסוכנות העולה מנהיגתו של המשיב, ונוכח התרשמותי כי המפקחים המוצעים לא יביאו לצמצום הסיכון הטמון בהתנהגותו של המשיב, במידה ניכרת, איני סבורה כי ניתן לשחרר את המשיב בתנאים של מעצר בית. התרשמותי זו התחזקה לאחר שעיינתי בתסקיר המפורט והמעמיק שהוגש על ידי שירות המבחן.

המשיב מוכר לשירות המבחן מתקופות אבחון ופיקוח קודמות משנת 2003 אז טופל בגין עבירות אלימות נגד בת זוגו הקודמת ומשנת 2007 בה טופל בגין ביצוע עבירות אלימות והפרת הוראה חוקית במסגרת מעצר ותיק העיקרי.

במהלך מעצרו בשנת 2007, התנקה המשיב מסמים והשתלב בטיפול גמילה למשך 7 חודשים, אך עזב את אגף הגמילה בטרם סיים את הטיפול. בטרם עזיבתו היה המשיב בתהליך של התדרדרות וחזרה לדפוסי התנהגותו הקודמים ולכן הועבר לאגף שאינו נקי מסמים. המשיב השתחרר ממאסר באפריל 2008.