מדינת ישראל נ' סולטן(עציר) ואח'

החלטה

בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים כאשר כתב האישום מייחס למשיבים 1 ו-2 עבירות של קשירת קשר לפשע, נסיבות מחשידות בכוונת פריצה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, החזקת סכין שלא כדין, החזקת כלי פריצה והסתייעות ברכב לפשע.

מבדיקת עובדות כתב האישום כשלעצמן עולה תמונה מינורית בהרבה מהעבירות המיוחסות להם בסיפא לכתב האישום וברישא לבקשה למעצר עד תום ההליכים.

על פי האמור בעובדות כתב האישום, הגיעו המשיבים בצוותא עם אחר ברכב השייך לאחד מהם, כאשר משיב 2 נוהג ברכב ומשיב 1 והאחר יוצאים מהרכב.

המבקשת בכתב האישום אומרת ברישא לו כי כתב האישום מתאר את הקשר שקשרו המשיבים לפשע, לפיו התפרצו לבית מגורים. האמור לעיל לעניין הרכב הינו שלב אחד לשיטתה של המבקשת, בקשירת הקשר הנ"ל.

בהמשך נאמר בכתב האישום, כי במסגרת הקשר הנ"ל ולשם קידומו הסתובב נאשם 1 עם קפוצ'ון שחור לראשו, ומוסיפה כי הכוונה הייתה כנראה להסוות את תווי פניו (תמהה אני אם לבישת קפוצ'ון יש בה כדי להסוות תווי פנים כאשר הקפוצ'ון הינו לראשו של החובש ולא על פניו!).

כמו כן נאמר בהמשך, כי במסגרת הקשר הנ"ל המיוחס למשיב 1 אחז משיב 1 בתיק שחור אשר הכיל תכולה שאינה ידועה למבקשת, והסתובב עם האחר בחצרות הבתים ברחוב. בהמשך, כאשר הבחינו המשיב 1 והאחר בשוטרים, נמלטו מהמקום.

כתב האישום ממשיך ומספר לנו כי בנסיבות הנ"ל החזיקו המשיבים ברכב, כאשר בדלת הרכב נמצאה סכין ואילו המברג שנמצא ברכב נמצא בתא המטען.

בנסיבות אלה מסכם כתב האישום הסתייעו הנאשמים ברכב לפשע.

לאחר שמיעת דברי ב"כ הצדדים, הן לעניין הראיות לכאורה והן לעניין עילת המעצר, הריני סבורה כי אין זה המקרה בו קיימת עילת מעצר המצדיקה הגשת בקשה למעצר עד תום ההליכים, וזאת מהנימוקים הבאים:

בבקשה עצמה, אשר מפנה לנימוקים לפיהם הוגשה נאמר בסעיף 4 כי "קיים יסוד סביר לחשש כי המשיבים יתחמקו מהליכי השפיטה, וזאת בשים לב כי המשיבים הסתייעו ברכב לכאורה לצורך הימלטות מהירה מזירת האירוע".

גם אם נידרש לעובדות כתב האישום כפי שהן, אינני רואה עובדות כתב האישום אלה כעובדות שניתן ליישמם באופן שיצדיקו החשש מהימלטות מהליכי שפיטה, כאשר הטענה הינה לבריחת המשיבים מהשוטרים, במידה ואכן עובדה זו נכונה וגם כוונת המשיבים המיוחסת להם בכתב האישום אכן נכונה היא.

יישום סעיף זה בחוק המעצרים מחייב מקרים חמורים בהרבה, המעידים אכן על חשש להימלטות מהליכי שפיטה ולא בריחה משוטרים בנסיבות כתב האישום תואמת את כוונת המחוקק בנדון.

גם עובדות כתב האישום עצמן מעידות למעשה על שוטטות חשודה של המשיבים בעיני השוטרים, במידה ואכן מדובר באותם אנשים בהם הבחינו השוטרים אשר הגישו את דו"ח הפעולה הראשוני, שהרי המשיבים הנ"ל נתפסו במכוניתם על ידי צוות שוטרים אחר לגמרי (וכאשר השוטרים אשר רשמו בדו"ח הפעולה את הבחנתם באנשים בכתובת המתייחסת אומרים במפורש כי אינם יכולים לזהות את החשודים).

אולם, כאמור לעיל, גם אם אכן מדובר באותם אנשים בהם הבחין צוות הבילוש הראשון, אין העובדות שבכתב האישום מביאות למסקנה כי קיימת עילת מעצר והאירוע המתואר בכתב האישום אינו מגיע לכלל אירוע המצדיק בקשה בעילת מעצר.

הפסיקה המצוטטת על ידי המבקשת לעניין חומרתן של עבירות הרכוש הינה פסיקה ראויה, אולם יש ליישמה במקרים הראויים ואין זה המקרה שבפנינו.

לאמיתו של דבר, קיימת סתירה בין האמור בסעיף 6 לבקשה למעצר עד תום ההליכים המצטט הפסיקה לעניין חומרתן של עבירות הרכוש ובין המסוימות שצוינה בסעיף 4 לבקשה למעצר עד תום ההליכים אשר הגדירה מפורשות את עילת המעצר והפנתה לחשש כי המשיבים יתחמקו מהליכי שפיטה.

למען הסדר הטוב אדרש גם לעניין קיומן של ראיות לכאורה:

איני רואה מקום לפרט נקודה זו, פרט להפניה לדברי ב"כ המשיבים לעניין הראיות לכאורה, אשר הצביעו על חולשתן הרבה של הראיות לכאורה הקיימות, ואם אכן קיימות ראיות לכאורה בתיק זה הרי הן חלשות במידה שיש בה כדי להשפיע על שיקול דעת בית המשפט לעניין הבקשה למעצר עד תום ההליכים.

כאמור לעיל, אינני רואה הנסיבות והעובדות המפורטות בכתב האישום כפי שהן כמצדיקות עילת מעצר בעילה של חשש להימלטות מהליכי שפיטה, ולמעלה מזאת, אם הייתה מוספת לבקשה גם הפניה למסוכנות הרי בהסכמה מלאה עם הפסיקה לעניין המסוכנות שבעבירות הרכוש – אינני רואה עבירת רכוש זו המיוחסת למשיבים שבפנינו על נסיבותיה כעבירת רכוש שיש ליישמה על פי רוח הפסיקה. הפסיקה באומרה דבריה לעניין המסוכנות שבעבירות רכוש לא התכוונה, לעניות דעתי, למקרה שבפנינו שהינו מינורי ביותר גם אם נראה בעובדות כתב האישום כבלתי נסתרות.