מדינת ישראל נ' סובח(עציר)

נוכחים: ב"כ המבקשת: מר דוד קץ מתמחה

המשיב ובא כוחו עו"ד ענאבוסי סנ"צ

החלטה

נגד המשיב הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים.

באישום הראשון מיוחסת לו עבירה של הסעת נוסעים ששהו באופן בלתי חוקי בישראל בתאריך 13.10.10. על פי הנטען הסיע המשיב 13 שוהים בלתי חוקיים בפארק בגין ובכך ביצע הן עבירה של הסעה שלא כדין בנסיבות מחמירות בניגוד לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952 והן הסעת נוסעים מעל המותר, עבירה לפי תקנה 84 ב' לתקנות התעבורה.

באישום השני מיוחסת לנאשם עבירה של הסעה שלא כדין בניגוד לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952.

המבקשת עותרת למתן צו למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו ואלה נימוקיה:

א.קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים נגד המשיב.

ב.מעשיו של המשיב מקימים את עילת המסוכנות לבטחונו של הציבור. מסוכנות זו נובעת מטיבם של המעשים, מספר הנוסעים שהסיע המשיב, מספר הפעמים שביצע את העבירה וגם על רקע עברו הפלילי הכולל הרשעה בעבירה של הסעת שב"ח בגינה נידון לתקופת מאסר של 14 יום ולמאסר מותנה של 3 חדשים שעומד כעת להפעלה אם יורשע המשיב.

ג.אין לקבוע חלופת מעצר באשר המשיב הוכיח כי לא ניתן לתת בו אמון.

ב"כ המשיב טען כי אין ראיות להוכחת העבירות באישום 1 וכי גם לדעת אחד התובעים מיחידת התביעות של משטרת מחוז ירושלים אין די ראיות לאישום זה. ב"כ המשיב לא התייחס לשאלת עילת המעצר וטען כי המשיב יעמוד בכל תנאי שחרור שבית המשפט יקבע כחלופה למעצר.

עיינתי בחומר הראיות והגעתי למסקנה כי אכן אין ראיות להוכחת אשמתו של המשיב באישום הראשון כפי שהוא מנוסח. לכל היותר ניתן היה לייחס למשיב נסיון לבצע את העבירות המיוחסות לו ולא מעבר לכך. אין כל ראיה כי המשיב אכן ביצע את פעולת הנסיעה וממילא אין ראיה שביצע את פעולת ההסעה של הנוסעים המנויים באישום 1. יש ראיה לכך שהנוסעים ידעו שרכב ימתין להם וסביר מאד להניח שרכבו של המשיב הוא זה שהמתין להם לצורך הסעתם ואולם אין בכך די כדי לבסס אישום נגד המשיב כמיוחס לו באישום 1.

לגבי אישום 2 – יש ראיות למכביר הן בהודעות של שוטרי מג"ב שעצרו את רכבו של המשיב והן בחקירת הנוסעים ועימות שנעשה ביניהם לבין המשיב. לא זו בלבד שגרסתו של המשיב על פניה איננה מתמודדת עם חומר הראיות הקיים בידי המאשימה נגד המשיב, אלא שהתנהגותו בחקירה ובשלב העימות רק מחזקת את ראיות התביעה לכאורה.

לגבי עילת המסוכנות – זאת נלמדת מהעובדה שהמשיב אכן עבר לכאורה את העבירה המיוחסת לו באישום 1 תוך תקופת תנאי שתלויה ועומדת נגדו.

בנוסף לכך, התנהגותו של המשיב תוך כדי החקירה אל מול פני השוטרים שחקרו אותו, ותוך כדי כך שאיים על הנוסעים שנחקרו בחקירה ועומתו עימו, מעידה כי המשיב מחציף פנים אל החוק ואל אוכפיו וכן מעידה כי אין עליו מורא החוק במידה כזאת שבית המשפט יוכל לסמוך עליו ולשחררו בחלופת מעצר, שאכן תשיג את המטרה שמבקש המעצר להשיג.

העבר הפלילי של המשיב מעיד שחרף העובדה שהמשיב נידון לתקופת מאסר אותה ריצה וחרף מאסר מותנה של 3 חדשים שריחף על ראשו, לא נרתע מביצוע העבירה פעם שניה לכאורה. גם בעובדה זו יש לקעקע את האפשרות לתת במשיב אמון.

בהקשר הנידון רלוונטית גם העובדה שעולה מן החומר שבתיק החקירה כי המשיב שותף לארגון של הסעה וקיימת אנדיקציה לכך שהוא מופעל ע"י מאן דהוא לצורך הסעות אלה. המשיב גם נטל את רכבו של אחיינו לצורך ביצוע העבירה ולכאורה תוך גניבת דעתו של זה האחרון כאילו הרכב נחוץ לו לצורך הבאת בתו לבית חולים. מכלול הראיות האמור מבסס גם הוא את החשש שלא ניתן לתת אמון במשיב ולשחררו על פי חלופת מעצר כלשהי.

סוף דבר - אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

ניתנה היום, ז' שבט תשע"א, 12 ינואר 2011, במעמד הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: