מדינת ישראל נ' סומך

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין אי ציות לאור אדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו, בכך שלא עצר את רכבו לפני קו העצירה ונכנס לצומת בניגוד לאור האדום תוך גרימת הפרעה או סיכון לעובר דרך אחר,עבירה בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.

לפי עובדות כתב האישום, ביום 29.3.2012, שעה 09:55 לערך, נסע רס"ר נאג'ם חאדי (להלן-השוטר), בניידת שעצרה באור אדום אחרי הנאשם ברחוב הרב קוק בהרצליה, בנתיב לפניה שמאלה לרחוב בר כוכבא דרום. אותה עת גם ברמזור לכיוון ישר (למערב ) דלק אור אדום. משההתחלף האור ברמזור לכיוון מערב לירוק, החלו הרכבים שעמדו מימינם לנסוע ישר. ברמזור לפניה שמאלה עדיין דלק אור אדום. או אז הבחין השוטר כי הנאשם נוסע בניגוד להוראת הרמזור, פונה שמאלה, מבצע פניית פרסה וחוזר לכיוון מזרח. השוטר כרז לנאשם, אך האחרון המשיך ופנה לכיוון למזרח. אותה עת נכנס לצומת רכב שנסע מכיוון מערב למזרח, אשר נאלץ עקב כניסתו של הנאשם לצומת, לבלום בחוזקה ולפנות ימינה לרחוב בר כוכבא דרום. השוטר לא הספיק להבחין במ.ר. של הרכב המעורב, מאחר וביצע פניית פרסה שמאלה בעקבות הנאשם ושמר על קשר עין רציף עד לעצירתו של הנאשם ברחוב הרב קוק למזרח. השוטר הסביר לנאשם מהות העבירה. ליד הנאשם ישב נוסע אריתראי העובד איתו. השוטר טען כי הבחין בבביצוע העבירה בבירור, היה אור יום, ראות טובה ללא ערפל.

הנאשם כפר במיוחס לו והתנהל דיון הוכחות.

מטעם התביעה העיד השוטר ובמסגרת עדותו הוגש הדו"ח (ת/1) ותרשים שערך במעמד הדיון (ת/2), מטעם ההגנה העיד הנאשם ובמסגרת עדותו הוגש תרשים שערך (נ/1). כמו כן הוגש בהסכמה טופס השימוע (ת/3).

לאחר שהזהרתי את עצמי מפני הרשעה על סמך עדות יחידה, באתי לכלל דעה, כי התביעה הוכיחה את יסודות העבירה.

תגובת הנאשם משיוחסה לו העבירה: "אני פניתי שמאלה מה אסור לעשות פרסה פה? איך אתה אומר את זה כנראה בטעות אין לי כוונה לגנוב רמזור וגם עוד הייתי בעצירה מלאה לפניך ראיתי אותך מאחורי זו פרנסה שלי. יש לי עבירות קלות אין לי על אדום ולא היו לי תאונות." בדבריו אלה של הנאשם יש משום ראשית הודאה בביצוע העבירה.

במעמד השימוע מסר הנאשם: "הגעתי לרמזור אדום ונעצרתי בצומת היה רמזור ישר ושמאלה ובשניהם היה אדום שהרמזור הראה ירוק במסלול הישר אני פניתי שמאלה בתום לב כי חשבתי שזה ירוק גם לי. לא ניסיתי לגנוב אור אדום נסעתי בטעות." גם בדבריו אלה של הנאשם יש משום ראשית הודאה בביצוע העבירה.

רק בהגיעו לבית המשפט טען הנאשם, לראשונה, כי עבר באור ירוק. עדות זו הינה בגדר עדות כבושה. הסברו של הנאשם לכבישת עדותו היה כי השוטר עצר אותו במרחק של 400 מטר מהצומת, כך שלא נותר לו אלא להאמין לשוטר, ובהשפעת אותה תחושת אשמה ניגש לשימוע והודה במיוחס לו. בדיעבד שיחזר את האירועים והגיע למסקנה כי לא ייתכן שחצה את הצומת באור אדום.

הנה כי כן עולה כי לפנינו עדות ישירה של השוטר שנכתבה נכון לשעת האירוע לעומת תחושות בדיעבד של הנאשם. זאת ועוד, הנאשם טען כי לא ייתכן שהוא יעשה מעשה כזה של חציית צומת באור אדום, אך לא העיד במפורש כי הסתכל על הרמזור ובדק מה האור בכיוון נסיעתו טרם ביצע פניית פרסה. בנוסף, הנאשם לא סתר את טענת השוטר כי רכב שנסע ישר בכיוון הנגדי נאלץ לעצור ולסטות ימינה.

אני מאמינה לגרסתו המקורית של הנאשם כי ביצע את העבירה בתום לב, ובלתי מרוכז. יוער כי בתרשים שערך הנאשם עצמו, בכיוון נסיעתו דולק אור אדום, ואילו בכיוון הנסיעה ישר דולק אור ירוק, זה כנראה מקור טעותו של הנאשם, היינו הנאשם לא שם לב כי האור התחלף לירוק רק לרכבים הנוסעים ישר לכיוון מערב.

בסופו של דבר לא מצאתי כי היה בדברי הנאשם כדי להפריך את גירסת התביעה.

אשר על כן, ארשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

ניתנה היום, י"ט סיון תשע"ג , 28 מאי 2013, במעמד הצדדים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: