מדינת ישראל נ' סולימני(עציר ה )

הכרעת דין

על יסוד הודאתה, אני מרשיע את הנאשמת בעבירות הבאות:

1. 3 עבירות של סחר בסם מסוכן- לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג- 1973.

2. החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית- עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג- 1973.

3. הפרעה לשוטר במילוי תפקידו- עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

ניתנה והודעה היום ו' תשרי תשע"א, 14/09/2010 במעמד הנוכחים.

בני שגיא, שופט

גזר דין

הנאשמת הורשעה על יסוד הודאתה בכתב אישום המפרט 4 אישומים. 3 מהאישומים עניינם מכירת סמים לשוטר- באישום הראשון מכרה הנאשמת סם מסוג הרואין במשקל 1.8 גרם תמורת 200 ₪, האישום השני זהה לאישום הראשון מבחינת טיב האירוע, ובאישום השלישי משקל הסם היה 1.5 גרם ואף הוא נמכר תמורת 200 ₪, באישום הרביעי החזיקה הנאשמת סם מסוג קוקאין במשקל 0.16 גרם לצריכה עצמית וכן ניסתה להכשיל את השוטרת אשר ביקשה לחלץ את הסם מגופה.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון במסגרתו עתרה התביעה לעונש של 18 חודשי מאסר, ואילו הסנגור עתר לעונש של 15 חודשי מאסר.

בנוסף, הוסכם כי יוטל על הנאשמת עונש מותנה והתביעה הוסיפה וביקשה כי יוטל על הנאשמת קנס וכן פסילת רישיון נהיגה.

התובעת עתרה לכיבוד הסדר הטיעון ברף העליון, וזאת בשים לב לחומרה הקיימת בעבירות הסחר, לכמות הסם- כאשר נטען שאף הרף העליון מהווה ענישה מתונה ומתחשבת ועל כן יש לאמצו.

הסנגור פירט בטיעונו את נתוניה האישיים של הנאשמת, את עובדת היותה נקייה מסמים בעת הזו, על פי הטענה, את הקושי בתקופת המעצר אותו היא חווה ואת נסיבותיה האישיות הלא פשוטות לאורך השנים.

הנאשמת בדברה האחרון, בעל פה ואף במכתב שהגישה לעיוני, הביעה חרטה על מעשיה ועתרה לרחמיי בית המשפט.

אין חולק כי יש חומרה במעשי הנאשמת, וזאת כפי שטענה התובעת.

מדובר ב-3 מכירות שונות ובכמות סם שאינה קטנה.

כפי שנפסק לא אחת, יש מקום להשית על העוסקים בסחר בסמים, ענישה משמעותית הן על יסוד עקרון הגמול והן על יסוד עקרון ההרתעה.

יחד עם זאת, לזכות הנאשמת עומדים מספר נתונים אשר בהחלט יש בהם כדי למתן את העונש אשר יש להטיל על הנאשמת. מדובר בכל אותם נתונים אישיים עליהם עמד הסנגור בטיעונו ופורטו לעיל. עוד יצוין כי הנאשמת הודתה, הביעה חרטה- שנראית על פניה כנה ואמיתית, וחסכה בזמן ציבורי ניכר.

בנסיבות שצוינו לעיל, הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים ראוי ומשקף את נסיבות העבירה ואת יתר הנתונים, ועל כן אכבדו.

סבורני כי יש מקום, אף במסגרת הסדר הטיעון, ליתן לנאשמת פתח של תקווה, ועל כן יכובד הסדר הטיעון, אך לא באופן של אימוץ הרף הגבוה.

לאור האמור לעיל, אני משית על הנאשמת את העונשים הבאים: