מדינת ישראל נ' סויטי

גזר דין

כתב אישום

הנאשם הורשע בעקבות הסדר טיעון בעבירה של הסעת 10 שוהים בלתי חוקיים ביום 23/2/2009 בצומת מעלה מוטה גור בירושלים. הנאשם הסיע את הנוסעים בשכר במסגרת עבודתו כנהג אוטובוס בתמורה לארבע שקלים לכל נוסע.

תסקיר שירות מבחן

מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם בן 49, נשוי ואב לחמישה, מתגורר בהר הזיתים בירושלים ועובד כסדרן בחברת אוטובוסים. משפחת המוצא של הנאשם היא מחברון ונסיבותיו האישיות מפורטות בעמוד 2 פסקה 1 לתסקיר. הנאשם נישא לאשתו שהינה בעלת אזרחות ישראלית והחל משנת 1994 הם מתגוררים בירושלים. במשך תקופה זו הוא התקשה להשיג אישורי שהייה ועבודה בישראל ולכן הסתבך מספר פעמים בפלילים, אולם בשנת 2008 קיבל הנאשם אישור שהייה בישראל, אותו עליו לחדש בכל שנה.

אשר לביצוע העבירה, הנאשם מסר כי ביצע את העבירה על רקע תפקידו כנהג, ללא שחשב על השלכות המעשה. הוא הדגיש כי לא קיבל כל תשלום מיוחד עבור נסיעה זו, אלא התשלום הרגיל ככל נסיעה באוטובוס, והכל לצורך פרנסת משפחתו ובמסגרת עבודתו הרגילה. הנאשם הביע חרטה על מעורבותו בפלילים וביטא רצון לשקם את חייו ולהמשיך במסלול חיים נורמטיבי.

הנאשם מסר גם לקצין המבחן כי הוא הפסיק לשמש כנהג ועבר לתפקיד של סדרן, וזאת על מנת שלא להסתבך בעבירות דומות בעתיד.

קצין המבחן לא התרשם מקיומם של ערכים ודפוסי התנהגות עבריינים ופליליים אצל הנאשם, ובשל הקשיים הכלכליים המליץ על שירות לתועלת הציבור בהיקף נרחב וכן מאסר על תנאי.

טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה את חומרת העבירה ואת הסיכון הטמון בה לשלומם וביטחונם של תושבי ישראל ואת ההכבדה היתרה על כוחות הביטחון, נוכח מספרם הרב של השוהים הבלתי חוקיים הנכנסים לארץ.

ב"כ המאשימה טען כי מתחם העונש ההולם הוא בין 3 חודשי מאסר ועד ל-18 חודשי מאסר וביקש להטיל על הנאשם 12 חודשי מאסר, מאסר מותנה וקנס, וזאת בהתחשב בעברו הפלילי של הנאשם ובהתחשב בכך שהנאשם מקבל אחריות חלקית למעשיו.

ב"כ הנאשם פרש בפניי את נסיבותיו האישיות של הנאשם. הנאשם כבן חמישים, נשוי ואב ל-5 ילדים העובר הליך של איחוד משפחות בישראל. אשר לעברו הפלילי, טען ב"כ הנאשם שמדובר בעבר ישן במסגרת רצונו להתראות עם בני משפחתו והרשעתו האחרונה היא בעבירה משנת 2002. אשר לנסיבות ביצוע העבירה, טען ב"כ הנאשם כי אשמו של הנאשם הוא במדרג נמוך שכן הנאשם ביצע את העבירה במהלך עבודתו ללא כל כוונה לסייע בהכנסת שוהים בלתי חוקיים לישראל או לפגוע בביטחון המדינה. הנאשם עבד כנהג הסעות וביצע את תפקידו.

ב"כ הנאשם מסר כי הטלת עונש של מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות תפגע במקום עבודתו של הנאשם וכפועל יוצא אף תפגע בפרנסת בני משפחתו.

ב"כ הנאשם טען כי מתחם העונש ההולם הוא בין שירות לתועלת הציבור ועד למאסר אשר ירוצה בעבודות שירות וביקש מבית המשפט לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהטיל על הנאשם עונש של של"צ בהיקף של 200 שעות או לחילופין להסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות לתקופה קצרה.

מתחם העונש ההולם

על פי סעיף 40 ב' לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), העיקרון המנחה בענישה הוא הלימה, קרי: יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה ונסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו.

בקביעת מתחם העונש ההולם, על בית המשפט להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות לביצוע העבירה.

אך לאחרונה, קבע בית המשפט העליון בתיק ע"פ 2789/13 מדינת ישראל נ' זיו חמדי (ניתן: 4/8/2013), בנסיבות בהן הסיע נאשם 25 שוהים בלתי חוקיים והתנהל כנגדו מרדף משטרתי, כי מתחם העונש ההולם רק בשל עבירת ההסעה, להבדיל ממתחם העונש בעבירה של סיכון אדם בנתיב תחבורה, יהיה בין 5 ל-15 חודשי מאסר. בית המשפט העליון הדגיש את החומרה שבעבירת הסעת שוהים בלתי חוקיים, בוודאי כאשר מדובר במספר רב של שוהים בלתי חוקיים וכאשר הדבר נעשה בתמורה לבצע כסף.

עוד יצוין כי, החוק תוקן במרץ 2010 וכיום מעשים מסוג המעשים אותם ביצע הנאשם הם בגדר הסעה בנסיבות מחמירות, אשר המחוקק החמיר את העונש הקבוע לצד עבירה זו.

במקרה שבפניי, אמנם הנאשם הסיע 10 שוהים בלתי חוקיים, אך מדובר בנסיבות במדרג חומרה נמוך יותר, שכן הנאשם הסיעם באוטובוס במסגרת עבודתו כנהג, לא ידע שמדובר בשוהים בלתי חוקיים וקיבל בעבור הנסיעה תשלום רגיל. על פי החוק, היה עליו לבדוק את זהותם של הנוסעים והוא לא עשה כן, לכן נקבעה אשמתו, אולם מידת אשמו הוא במדרג הנמוך.