מדינת ישראל נ' סוויטי(עציר)

החלטה

1.לפניי בקשה להורות על הארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. המשיב מואשם בעבירות בנשק, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") בכך שביום 12.4.11 בשעות הערב, הוביל ברכבו מסוג פורד פוקוס (להלן: "הרכב") נשק מסוג קלצ'ניקוב ומחסנית שבה שבעה כדורים, שהיו מוסתרים מתחת למושב האחורי ועטופים במעיל.

2.ב"כ המשיב חלק על קיומן של ראיות לכאורה, ולפיכך קיבלתי לידי את תיק המשטרה ובחנתי את כל חומר הראיות.

שוטרים שהוצבו במחסום שגרתי בכביש חיזמה-אדם הורו למשיב, שנהג ברכב, לעצור לבדיקה. ליד המשיב ישב נוסע בשם עלי חסן. בבדיקה נמצא הנשק מוסלק כמתואר בכתב האישום. השוטרים שביצעו את החיפוש הם 133 ו-221 אשר ערכו דוחות פעולה ביחס לאירוע. שוטר 133 כתב גם, כי הנהג והנוסע החליפו ביניהם מבטים חשודים. הרכב מצוי בבעלות המשיב, אשר נהג בו, ועל פי סעיף 144(ד) לחוק העונשין "מקום שנמצא בו נשק, רואים את מחזיק המקום כמחזיק הנשק כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר". המדובר בחזקה שבדין המעבירה אל הנאשם את נטל השכנוע "ומשמעות הדבר היא, שעליו להביא הוכחות לסתירת החזקה במידה הנדרשת מתובע במשפט אזרחי, ואין הוא יוצא ידי חובה בהבאת ראיה שיש בה אך כדי לעורר ספק..." (ע"פ 4941/90 מדינת ישראל נ' אלוש, פ"ד מו(4) 181, 184 (1992).

3.מן המשיב נגבו שתי הודעות. בהודעתו מיום 13.4.11 אמר המשיב, כי נסע לרמאללה עם חברו חסן עלי כדי לקנות מחשב נייד. השניים יצאו מביתו של המשיב במחנה הפליטים שועפט ונסעו לרמאללה, שם נפגשו עם שני אנשים המוכרים מחשבים ניידים בזול (ב-1,500 ש"ח במקום 3,000 ש"ח), שכן הם מרכיבים אותם לבד. לדברי המשיב, הוא מסר את מכוניתו לחסן עלי ולאחד "המוכרים" על מנת שיביאו את המחשב מביתו של אותו אדם ובינתיים חיכה ועישן נרגילה. אחרי חצי שעה השניים חזרו ו"המוכר" אמר שלא מצא את מפתחות הבית ויביא לו את המחשב לביתו בפעם אחרת. לאחר מכן נסעו המשיב וחסן עלי חזרה לביתם במחנה הפליטים שועפט. בדרך נתקלו במחסום ונעצרו. המשיב סיפר כי רכש את הרכב בכספים שקיבל כמתנות בחתונתו שהתקיימה ארבעה חודשים לפני כן, והוא היחיד שנוהג ברכב (בעמ' 2, שורה 26). לאחר מכן הוסיף כי הוא נוהג לתת את הרכב גם לחבריו, ובהם חסן עלי (בעמ' 3, שורה 55). המשיב העלה כמה אפשרויות בדבר זהות מטמין הנשק: לדבריו, יתכן שהמוסך המטפל ברכב עשה זאת. המשיב אמר כי הרכב היה במוסך מיום שבת (9.4.11) ועד "אתמול" (12.4.11). המשיב ציין גם, כי הוא מסוכסך עם דודו ובני דודיו, שלדבריו "מוכנים לזרוק מיליונים כדי שאו אני או אבא שלי יכנסו לכלא" (בעמ' 2, שורה 42), ויתכן כי הם "שותלי" הנשק. המשיב ציין, כי באותו יום הוציא מהבנק 10,000 ש"ח ולקח עימו 1,500 ש"ח עבור המחשב (יצויין, כי בעת המעצר נתפסו בכליו של המשיב שטרות בסכום של 1,260 ש"ח).

4.גרסתו של המשיב נבדקה ונעשו ניסיונות לאמתה.

אחמד סוויטי, בן דודו של המשיב אמר כי אין לו קשר עם המשיב בגלל סכסוך והם אינם מדברים; עבדי סוויטי, בן דוד נוסף, אמר כי היו "בעיות" בין אביו ואבי המשיב, שהם אחים, אך הילדים, בני הדודים, אינם מתערבים; אסמאעיל סוויטי, בן דוד נוסף, אמר כי אינו בקשר עם המשיב והם אינם מדברים מספר שנים; מרשד סוויטי, דודו של המשיב ואחי אביו אמר כי היחסים הם "בסדר", "בזמן האחרון היה ברוגז לא מדברים עכשיו. לא סכסוך גדול חפיף כל אחד לבד" (בעמ' 1 שורה 5). לדבריו, נעשתה סולחה והסכסוך נגמר. הדוד שלל באופן החלטי כל אפשרות שהוא או ילדיו יטמינו נשק ברכבו של המשיב. לדבריו, המשיב הוא כמו בנו ו"אנחנו לא נעשה דבר כזה לו" (בעמ' 2, שורה 21).

אביו של המשיב אמר כי הוא יודע שרק המשיב נוהג ברכב ואינו יודע אם הוא מוסר אותו לחבריו. גם האב שלל בביטחון את האפשרות שאחיו או ילדיו של האח טמנו את הנשק ברכב (בעמ' 2, שורות 31-26), ואמר כי היחסים הם רגילים "לא מדברים הרבה ולא מדברים קצת. אנחנו רגיל" (בעמ' 2, שורה 33).

חסן עלי שנעצר עם המשיב אמר בהודעתו הראשונה מיום 13.4.11 כי היה ברמאללה לבד, וכאשר ביקש לחזור לביתו במחנה הפליטים שועפט פגש במשיב, אשר נתן לו טרמפ. המשיב אמר לו שהלך לקנות מחשב נייד, אך הוא עדיין איננו אצלו. חסן עלי שלל באופן חד משמעי את הגרסה לפיה הגיע עם המשיב לרמאללה וסייע לו ברכישת המחשב הנייד. הוא אף ביקש להתעמת עם המשיב פנים אל פנים. חסן אלי נשאל אם הוא חברו של המשיב, והשיב: "חפיף, שכנים. אני חדש במחנה ואין לי חברים, הולך לעבודה וחוזר" (בעמ' 2, שורה 28). לדבריו, יש לו מכונית ואין כל סיבה שישתמש ברכבו של המשיב. חסן עלי אמר, כי שאל מהמשיב את הרכב פעם אחת כדי לקחת את הוריו לקופת חולים לפני שקיבל את מכוניתו. בהודעתו השנייה של חסן עלי מיום 14.4.11 חלה התפתחות בגירסה. חסן עלי אמר כי התקשר למשיב בטלפון הנייד לפני שיצא לרמאללה והמשיב אמר לו שגם הוא יבוא לרמאללה. אח"כ נפגש עם המשיב ברמאללה. המשיב ישב עם ארבעה אנשים ורצה לקנות מחשב נייד. "אמר לי תלך איתם באוטו שלי כי אני יודע במחשבים והלכתי אני עם שתי בחורים לא מכיר אותם בכלל ישבתי ליד הנהג והלכנו לקנות ירדתי אני אצל השער לקנות מחשב נראה לי יגיע עוד כמה ימים וחזרתי לא קניתי. מתי חזרתי לאוטו ראיתי בחור שיושב אחורה וזז אמרתי אולי עשה משהו" (בעמ' 2, שורות 39-37).

עוד יש לציין מזכר הקיים בתיק החקירה (מסמך כ"ז) לפיו נעשה ניסיון לאתר את המוסך אותו ציין המשיב בהודעתו, אך לא נמצא מוסך בשם "חברים" באזור ענתא.

המשיב נחקר פעם נוספת ביום 14.4.11 ובחקירתו עומת עם דברי אביו ובני משפחתו לפיהם אין סכסוך פעיל בין המשפחות. המשיב אמר, כי "היה בינינו משהו והם שונאים אותי... יכול להיות שיעשו הכל" (בעמ' 2, שורות 22-20). כמו-כן, עומת המשיב עם גרסת חסן עלי לפיה פגש את המשיב ברמאללה במקרה. המשיב חזר על כך שקבע עם חסן עלי לנסוע לרמאללה כדי לקנות מחשב נייד ואסף אותו מביתו, וכן כי אותם שני "מוכרים" ברמאללה ביקשו מחסן עלי לבוא עימם ברכבו של המשיב, נסעו למשך חצי שעה וחזרו. המשיב הוסיף, כי חסן עלי ניצל אותו וביקש לנסוע דווקא ברכבו של המשיב ולא ברכבו שלו על מנת להפלילו. המשיב חזר על כך כי הוא נישא לאחרונה, אשתו בהיריון, ושלל כל מעורבות בביצוע העבירה.

אציין, כי בעת חקירתו הוטח בפני המשיב שבדפי החשבון מחשבון הבנק שלו לא מופיעה משיכה בסכום של 10,000 ש"ח, כפי שטען. ואולם, דפי החשבון אינם מצויים בתיק החקירה ואף לא כל ראיה אחרת כי נעשה ניסיון לקבל מידע מהבנק בו מתנהל החשבון. עוד אציין, כי במהלך הדיונים בבית משפט השלום הוזכר קיומם של נתונים שעלו ממחקרי תקשורת ביחס לשני מכשירי הטלפון שנשאו המשיב וחסן עלי, והדבר אף נאמר לשניים בחקירותיהם. ואולם, בחומר החקירה אין כל נתון בעניין זה ואין לדעת מה העלו מחקרי התקשורת שנעשו. כמו-כן, על פי יומן המסמכים נעשו פעולות חקירה מיוחדות (היומן מפנה למסמכים ל"ז ו-ל"ח), אך בעת הדיון נמסר שפעולות חקירה אלה לא הניבו דבר. עוד יש להזכיר מזכר הקיים בתיק לפיו לא נמצאו טביעות אצבע על הנשק והמחסנית.

5.נתון חשוב נוסף שיש להזכיר הוא, כי חסן עלי ששוחרר מן המעצר ביום 18.4.11 והוחלט שלא להגיש נגדו כתב אישום.

6.התלבטתי לא מעט בהערכת דיות חומר הראיות, ובסופו של דבר הגעתי לכלל מסקנה כי קיימות ראיות לכאורה, אך עוצמתן מצדיקה בחינה אוהדת של האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר הולמת (בש"פ 194/10 מחמוד חמודה נ' מדינת ישראל, מיום 27.1.10; בש"פ 3138/05 גיא חסיד נ' מדינת ישראל, מיום 3.3.05; בש"פ 5280/02 מירפולוסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5) 361, 363 (2002)). להלן אבאר עמדתי.

לחובת המשיב עומדת החזקה הקבועה בסעיף 144(ד) לחוק העונשין, ועליו הנטל להפריכה. המשיב מסר גרסה – שלא עתה השעה לקבוע את מידת המהימנות שניתן לייחס לה – ולא חזר בו ממנה. דווקא גרסתו של חסן עלי, אשר שוחרר מן המעצר והוחלט שלא להגיש נגדו כתב אישום, עברה תהפוכות ושינויים במהלך החקירה מן השלב הראשוני בדבר נסיעה בטרמפ אקראי עם המשיב ועד לפגישה מתואמת ברמאללה ונסיעה עם אחרים ברכבו של המשיב בקשר עם רכישת מחשב נייד. המשיב אמר בחקירתו כי הרכב היה במוסך בשבועיים האחרונים, ודברים אלה מתאשרים הן בהודעתו של אביו (בעמ' 2, שורה 23) והן בהודעתו השנייה של חסן עלי (בעמ' 4, בשורה 83). אשר לסכסוך בין משפחת המשיב ומשפחת דודו ובני דודיו, המשיב אכן העצים בהודעתו את מימדי הסכסוך בין המשפחות ובכך לכאורה לא אמר אמת, אך סברתו העיקרית היתה כי הנשק הוסלק ברכבו בעת שהיה ברמאללה עם חסן עלי, על ידו או על ידי "מוכרי" המחשב, והאפשרות כי הוטמן על ידי דודו או בני דודיו היתה בגדר אפשרות שנייה. המשיב אמר כי הצטייד בכסף על מנת לרכוש מחשב נייד ברמאללה, ואכן בכליו היו 1,260 ש"ח. אין כל ראיה בתיק החקירה לכך שהמשיב לא משך מחשבונו באותו יום סכום של 10,000 ש"ח, כפי שנטען כלפיו.

עבירות בנשק מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית בהתאם להוראות סעיפים 21(א)(1)(ג)(2) ו-35(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, בהן יתכן שחרור לחלופה רק במקרים חריגים. בהקשר זה נקבע, כי "בשל המסוכנות צריכה להיות חלופה ברמה גבוהה ביותר של בטחון שלא תופר, ואישור קרובי משפחה בכגון דא כמפקחים צריך לדידי להיות חריג יוצא דופן" (בש"פ 4850/08 אבו הניה נ' מדינת ישראל, מיום 10.6.08, מפי כב' השופט רובינשטיין). המשיב בן 22, ללא עבר פלילי, אשר נישא לאחרונה ואשתו בהריון. המשיב שלל מכל וכל מעורבות בעבירה ואמר כי הוא עובד ועסוק בבניית התא המשפחתי החדש. חסן עלי שנעצר עם המשיב שוחרר והוחלט שלא להגיש נגדו כתב אישום. חסן עלי אמנם אינו בעל הרכב בו נתפס הנשק והמחזיק בו, ולכן לא עומדת לחובתו החזקה הקבועה בסעיף 144(ד) לחוק העונשין, אך מבחינת גרסותיהם של השניים - המשיב וחסן עלי - דווקא גרסתו של חסן עלי היא בבחינת גרסה "מתגלגלת" ומתפתחת בעוד שהמשיב עמד על גרסתו הראשונית. לפיכך, דינם של השניים אינו שווה, אך מצב דברים בו האחד משוחרר ללא תנאי והשני נתון במעצר עד תום ההליכים אינו הולם את האשמה הלכאורית היחסית של השניים כעולה מחומר הראיות.

7.על יסוד כל האמור לעיל סברתי, כי יש מקום לבחון את האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, אך זאת בכובד ראש ותוך הקפדה על כך שיהא מדובר בחלופה הדוקה ואיכותית.

לפיכך, אני מורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, אשר יביא בחשבון את כל האמור לעיל.

המשך הדיון נקבע ליום 11.5.11 בשעה 13:30.

המזכירות תמציא ההחלטה לשרות המבחן.