מדינת ישראל נ' סוארז

החלטה

1. בפני טענת "אין להשיב לאשמה" מהטעם שהעובדות הנטענות בכתב האישום אינן נכונות, גם אליבא לעדות מומחה התביעה, פרופ' היס. נטען, בנוסף, להגנה מן הצדק, מאחר ולא נעשה כל נסיון לברר תאוריה אשר הועלתה ע"י אחד הרופאים במהלך אשפוז הפעוטה.

2. בהתאם לעובדות כתב האישום, הנאשמת, סייעת בפעוטון פרטי, נשאה פעוטה כבת 8 חודשים לחדר האמבטיה על מנת לקלחה. "בהמשך הניחה הנאשמת את הפעוטה באמבטיה על גבה זאת מבלי לאחוז בה. הנאשמת פתחה את ברז המים, מבלי שבדקה את חום המים, כך שהמים זרמו על גופה של הפעוטה". כתוצאה נגרמו לה כוויות מדרגה ראשונה ושניה בצדו האחורי של הגב ובצד האחורי של הגפיים העליונות, בכפות הרגליים ובקרקפת. הרשלנות הנטענת, בכך שנמנעה מלבדוק את חום המים בטרם הכנסת הפעוטה למקלחת.

3. האמבטיה המדוברת הינה ג'קוזי. הצילום בשחזור - ת/9. בהתאם לאמרות הנאשמת ולשחזור שנערך עמה, היא ישבה על הדופן כשהפעוטה על רגליה עם הפנים כלפי מטה, והפשיטה את בגדיה. בהמשך פתחה את הטוש והמתינה לטמפרטורה פושרת. אז הניחה את הפעוטה על הגב, כשהטוש על הרצפה לצידה. היא חפפה את הראש, סיבנה את הגוף ושטפה עם הטוש. את היד השניה הניחה על המצח כדי שהמים לא יתיזו לפנים. אח"כ עטפה את הפעוטה במגבת וירדה איתה למטה לממ"ד, על מנת להלבישה. (במאמר מוסגר יאמר שבעוד היא אישרה שחוץ מיד על המצח הפעוטה שכבה באמבטיה ללא אחיזה - ת/8, גליון 5 באמצע, פרופ' היס התרשם שהתינוקת היתה כל הזמן ביד שלה בזמן השטיפה - ת/10, מהודעת הנאשמת, סעיפים 4 ו - 5).

הג'קוזי בקומה העליונה והממ"ד בתחתונה, בבית פרטי של בעלת הפעוטון. בזמן המקלחת הפעוטה, לדברי הנאשמת, לא בכתה. בזמן שעטפה אותה במגבת "לא בכתה בכי חזק יללה כזה..." (ת/6, גליון 2, ש' 28). את הכוויות ראתה בממ"ד בלבד, לאחר שהסירה את המגבת. היא צעקה והפעוטה החלה לבכות.

4. פרופ' היס, בחו"ד מומחה, בהסתמך על תיעוד רפואי חלקי - דוח קבלה משיבא, הודעות האם, בעלת המעון והנאשמת וצילומים שצולמו מס' ימים אחרי, חיווה דעתו "...שפצעי הכוויה מתיישבים עם כוויה מנוזל חם, ולא ניתן לשלול אפשרות שנגרמו בזמן רחצה" - ת/10. בחוה"ד התייחס, בנוסף, לטמפרטורה ולמשך המגע הנדרשים על מנת שעל עורו של תינוק בגיל הפעוטה ייווצרו כוויות בעוד עורו של בגיר לא נכווה בנוזל באותה טמפרטורה ולאותו משך זמן.

בעדות, מעבר לעובדה שמסר נתונים עדכניים לגבי הטמפרטורה ומשך המגע שדי בהם, התייחס, לראשונה, לעובדה שאופי הכוויות "...אופייני לנוזל חם שבא במגע עם חלק הגוף המוטבל בתוכו" (עמ' 26 ש' 4). הוא שלל את האפשרות שהכוויות נגרמו מהתזות של טוש ודיבר על עומק מסויים של מים, ס"מ בודדים, שאותם חלקים שנפגעו היו מושקעים בתוכו. בחקירה הנגדית הציע אפשרות אחיזה בפעוטה נוכח הכוויות שנותרו על גופה.

5. הפעוטה אושפזה סמוך לאחר הארוע, ביום 26.12.11. מספר ימים אח"כ, ביום 30.12.11, רופא פלסטיקאי אשר שמע מההורים את תיאור הארוע, בדברם על מקלחת מים חמים, ציין

"מנגנון מתאים הוא כוויה כתוצאה ממגע עם משטח חם. העובדות שתומכות בהצמדה בכוח למשטח חם הן...". אותה אבחנה לא עמדה לנגד עיניי פרופ' היס עת נחקר, באשר התיק הרפואי המלא לא היה מצוי בתיק החקירה, אלא הוזמן, לבקשת ב"כ הנאשמת, אח"כ. מכל מקום, הוא שלל את תיאורית ההצמדה.

החוקרת, רס"מ כרמית בר און, היתה משוכנעת שהכוויות נגרמו במקלחת. המידע אודות תיאורית ההצמדה נמסר לה - נ/1. היא הונחתה לקבל חו"ד מומחה בכתב ולהמתין לחו"ד פרופ' היס. היא שיערה שאם יכול להיות מצב של הצמדה למכשיר לוהט, זה יכול להיות מהאמבטיה עצמה שהיתה לוהטת (עמ' 12 ש' 15 - 16).

פרופ' היס שלל זאת בהבהירו כי במידה ואין הצטברות משמעותית של מים וקיים מגע בין העור לדופן האמבטיה, האזור הזה נשאר קר יותר ולכן העור שבא במגע עמו היה שמור יותר.

תיאורית ההצמדה נשללה, בהתאם לעדות ההורים, גם ע"י מנהל המחלקה, ע"י מומחה ילדים וע"י כל הצוות, אשר דיברו על זליגה של מים, בהתאם לסימנים שנותרו על הגוף.

6. מסכימה אני כי סעיף 3 לעובדות כתב האישום, אשר נוסח על סמך דברי הנאשמת, אינו מסביר את מנגנון היווצרות הכוויות בחלק האחורי של הגוף.

מניחה אני שאם חו"ד המומחה היתה מפרטת יותר את המנגנון, כפי העדות, הדברים היו נכתבים בצורה מדויקת יותר. ואולם, השאלה המרכזית, בדיקת חום המים, עדיין נותרה בעינה. הרשלנות המיוחסת, בכך שנמנעה מלבדוק.

7. "...כדי לחייב נאשם להשיב על האשמה אין צורך אלא בראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה...ודי בקיומה של מערכת ראיות ראשונית, המעבירה את הנטל של הבאת הראיות על שכם הנאשם" (ע"פ 141/84 מ"י נ' טובול ואח', סע' 11).

מאחר והנאשמת והפעוטה היו לבד בחדר האמבטיה, אליו הפעוטה הוכנסה ללא כוויות והוצאה חבולה קשות, הנטל עובר אל הנאשמת להציע הסבר העשוי לשלול את ההנחה המפלילה. הסבר העשוי להותיר ספק סביר, כפי גם שלבי בחינת מארג הראיות הנסיבתיות. ההגיון, נסיון החיים והשכל הישר מחייבים זאת.

8. הנאשמת אמנם אמרה שכיוונה למים פושרים וניסתה בהודעותיה למסור הסבר ולפיו, להערכתה, הטוש לא עבד כמו שצריך ויכול ויצאו מים מברז האמבטיה אליהם לא שמה לב ומהם נכוותה הפעוטה. הסבר אשר נשלל ע"י בעלת המעון ולא אושר בשחזור.

ברם, "דברים שאמר נאשם להגנתו (מחוץ לכותלי בית המשפט, כמו במהלך חקירתו במשטרה), משמשים כראיה להגנתו אם וכאשר יעלה ... על דוכן העדים, יחזור עליהם ויחקר לגביהם.

לעומת זאת - דברים שאומר נאשם ויש בהם משום הודאה, או יש בהם משום ראיה ישירה או עקיפה להוכחת אשמתו, ישמשו כהוכחה נגדו" (ע"פ (ת"א - יפו) 70643/01 מ"י נ' קהלני,

פסקה 2).