מדינת ישראל נ' סולימן

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין ביצוע סטייה שלא בבטחה ונהיגה בחוסר זהירות, עבירות בניגוד לתקנות 41 ו-21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 23.4.10, שעה 12:30 לערך, נהג הנאשם רכב טויוטה מסחרי מ.ר. 55-215-09, ברחוב סוקולוב בחולון מכיוון מערב למזרח והתקרב לבית מספר 18. אותה שעה נהג סיהו ירון ברכב מאזדה פרטי מ.ר. 4136019 במקום האמור, בכיוון נסיעת הנאשם ומשמאלו.

הנאשם נהג בחוסר זהירות, לא נתן תשומת לב מספקת לדרך, סטה שמאלה וחסם את דרכו של רכב המאזדה ושני כלי הרכב התנגשו.

כתוצאה מהתאונה נחבלו נהג המאזדה המעורב ונוסעת ברכבו וכלי הרכב המעורבים ניזוקו.

הנאשם כפר במיוחס לו וניהל הגנתו.

מטעם התביעה העידו: ע.ת.1 - רס"מ נועם לוי (להלן-השוטר) ובמסגרת עדותו הוגשו: הודעת נאשם (ת/1) ושני מזכרים (ת/2, ת/3); ע.ת.2 - מר ירון סיהו (להלן-המעורב); ע.ת.3 – גב' מיכל סיהו (להלן-הנוסעת) ובמסגרת עדותה הוגשו מסמכים רפואיים (ת/4). מטעם ההגנה העיד הנאשם ובמסגרת עדותו הוגש פרוטוקול ופס"ד שניתן על ידי בית משפט לתביעות קטנות בתיק 40211-04-10 סיהו נ' סולמני (להלן-ההליך האזרחי) (נ/2).

כמו כן הוגשו בהסכמה: תרשים שערך בוחן תנועה (ת/5) וצילומים שצילם הנאשם (נ/1).

על סמך הראיות שבפניי, באתי לכלל מסקנה כי יש להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, וזאת מהטעמים הבאים:

אין חולק כי הנאשם והמעורב נסעו ברחוב סוקולוב בחולון, מכיוון מערב למזרח.

רכבו של הנאשם נפגע בדלת השמאלית אחורית, לפני תא המטען של הטנדר, ואילו רכבו של המעורב נפגע בחזיתו, בצד ימין של הרכב.

המחלוקת נוגעת לשאלת האחריות לתאונה. המאשימה טענה כי הנאשם סטה מהנתיב הימני לנתיב השמאלי, ומשכך חובת הזהירות חלה עליו. הנאשם טען כי עמד בנתיב השמאלי לשם ביצוע פניית פרסה, או אז התנגש המעורב ברכבו.

המעורב העיד כי נהג בנתיב השמאלי, כשהנאשם נהג בנתיב הימני. כשהגיעו לצומת פנה הנאשם שמאלה מבלי לאותת, חסם את דרכו, וכך ארעה ההתנגשות.

הנאשם מצידו העיד כי בשעת התאונה רכבו כבר היה בעצירה, נוכח כוונתו לבצע פניית פרסה.

עדותו של הנאשם כי התכוון לבצע פניית פרסה הינה בגדר "עדות כבושה", שכן בהודעתו במשטרה (ת/1), ציין כי: "ובצומת עם רחוב חובבי ציון בלינסון רציתי לפנות מסוקולוב לרחוב חובבי ציון". יתרה מכך, הנאשם הוסיף והדגיש כי: "התכוונתי לפנות שמאלה לרח' חובבי ציון לא התכוונתי לבצע פרסה" (ת/1). גם בהליך האזרחי לא באה מפי הנאשם גרסה כבושה זו, אלא נאמר על ידו כי "עמדתי ברח' סוקולוב לפנות שמאלה" וכן "עמדתי בנתיב לקחת שמאלה".

הנאשם העיד על עצמו כי הבחין לראשונה ברכב המעורב אחרי הפגיעה וכי "שמעתי והרגשתי מכה ואחר כך ראיתי אותו" (ת/1). בדיון ההקראה שב וטען הנאשם כי "לא יודע מאיפה הוא יצא". ענין זה אומר דרשני באשר לתשומת ליבו של הנאשם לנעשה על הכביש.

בהודעתו במשטרה טען הנאשם כי נסע בנתיב השמאלי. גירסה זו אינה סבירה, בהתחשב במיקום הפגיעה ברכבו, היינו בדלת השמאלית האחורית.

אם הנאשם היה נוסע בנתיב השמאלי, כשהמעורב אחוריו, הייתה מתרחשת תאונת חזית –אחור, אך לא כך היה. בנוסף, ניתן להבחין מהצילומים שהגיש הנאשם כי רכבו עמד באופן אלכסוני, והנאשם עצמו הודה: "אני הייתי מעט באלכסון". היותו של הרכב באלכסון מלמדת כי הנאשם טרם השלים את הסטייה שמאלה. ואכן, הנאשם עצמו הודה "הייתי יותר ימינה בנתיב במרחק של 1.5 מטר מאי התנועה".

הנאשם אף טען כי היה מרחב מסוים בינו לבין אי התנועה, שהמעורב השתחל בו. איני סבורה כי המעורב ניסה להשתחל במרווח האמור, אך דבריו אלה של הנאשם מלמדים כי לא השלים את סטייתו לעבר הנתיב השמאלי.

לכאורה, אין נפקות לשאלה בין אם הנאשם ביקש לפנות שמאלה לרחוב חובבי ציון ובין אם ביקש לבצע פרסה שמאלה. אלא, שגירסתו אודות פניית הפרסה שקמה לראשונה במהלך דיון ההוכחות, נועדה להתיישב עם מיקום הרכב, כ-1.5 מ' מאי תנועה ועמידתו באלכסון, והנאשם הסביר זאת יפה: "בשביל לקחת שמאלה צריך להיכנס לאמצע הכביש ולשבור פרסה על המקום. אי אפשר לבוא צמוד לנתיב השמאלי ולעשות פרסה על המקום" (עמ' 10 לפרוט', ש' 5-6).