מדינת ישראל נ' סואעד

גזר דין

הנאשם בתיק שלפניי הורשע, בהיעדר התייצבות לישיבת ההקראה, בביצוע עבירה של נהיגה כשתוקף רישיון הנהיגה פקע וחלפו מעל לשישה חודשים בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה ובביצוע עבירה של נהיגה ברכב ללא פוליסת ביטוח, בניגוד לסעיף 2(א) לפקודת רכב מנועי.

בדיון בו הורשע הנאשם ביקש ב"כ המאשימה להוציא כנגד הנאשם צו הבאה, לגזירת דינו בפניו. הנאשם לא ביקש ביטול הכרעת הדין, ולהמשך הדיונים התייצב הדיונים, כשהוא מיוצג בידי עו"ד.

בשלב הטיעונים לעונש עתר ב"כ המאשימה להטלת מאסר בפועל, הפעלה במצטבר של מאסר על תנאי מתיק קודם של בית המשפט לתעבורה עכו, מאסר על תנאי, פסילה ממושכת בפועל, הפעלה במצטבר של פסילה על תנאי בתיק האחר, פסילה על תנאי, קנס והתחייבות. בהתייחסו לכך שהמאשימה לא הודיעה עובר לשלב זה על כוונתה לעתור למאסר בפועל אם יורשע הנאשם, הסביר ב"כ המאשימה כי "ההוראה להודיע על עתירה למאסר לא באה למנוע הודעה כשזה מתבקש..." (עמ' 4 לפרוטוקול).

מנגד, טענה הסניגורית כי משלא הודיעה מראש המאשימה על כוונתה, היא אינה יכולה לדרוש מאסר בשלב זה, והוסיפה וטענה כי בנסיבות מוצדק יהיה שלא להטיל מאסר לאור נסיבותיו האישיות של הנאשם שביצע את העבירות מושא תיק זה כשלושה ימים לאחר שגיסו נרצח, מטפל באמו החולה ותומך באחותו ושמונת ילדיה. עוד עתרה הסניגורית ליתן משקל לסיכויי השיקום שלו לאור תיקון 113 לחוק העונשין.

בטרם אגזור את דינו של הנאשם עליי להכריע במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים באשר למועד בו היה על המאשימה להודיע על כוונתה לעתור למאסר בפועל. הבסיס החקיקתי המטיל על התביעה חובת יידוע בדבר הכוונה לעתור למאסר בפועל קבוע בסעיף 15א. לחוק העונשין (להלן: "הסעיף בחוק"). לשון החוק ברורה למדי וממנה עולה כי על תובע להודיע על כך במועד שלפני תחילת המשפט, אולם הוא יכול לעשות זאת בכל שלב לאחר תחילת המשפט, אם "נתגלו נסיבות חדשות או נמצאו טעמים אחרים המצדיקים..." (סעיף 15א. (ב)).

סבורני כי בביטוי גילוי נסיבות חדשות לא הייתה כוונת המחוקק לנסיבות שהתגלו בעת שעיין ב"כ המאשימה בגליון ההרשעות של הנאשם, דבר שהיה עליו לעשות מראש, לרבות הצטיידות מראש בגזר הדין הכולל את העונש המותנה שהוא מבקש להפעיל. אם אקבל את עמדת המאשימה, ירוקן הדבר את הוראת החוק מתוכנה, ויאפשר למאשימה לדרוש מאסר בפועל בכל מקרה בו קיים מאסר מותנה, ריבוי עבירות, או כל מידע אחר שהמאשימה התרשלה מלעמוד עליה מראש, גם כאשר זו הייתה צריכה להיות ידועה לה היטב מראש.

להוראת החוק רציונל שבא להגן על האזרח, ובמיוחד זה שאין ביכולתו לשכור עו"ד להגנתו והסעיף מוסיף וקובע כי במקרה בו התובע מודיע על בקשה לעונש של מאסר בפועל שאז "... ימונה לנאשם שאינו מיוצג סניגור". אזרח בלתי מיוצג, אשר לא הועמד מראש על האפשרות כי יידרש נגדו עונש של מאסר בפועל, עשוי להודות באשמה, ולמצוא לאחר מכן במצב בו יכולתו להתגונן מוגבלת מאד.

קיים הבדל מהותי בין ייצוג הנאשם בשלב ההקראה ובין ייצוגו בשלב הטיעון לעונש, לאחר שכבר הורשע ונמצא אשם בעבירה המיוחסת לו. לעתים קרובות מודיעה המאשימה כי הגיעה להסדרים נוחים עם נאשמים בגלל קושי ראייתי, וזאת גם בלא תיקון כתב האישום. במקרה דנן לא הוצג בפני החומר הראייתי, אולם אין לשלול אפשרות כי אילו היה הנאשם מיוצג מלכתחילה הייתה באת-כוחו מצליחה להצביע בפני המאשימה על כשלים המעמידים בספק את סיכויי ההרשעה, ומגיעה להסדר נוח יותר מזה אליו ניתן להגיע כיום, לאחר ההרשעה.

אשר על כן, סבורני כי בשלב זה של הדיון אין המאשימה יכולה לדרוש הטלת עונש מאסר בפועל. בכל הנוגע להפעלת המאסר המותנה, סבורני כי בנסיבות אלה אין להפעילו, אלא שיש להאריכו.

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

אני מורה על הארכת המאסר המותנה בן חודש ימים שנגזר על הנאשם ביום 13.9.12 בתיק 4587-01-12, וזאת בשנתיים נוספות מהיום.

אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 5 חודשים.

אני מורה על הפעלת עונש של פסילת רשיון הנהיגה למשך 4 חודשים כפי שנפסק על תנאי בתיק 4587-01-12 הנ"ל לריצוי באופן מצטבר.

סך הכל 9 חודשי פסילה.

הנאשם ידאג להגשת בקשה לחישוב הפסילה, ומובהר לו כי כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת, הרי הפסילה בתוקף ולא תסתיים לעולם.

אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השניה לפקודת התעבורה.

אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 900 ש"ח או 4 ימי מאסר שישא בנוסף לכל מאסר אחר שהוטל עליו.

הקנס ישולם ב- 3 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מתאריך 15.12.13

הנאשם יפנה למזכירות בשעות הקבלה, לשם קבלת שוברי תשלום.