מדינת ישראל נ' סולימאן(עציר)

החלטה

1.         עפ"י עובדות כתב האישום, ביום 10.3.2010 סמוך לשעה 14:30 שהה הנאשם, שהינו תושב האזור, בתחומי מדינת ישראל בכפר ג'יסר א-זרקא, וזאת, בלא שהיה בידיו אישור שהייה כדין; לפיכך, מיוחסת למשיב עבירה של כניסה לישראל, בניגוד לסעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב – 1952.

2.         יחד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

3.         בדיון שהתקיים ביום 18.3.2010, הסכימה הסניגורית לקיומן של ראיות לכאורה, ומיקדה את טענותיה בבקשתה לשחרור המשיב לחלופת מעצר.

4.         לטענת המבקשת, למשיב שתי הרשעות קודמות ואין לשחררו לחלופת מעצר בתחומי מדינת ישראל, הואיל ובכך מכשירים את שהייתו בישראל.

5.         מאידך- טוען המשיב, כי מדובר בנסיבות יוצאות דופן, המצדיקות שחרורו לחלופת מעצר בתחומי מדינת ישראל; לטענתו, הוא נשוי לאזרחית ישראלית מזה חמש עשרה שנים, הוא התגורר בפועל בתחומי מדינת ישראל על פי אשרות שהייה שהונפקו לו מפעם לפעם, מקום מושבו הוא בכפר ג'יסר א-זרקא ולפיכך, ראוי לשחררו למעצר בית בבית אשתו.  המשיב הציג בפניי אישורי שהייה, אשר מוכיחים, לטענתו, כי שהה בעבר בישראל עפ"י היתרי שהיה, בשל היותו נשוי לישראלית.

6.         שתי שאלות עומדות להכרעתי, האחת היא קיומה של עילת מעצר והאחרת היא בדיקת קיומה של חלופת מעצר, ההולמת את נסיבותיו האישיות של המשיב ומבטיחה את התייצבותו להמשך משפטו.

הכרעה:

7.         שהייה בלתי חוקית בישראל מקימה, דרך כלל, עילת מעצר, בגין החשש להימלטות מהליכי משפט. עצם השהייה הבלתי חוקית בשטחי מדינת ישראל אף מהווה נסיבה לצורך בחינת חלופת מעצר (ראו בש"פ 3136/06 נסים עטיר נ' מדינת ישראל, (טרם פורסמה- ניתנה ביום 16.4.06). באשר לבחינת חלופת מעצר, קבע בית המשפט העליון, כי יש לבחון את סכנת ההימלטות מאימת הדין אך אין זו נסיבה מכריעה, ויש לבחון לצידה "גם את יתר הנסיבות הקשורות באופיין של העבירות ובעבריינים עצמם". ( בש"פ 7136/04 האשם פיאלה נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה- ניתנה ביום 12.8.04)

8.         כללם של דברים, בעבירות שהייה בלתי חוקי קמה, ברגיל, עילת מעצר. יחד עם זאת, אין לשלול שחרור הנאשם לחלופה. בחינת החלופה נעשית לפי נסיבות ביצוע העבירה ועברו של המשיב, כאשר ככל שעברו של המשיב מכביד יותר, גובר הסיכון להימלטותו מאימת הדין.

9.         המשיב מבקש, כי ישוחרר לחלופת מעצר לבית אשתו, בו התגוררו בני הזוג עד היום.  באשר לחלופת מעצר בעבירות שהייה בלתי חוקית בישראל, קבע השופט רובינשטיין את הדברים שלהלן בבש"פ 1041/08 עאהד טלאלקה נגד מדינת ישראל (טרם פורסמה – ניתנה ביום 15.12.08):

"דעת לנבון נקל, שכאשר המדובר בתושב הרשות, וכל עוד לא נשתנה מצב היחסים במישור הכללי והמשפטי, יש חשש טבוע וברור להימלטות מאימת הדין בשטחי הרשות הפלסטינאית, ובמקרים לא מעטים אכן אין מנוס ממעצר. השאלה אם בנסיבות העבירה והחשוד או הנאשם – מהות ומיהות – אין מקום לשחרור לחלופה, או שמא ניתן להפיג את חשש ההימלטות במידה סבירה בחלופת מעצר בישראל, או אף בשחרור לשטח גופו בתוך הפקדה וערבויות של ישראלים, היא תלוית נסיבות; אליה על בית המשפט להידרש בכל מקרה לגופו. איני סבור כשלעצמי, שחלופת מעצר בישראל במקרים המתאימים, גם אם לא יהיו רבים, היא בלתי אפשרית מכל וכל כאשר המדובר בתושב שטחים השוהה שלא כדין. אכן, על פניו נראה הדבר קשה כיוון שכביכול ניתנת "גושפנקא" לשהות הבלתי חוקית; אך מנגד מדובר בחלופת מעצר, כפי שציין השופט זועבי בפרשת עבידו. ואולם ברי כי לכך נדרשות נסיבות מיוחדות, כאמור בעניין עביד. יש רק להוסיף ולהטעים, כי במקרים כאלה על התיק העיקרי להיקבע בהקדם, כדי שהדיסוננס בנקודה זו לא יתמשך. במקרים שיהיו מעטים אף יותר, כמסתבר בגדרי השכל הישר, ניתן לשקול שחרור בהפקדה משמעותית גם לשטחי הרשות עצמם. השיקול של הימלטות מאימת הדין הוא כאמור אינהרנטי למקרים אלה, אך יתכנו כמובן גם עילות נוספות, כגון מסוכנות. ברי גם, כי הבחינה צריכה להיות דקדקנית, לרבות עבר קודם, האם האישום כולל שהיה בלתי חוקית בלבד או מעבר לה, וכיוצא באלה.

(ההדגשה אינה במקור – נ.ג')     

10.        לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה, כי המקרה דנן הוא אחד מאותם מקרים נדירים, להם כיוון כבוד השופט רובינשטיין והמצדיקים שחרור המשיב למעצר בית בישראל. כאמור, המשיב נשוי לאזרחית ישראלית מזה 15 שנה ועד היום הוא התגורר יחד עם רעייתו בג'יסר א-זרקא. המשיב שהה בישראל עפ"י אישורי שהייה שהונפקו לו מפעם לפעם בשל היותו נשוי לישראלית ואשר חלקם הוצג לעיון בית המשפט; כמו- כן, המשיב עתיד להגיש בקשה לקבלת אשרת שהייה בישראל. נראה, כאמור, כי סכנת ההימלטות מישראל, לאור העובדה, כי למשיב משפחה בישראל ולאור העובדה, כי הוא  שהה בתחומי המדינה תקופה ארוכה - אינה גובהה, ולפיכך, ניתן להפיג חשש ההימלטות מן הדין בחלופת מעצר בישראל.

11.        לאור כל האמור לעיל אני מורה על שחרור המשיב למעצר בית מלא בבית אשתו, גליה סיף אשר תפקח עליו פיקוח צמוד וזאת לאחר שימלא התנאים שלהלן:

            א)         המשיב יחתום על ערבות עצמית על סך 5,000 ₪.

ב)         המפקחת הנ"ל תחתום על ערבות צד ג' על סך של 5,000 ש"ח, להבטחת תנאי השחרור ותנאי התייצבות המשיב להמשך משפטו.

ג)          מובהר למשיב, כי הפרת תנאי השחרור, מלבד היותה עבירה פלילית, תביא למעצרו המיידי.

ד)         המשטרה תוכל להיכנס לבית המפקחת למען תבדוק קיום החלטתי זו.

ניתנה והודעה היום ו' ניסן תש"ע, 21/03/2010 במעמד הנוכחים.