מדינת ישראל נ' סומפונג(עציר)

החלטה

1.כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה אחת ויחידה של החזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977. על פי כתב האישום, בתאריך 14/3/2010, נתפס המשיב במתקן השיקוף בכניסה לתחנת הרכבת חוף הכרמל בחיפה, כאשר בתיקו סכין מתקבעת ולא הוכיח כי החזיקה למטרה כשרה.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו, בהתאם לסעיף 21 (א) (1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996.

3.סעיף 21 לחסד"פ, שעניינו מעצר לאחר הגשת כתב אישום, מציב שני תנאים מצטברים על מנת שתקום לבית המשפט סמכות להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים כנגדו: האחד, קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה והשני, קיומה של עילת מעצר.

4.באשר לראיות, דומה כי אין מחלוקת כי המשיב נתפס כשבאמתחתו הסכין. המחלוקת הינה בשאלת קיומה של עילת מעצר והצורך במעצר עד תום ההליכים בנסיבות המקרה דנן.

5.לעניין זה טען ב"כ המבקשת כי העבירה של החזקת סכין, במקום כמו תחנת הרכבת, כאשר המדובר בסכין בגודלה של זו שנתפסה בתיקו של המשיב, מצביעה על מסוכנות מעצם טיבה.

ב"כ המשיב טען, מצדו, כי במקרה הנדון, לא נשקפת כל מסוכנות מצד המשיב. לדבריו, נסיבות תפיסתו של המשיב מצביעות על תום ליבו. הוא לא התנגד לחיפוש ומיד כשנתפסה הסכין, אמר כי לא ידע שהדבר אסור והתנצל.

לסיכום טען ב"כ המשיב כי בהעדר קיומה של עילת מעצר, יש להורות על שחרורו של המשיב. לחילופין, הציע ב"כ המשיב שחרור בתנאים מגבילים.

6.אין חולק כי בענייננו לא מתקיימת עילת מעצר סטטוטורית ועל בית המשפט לבחון האם בנסיבות המקרה קיים יסוד סביר לחשש ששחרורו של המשיב יסכן את ביטחונו של אדם או את ביטחון הציבור. בנוסף, דומה כי לא יכולה להיות מחלוקת לגבי כך שעצם ביצוע העבירה אינו מקים עילת מסוכנות. משכך, נדרש בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו, לפי נסיבותיו.

8.הסיבה לנשיאת הסכין נמסרה על ידי המשיב במספר הזדמנויות כדלקמן:

לשוטר שעיכבו לחקירה, רס"ר אוחיון, מסר המשיב: "זה בשביל לאכול חזיר".

בדו"ח קצין ממונה נכתב כי תגובתו של המשיב היתה "לא ידעתי שזה אסור".

במזכר שנכתב על ידי פקד אלג'ם נכתב "לאחר מכן שאלתי אותו באנגלית מדוע הוא נושא עימו סכין. הנ"ל השיב לי שהוא מחזיק את הסכין הזו כל הזמן ומשתמש בה כדי להרוג חזירים".

משקפת תחנת הרכבת, אשר מצאה את הסכין בתיקו של המשיב, מסרה כי המאבטח אדי שוחח עם המשיב, בעברית, והלה מסר לו לגבי הסכין כי הוא עובד בקטיף ענבים.

מעסיקו של המשיב מסר כי לצרכי עבודה נעשה שימוש בסכינים קטנים וכי סכינים מסוג זו שנתפסה על המשיב מצויות במטבח העובדים התאילנדים. הוא אף ציין כי סכינים מסוג זו משמשים את העובדים לצורך שחיטת חזירים. המעסיק, אשר מכיר את המשיב מזה שנתיים, מסר כי לא ניכר כי המדובר בבחור עם נטיות לאלימות.

באמרתו, מסר המשיב כי הכין את הסכין בעצמו וכי עשה שימוש בסכין לצורך חיתוך ענפים. עוד מסר כי לפעמים הם עושים שימוש בסכין לצורך שחיטת חזירים. המשיב שב וטען כי לא ידע שהדבר אסור ומסר כי הוא מתנצל.

נראה אם כן, שתגובתו הראשונה של המשיב, כבר בעת עיכובו לחקירה, היתה כי הסכין משמשת אותו לשחיטת חזירים. הסבר זה עולה גם ממזכרו של פקד אלג'ם וגם מאמרתו של המשיב. גם חיתוך הענפים מופיע הן בדברים שנאמרו על ידי המשיב למאבטח (ענבים ככל הנראה הכוונה לענפים – ר.ג.מ) והן באמרתו. על בסיס טיעונים אלה, כך לטענת ב"כ המשיב, יוכל להוכיח כי החזיק בסכין למטרה כשרה.

באשר לטענת ב"כ המבקשת כי נתגלעו סתירות בגרסת המשיב, אעיר רק כי לאור קשיי השפה אצל המשיב, והעובדה שאת חלק מגרסותיו מסר בשפה העברית, כלל לא ברור שאכן היו שינויים בגרסתו, אולם שאלה זו, מטבע הדברים, תידון בהליך העיקרי ואין זה המקום לדון בה.

ואולם, גם אם אכן שימשה הסכין למטרה כשרה כאמור, עדיין לא ברור כלל ועיקר מדוע הוחזקה בתיקו של המשיב בעת שיצא ממקום עבודתו ומגוריו והיה בדרכו לחברה, ולא היה צריך אותה כדי לחתוך ענפים או כדי לשחוט חזירים, כדבריו. בנסיבות אלה, היה על המשיב להימנע מהחזקת הסכין בתיקו, או להצביע על מטרה כשרה שתצדיק זאת.

9.יחד עם זאת, הגם שקיימת מסוכנות ברמה מסוימת מצידו של המשיב, הרי שזו אינה מצדיקה, לטעמי, את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. למסקנה זו הגעתי בהתחשב בשיקולים הבאים: ראשית, למשיב אין כלל עבר פלילי, שנית, המשיב לא התנגד לחיפוש, ההפך הוא הנכון, הסכין התגלתה בתיקו כאשר הוא כלל לא ניסה להתחמק ממכונת השיקוף או מן המאבטחים. שלישית, נסיבות תפיסת הסכין אף הן מחזקות את ההתרשמות כי מדובר במעשה שנעשה בקלות ראש מבלי ליתן את הדעת להשלכותיו והמשיב טען מיד כשנעצר כי לא ידע שהדבר אסור. רביעית, המשיב אינו תושב הארץ ואינו דובר את השפה ועל רקע זה, טענתו כי לא ידע שהדבר אסור, מקבלת משמעות שונה מן הרגיל. ולבסוף, הסכין שנתפסה אצל המשיב, נתפסה בנסיבות שאינן בעלות אופי אלים או מסוכן.