מדינת ישראל נ' סוארקה(עציר)

גזר דין

ביום 29.6.10, לאחר שמיעת עדותה הראשית של המתלוננת, אחלאם אלמניעי, הגיעו הצדדים להסדר טיעון בגדרו תוקן כתב האישום והנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן. הצדדים לא נתקשרו ביניהם בהסכמה לעניין העונש.

לפי עובדות כתב האישום המתוקן, חודש וחצי לפני 6.1.10 חתמה המתלוננת עם הנאשם, שהינו תושב האזור, על הסכם נישואין אזרחי. מאז שהה הנאשם לסירוגין בביתה של המתלוננת בטייבה, כשמספר ימים לפני המועד האמור החליטה המתלוננת לפנות במשותף לעורך דין ולבטל את הסכם הנישואין.

ביום 6.1.10 אספה המתלוננת את הנאשם ברכבה והשניים נסעו יחד מבית המתלוננת בטייבה לכיוון כפר סבא. לפני הנסיעה סיכמו השניים כי המתלוננת תוריד את הנאשם בטירה, ולאחר שתסיים לעבוד תאסוף אותו חזרה ואז יסעו לעורך הדין. עם הגעתם לטירה פנה הנאשם למתלוננת בעודם ישובים ברכב ואמר לה שהוא לא מעוניין להתגרש ממנה. המתלוננת השיבה כי זה רצונה. בהמשך, תוך שהמתלוננת נוהגת ברכב, הוציא הנאשם זוג מספריים, משך בשיערה של המתלוננת וגזר ממנו חתיכה. המתלוננת הדפה את הנאשם מעליה. הנאשם הניף את המספריים לעבר ראשה כדי להמשיך ולגזור את שיערות ראשה. המתלוננת הצליחה לתפוס את ידו של הנאשם, אך המספריים פגעו בה בעפעף עין שמאל. המתלוננת עצרה את הרכב, יצאה ממנו והתקשרה לאחותה. תוך כדי כך נפלה המתלוננת על הרצפה מספר פעמים ונחבלה בפלג גופה התחתון. כאשר הגיעה האחות אספה האחרונה את המתלוננת כשהיא בוכייה ונסערת והשתיים עזבו את המקום. הנאשם גרם למתלוננת לשריטה בצוואר וביד ימין וכן לחתך בעפעף מעל עין שמאל.

הרשעתי את הנאשם, על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה בנסיבות מחמירות ושהיה בלתי חוקית בישראל.

טענות הצדדים

ב"כ המאשימה עמד על חומרת המעשים המיוחסים לנאשם וביקש לגזור עליו ענישה ממשית מאחורי סורג ובריח, בתוספת מאסר על-תנאי וקנס. לדברי התובע, מעשי הנאשם השפילו את המתלוננת והם דורשים ענישה מרתיעה. עו"ד בן יוסף עמד גם על חומרת העבירה של שהיה בלתי חוקית והפנה לכך שלנאשם הרשעה קודמת אחת (זולת הרשעה מבית משפט צבאי) בעבירות של התחזות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, זיוף וכניסה לישראל שלא כחוק, שם (מ"ת 16703-10-09 של בית משפט השלום בתל אביב) נדון הנאשם, בין היתר, לעונש של חודשיים מאסר על-תנאי שהינו בר הפעלה בהליך הנוכחי.

ב"כ הנאשם, עו"ד בניה, טען כי עניינו של הנאשם יחיד ומיוחד. הוא הפנה לעדויות שכבר נשמעו בבית המשפט, מהן עולה כי הנאשם הוא בחור צעיר, אשר נישא לבת דודו בה היה מאוהב מילדות. נטען כי הנאשם הובא לשטחי ישראל על ידי המתלוננת על מנת שיינשא לה, ועל מנת לספק צורך משמעותי של משענת תומכת, שהרי המתלוננת יתומה מאב. אמה של המתלוננת התנגדה לקשר ולחצהּ הוא שהביא לסיומו. הנאשם לא נהג באלימות כלפי המתלוננת בתקופה בה היו נשואים, ומעשיו חסרי שיקול הדעת בוצעו בשל אהבתו הרבה כלפיה. כתב האישום תוקן כך שישקף את גרסת המתלוננת, לפיה כוונת הנאשם היתה אך ורק לגזוז את שיערה, והחבלות הנוספות לא היו מכוונות.

לגבי עבירת השהיה הבלתי חוקית בישראל טען עו"ד בניה כי ראוי לשקול הארכת תקופת התנאי. זאת משום שהמאשימה לא העמידה לדין את המתלוננת בעבירה של הלנת שוהה שלא כחוק, שהינה עבירה חמורה יותר מזו שעבר הנאשם. לדעת הסניגור, אכיפה סלקטיבית זו, בצירוף ההבנה כי הנאשם נכנס לישראל בהזמנת המתלוננת, מצדיקות הארכה של תקופת התנאי, אף שלא מדובר במהלך שגרתי ביחס לתושבי האזור.

הנאשם בדברו האחרון הביע צער על מה שקרה וביקש סליחה מהמתלוננת. לדבריו נכנס לישראל על מנת להתחתן עם המתלוננת, ובסוף מצא עצמו בין כותלי האסורים. הוא ביקש הזדמנות לפתוח דף חדש.

ב"כ המאשימה הגיב לטענת האכיפה הבררנית. לדבריו, בנסיבות בהן הנאשם פגע במתלוננת סברה המאשימה כי לא היה מקום לנקוט נגדה סנקציה פלילית.

דיון והכרעה

אין ספק כי מעשי הנאשם חמורים וראויים לגינוי. פגיעה באישה בשל החלטתה לפרק זוגיות היא מעשה פסול. גזיזת מחלפות ראשה היא מעשה שנועד לבזותה ולפגוע בדמותה ובתדמיתה הפנימית והחיצונית. בית המשפט נדרש להירתם למלחמה באלימות הפושה בחברה – כל אלימות וודאי אלימות בתוך התא המשפחתי – בדרך של הטלת עונשים כבדים ומרתיעים על מבצעיה.

אלא, שהענישה היא לעולם אינדיבידואלית וכל מקרה ייבחן גם לפי נסיבותיו.

במקרה דנן הגיעו הצדדים להסדר לאחר ששמעתי את עדותה המלאה של אמל, אחות המתלוננת, ואת עדותה הראשית של המתלוננת. התרשמתי גם מהתנהגות הנאשם לאורך שתי ישיבות ההוכחות ומדבריו במסגרת הטיעון לעונש. ברור לי כי המקרה שלפני הוא מקרה טרגי, עבור המתלוננת אך גם עבור הנאשם. הנאשם והמתלוננת הם בני דודים וכשהיו ילדים ניצתה ביניהם אהבה. המתלוננת נישאה לאחר וילדה לו שלושה ילדים. בעלה הקודם של המתלוננת מרצה כעת עונש מאסר. לאחר גירושי המתלוננת מבעלה הקודם נקלעה המתלוננת למצוקה. היא אישה שמגדלת שלושה ילדים לבד והיתה זקוקה למישהו שישמור עליה (עדות אמל, עמ' 7 שורות 4-2). המתלוננת רצתה להינשא לנאשם, ועל רקע זה הגיע מיריחו לישראל, והשתכן בבית המשפחה בטייבה. הדבר היה לצנינים בעיני אם המתלוננת המתגוררת בקומה מעל. הנאשם והמתלוננת רבו לעתים תכופות, ובלילה שקדם לאירוע החליטו להתגרש. מעשי הנאשם בוצעו על רקע קושיו להשלים עם החלטת הפרידה.

לנאשם עבר פלילי ישן מבית משפט צבאי והרשעה אחת מבית משפט אזרחי בגין כניסה בלתי מורשית לישראל ביום 18.10.09 ועבירות נלוות. הוא הפר מאסר על-תנאי ונכנס לישראל, אך זאת עשה כדי לספק את צורכיה של המתלוננת. מעשיו של הנאשם אמנם חמורים ומבזים, אולם אינם משקפים, כך נראה, את אורחותיו דרך כלל. אהבת נעוריו של הנאשם הסכימה להינשא לו רק לאחר שהתגרשה מבעל קודם לו ילדה שלושה ילדים. היא החליטה להתגרש ממנו מקץ ארבעים יום בלבד.

המקרה הוא, כאמור, מקרה טרגי. מעשיו של הנאשם חמורים ומצדיקים ענישה ממשית בדמות מאסר לריצוי בפועל. אלא, שהנאשם נתון במעצר תקופה ממושכת של כ-6 חודשים, בתנאים שהינם קשים מתנאי מאסר, ונוכח מכלול נסיבות העניין החלטתי להקל עם הנאשם בכל הקשור לתקופת המאסר.

אשר למאסר המותנה, דעתי היא כי במקרה חריג זה יש ממש בבקשת הסניגור להאריכו. סבור אני כי גם אם מוצדק היה להימנע מהגשת כתב אישום בגין הלנת שוהה בלתי חוקי נגד המתלוננת (ואני נוטה לדעה כי כך הדבר), יש משמעות לעניין העונש לכך שהמתלוננת, שהזמינה את הנאשם לישראל על מנת לענות על צרכיה, לא עמדה לדין בעבירה לפי חוק הכניסה לישראל. אכן, הנאשם נכנס לישראל מרצונו ומדעתו. אך מכלול נסיבות העניין אינו מצדיק לדעתי לגזור עליו עונש ממשי בגין הפרת התנאי. הנאשם, בדברו האחרון לעונש, התחייב כי לא ייכנס עוד לישראל, ולפחות בשלב זה אין לו תמריץ לעשות כן. כיוון שבדעתי להאריך את תקופת התנאי, אגזור על הנאשם בגין עבירת השהיה הבלתי חוקית עונש שאינו עונש מאסר (כמתחייב מהוראת סעיף 56 לחוק העונשין, התשל"ז-1977).

לא אגזור על הנאשם קנס כספי בשל מצבו הכלכלי הקשה.

אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: