מדינת ישראל נ' סוידאן

החלטה

1.זוהי בקשת הנאשם לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהיעדרו.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין נהיגה במהירות 194 קמ"ש בכביש שאינו עירוני בו המהירות המירבית המותרת הינה 90 קמ"ש.

בדיון הראשון אשר התקיים ביום 14.09.2010, ביקש הנאשם דחיה לצורך ייצוג ולבקשתו נדחה הדיון ליום 09.11.2010.

הנאשם לא התייצב לדיון ביום 09.11.2010, ולאור אי ההתייצבות ניתנו הכרעת דין וגזר דין בהיעדרו.

בגזר הדין נדון הנאשם לקנס בסך 5,000 ₪, פסילה בפועל למשך 3 שנים, פסילה מותנית וחתימה על התחייבות.

2.בתאריך 06.11.2011, כשנה לאחר פסק-הדין מוגשת בקשה זו לביטול פסק-הדין ולעיכוב הליכים, במסגרתה נטען כי הנאשם שכח את מועד הדיון ולכן לא התייצב למשפט. הנאשם מוסיף, כי רק לאחרונה ידע על קיום הדיון כאשר קיבל דרישת תשלום מהמרכז לגביית קנסות. הנאשם מוסיף, כי לאחר מתן פסק-הדין נפטר אביו אשר פרנס את המשפחה והאחריות לפרנסת המשפחה רבצה על כתפיו, והוסיף כי הוא שרוי במצב כלכלי קשה מאד ואי-ביטול פסק-הדין יגרום לו ולבני משפחתו נזקים כלכליים ונפשיים.

לבקשה צורף תצהיר.

המאשימה מתנגדת לבקשה. לטענת המאשימה, שכחה אינה מהווה עילה לביטול פסק דין בייחוד שעה שמועד הדיון נקבע בנוכחות הנאשם, ונסיבותיו של הנאשם אינן מקימות עילה לביטול פסק-הדין. עוד מוסיף ב"כ המאשימה, כי חלף פרק זמן ניכר מהמועד בו נשפט הנאשם בהעדרו עד להגשת הבקשה, פסק הדין הוא חלוט, והשיהוי הרב ופסק-הדין החלוט תומכים בדחיית הבקשה.

3.שני תנאים, שאינם מצטברים, נדרשים לביטול פסק דין בהתאם לסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982. האחד – קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות, והשני מניעת עיוות דין. ככל שאין חשש לעיוות דין, לא יבוטל פסק הדין, אלא אם קיימת סיבה מוצדקת להיעדרות. ראה רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פד' נז'(6) 793, ר"ע 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פד' לט'(3) 279, רע"פ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מדינת ישראל (2004) לא פורסם וע"פ 4808/08 מדינת ישראל נגד שרון מנחם (2009), לא פורסם. אי התייצבות כמוה כהודאה ואין לומר כי כל מי שכופר ולא התייצב זכאי לביטול פסק דין. כמו כן אין חובה לקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין בנוכחות הצדדים (ראה רע"פ 9142/01 וע"פ 4808/08 דלעיל).

4.לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את טענות הצדדים לאור סעיף 130 (ח) וההלכות דלעיל לא מצאתי מקום להיעתר לה.

סיבה מוצדקת –

לא הובאה סיבה מוצדקת לאי-ההתייצבות.

כאמור, מועד הישיבה הנדחית נקבע בנוכחות הנאשם בדיון שהתקיים ביום 14.9.2010.

"שכחה של מועד הדיון לבדה אפילו אם ארעה בתום לב אינה יכולה להצדיק אי-הופעה לדיון" (רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פד"י נז (6) 793, סעיף 8 לפסק-הדין).

הנאשם טוען כי שכח את המועד שנקבע. שכחה כמצוטט לעיל אינה יכולה להצדיק אי הופעה לדיון.

העובדה שהנאשם משך כמעט שנה לאחר מועד הדיון אינו עושה מאומה ומגיש את הבקשה בשיהוי כה רב, יש בה כדי להעיד כי אין מדובר רק בשכחה של המועד הספציפי אשר נקבע.

משלא התייצב הנאשם לדיון אשר מועדו נקבע בפניו, אין לו להלין אלא על עצמו.

מכל האמור, לא מצאתי סיבה מוצדקת לאי התייצבות.