מדינת ישראל נ' סופיר

גזר דין

1.הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בכתב-אישום מתוקן, במסגרת הסדר חלקי, בביצוע העבירות המיוחסות לו בארבעה אישומים: שלוש עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); שלוש עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק, לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק התקשורת"); היזק במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין ומעשה פזיזות ורשלנות, לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין.

2.כתב האישום מתאר רצף אירועים כלפי המתלוננת – אשתו דאז של הנאשם, והמתלונן – שהיה מצוי עימה בקשרי עבודה, והכל על רקע חשדו של הנאשם כי השניים נמצאים בקשר רומנטי.

מהאישום הראשון עולה כי ביום 19.6.10 התקשר הנאשם למתלונן ואמר לו: "עמי אני יודע שאתה מזיין את אשתי, תדע לך שפירקת משפחה, ואני מאחל לך שלא יהיה לך ילדים, ושלא תתחתן לעולם, אני אבוא אליך ואזיין אותך, אתה לא תלך על הרגליים, אני עוד אתפוס אותך".

האישום השלישי מתאר שיחת טלפון מיום 30.8.10, אז התקשר הנאשם למתלוננת ואיים עליה בכך שאמר לה: "יא חתיכת שרמוטה עשית לי עיקולים אני אראה לך מה זה, אני אסבך אותך בחובות, ההלוואה שאת ערבה לי אני אפסיק לשלם אותה, השוכרים של הבית אני אוציא אותם משם ואסבך אותך עם המשכנתא".

על-פי עובדות האישום הרביעי, ביום 10.9.10 התקשר הנאשם למתלוננת ואיים עליה בכך שאמר לה: "תגידי מה את מנסה לעשות לי? לטפטף לילדים לאט לאט את עמי? אני לא רוצה שידברו איתו, שהוא לא יגיד להם שנה טובה, שלא יעלו על המונית, אני בסוף אשתגע, יאשפזו אותי בשלוותה, אני אצא על אי שפיות ואז אני לא רוצה להגיד מה יקרה וכל דבר שיהיה יראו שאני סובל מאי שפיות זמנית".

מהאמור באישום השני עולה כי ביום 21.9.10 נסע הנאשם ברכבו בעיר כפר-סבא, עצר ברמזור אדום כשהמתלונן עמד אחריו. לפתע, שילב הנאשם הילוך אחורי, נסע לאחור במהירות ופגע בחוזקה ברכב של המתלונן שעמד אחריו בצומת. כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו נזקים לרכבו של המתלונן בדמות עיקום לוחית הזיהוי ומעיכה עמוקה בקצה.

3.במסגרת ההסדר החלקי הוסכם (בנוסף לתיקון כתב-האישום) על שליחת הנאשם לקבלת תסקיר שירות מבחן לבחינת מסוכנותו, עמדת המתלוננת ומצב היחסים ביניהם. התובעת ציינה כי יגבשו עמדת עונשית לאחר קבלת התסקיר.

4.בעניינו של הנאשם הוגשו שלושה תסקירים. מהתסקיר מיום 7.3.2012 למדתי, כי המדובר באדם בן 47, גרוש כיום ואב לשלושה ילדים המצויים במשמורת משותפת, סיים 12 שנות לימוד ושירת שירות צבאי מלא, לדבריו עובד כאינסטלטור (לאחר שנים שהיה עצמאי בתחום ההסעות). כבר בתסקיר הראשון עלה דפוס של אי-לקיחת אחריות על המעשים. משיחות שערכה קצינת המבחן עם המתלוננת התרשמה ממצוקה רגשית בה היתה נתונה במהלך שנות הנישואין, כששיתפה פעולה עם דפוסי שליטה ואלימות של הנאשם תוך קבלת מרותו. בתקופה שטרם הפרידה חלה נסיגה במצבה הבריאותי, חשפה את קשייה בפני עמית לעבודה (הוא המתלונן), שתמך בה והינו בן-זוגה כיום. לטענתה, לאחר שעזבה את ביתם המשותף, חלה החרפה בהתנהגותו התוקפנית והאובססיבית של הנאשם תוך שניסה להחזירה אליו בכל דרך אפשרית. המתלוננת שיתפה את קצינת המבחן בחשיפת ילדיהם לאמרות מילוליות קשות, איומים אובדניים, סחיטה רגשית ואיסור לקיים כל קשר עם בן זוגה של המתלוננת.

קצינת המבחן התרשמה כי החלטתה של המתלוננת להיפרד מהנאשם היוותה עבורו פגיעה קשה עימה התקשה להתמודד, ועל רקעה המשיך לפגוע בה באמצעות הילדים.

עוד התרשמה, כי הנאשם מרוכז בצרכיו, נעדר מודעות להתנהגותו הפוגענית, ואינו נוטל אחריות עליה. למרות ספקות בדבר מסוגלותו של הנאשם להיתרם מטיפול, המליצה קצינת המבחן לדחות את הדיון בכדי להניע את הנאשם לשיתוף פעולה על רקע המצוקה המתמשכת במצבו ובמיוחד נוכח התנהלותו הפוגענית כלפי ילדיו.

הדיון אכן נדחה בהסכמת ב"כ הצדדים.

תסקיר המשך מיום 25.6.12 בישר, כי לא חל שינוי בעמדותיו וביכולתו של הנאשם לבחון התנהלותו במישור הזוגי, אך הוא ביטא נכונות מילולית להשתלב בטיפול במסגרת המרכז למניעת אלימות במשפחה ואף פנה אליהם.

חרף התנגדות התביעה לדחיה נוספת, נדחה הדיון שוב על-מנת לאפשר לנאשם להשתלב בתהליך טיפול כמומלץ.

מהתסקיר האחרון שהוגש בעניינו של הנאשם מיום 13.2.13 עולה, כי הנאשם הגיע למספר שיחות פרטניות וכן שיתף פעולה בטיפול קבוצתי. שיחות עם גורמי הטיפול העלו התרשמות כי בשלב זה פחת הסיכון לאלימות ישירה כלפי המתלוננת ובן-זוגה. עם זאת, שיחות עם המתלוננת העלו כי לטענתה הוא פועל כלפיה באופן נקמני באמצעות הסתה של הילדים ומסרב לכל קשר מולה לתיאום הורי באופן אשר גורם לנזק נפשי חמור לילדים.

קצינת המבחן מסכמת, כי בפער להתנהלותו בטיפול, שבה ועולה ההתרשמות מאדם עם מודעות עצמית מצמצמת והגנות נוקשות, אשר פועל מתוך צרכיו הרגשיים בדרך של אלימות נפשית כנגד גרושתו תוך התעלמות מהפגיעה הנפשית הנגרמת לילדיו. עדיין קיימת ספקנות באשר ליכולת לערוך שינוי מהותי בדפוסי ההתנהגות הפוגעניים בקשר עם גרושתו וילדיו. להערכת קצינת המבחן זקוק הנאשם לטיפול במסגרת אינטנסיבית כגון "בית נועם", אך נראה כי הנאשם חסר מוטיבציה לכך. לאור ההתרשמות כי גם כיום ממשיך בדפוסים כוחניים ממליצה היא להשית ענישה הרתעתית, אך עדיין יש מקום להשתמש בהליך המשפטי כמנוף לטיפול בדמות העמדת הנאשם במבחן.

5.בישיבת יום 20.2.13 טענה ב"כ המאשימה לעונש, ועתרה להשית על הנאשם עונש מאסר מרתיע שירוצה בדרך של עבודות שירות, מאסר מותנה וקנס. הדגישה את רצף מעשי הנאשם הכוללים איומים חוזרים על המתלוננים והאירוע החמור של פגיעה ברכבו של המתלונן. עוד הפנתה לתכני התסקירים המעידים על המשך שימוש בדפוסים כוחניים, אי-נטילת אחריות על המעשים והפגיעה במתלוננת דרך ילדיהם המשותפים, כשלא קיימת מוטיבציה לטיפול במסגרת המתאימה. על כן, יש להטיל על הנאשם ענישה מוחשית הכולל את הרכיבים אשר פורטו.

6.בישיבה זו עתר הסנגור דאז, עו"ד אשוואל, לסיים את ההליך ללא הרשעה ולחילופין להסתפק בהשתת מאסר על תנאי. עו"ד אשוואל תיאר, כי ייצג את הנאשם במסגרת הליכי הגירושין, כל האירועים התרחשו בסמוך להליכים, וכיום קיים נתק בין הצדדים למעט בכל הקשור לילדיהם. הסניגור טען, כי הנאשם עובד מזה כשנה ומחצה בחברת מי-רעננה, כאשר עונש של עבודות שירות יפגע בו ובתשלום המזונות לילדיו. עוד הודגש עברו הנקי של הנאשם, אשר זוהי לו הסתבכות ראשונה עם החוק.

7.בדברו האחרון לבית-המשפט הפנה הנאשם לחלוף הזמן מאז קרות האירועים, לנתק בינו לבין המתלוננת, והפנה אצבע מאשימה כלפי המתלוננת באומרו כי "היא עובדת במשרד עורכי-דין ומתמחה בדברים האלה" וכן להליכי המשמורת המתנהלים בין הצדדים. הנאשם ציין כי כל מבוקשו הוא לגדל את ילדיו ולטפל בהם. הנאשם הביע חרטה בגין אמרותיו המאיימות, מסר כי פעל מתוך "סערת רגשות" וכי לא התכוון לממשם. עוד מסר הנאשם כי הוא מנסה להתרגל למצבו החדש ולא להסתבך.

8.הנאשם נשלח לממונה על עבודות השירות לשם קבלת חוות-דעת בדבר התאמתו לריצוי עונש בדרך זו. מספר ימים בטרם המועד שנקבע לשימוע גזר-דין הוגשה בקשה על-ידי בא-כוחו החדש – עו"ד גור-אריה, להתיר לו לחזור מהודאתו. במקום שימוע גזר-הדין התקיים דיון בבקשה זו, אשר נדחתה (ראו נימוקים מפורטים בהחלטה מיום 14.4.13). הנאשם נשלח שוב לממונה על עבודות השירות, ועניינו נקבע בשנית לשימוע גזר-דין.