מדינת ישראל נ' סואעד

גזר דין

בתיק זה הגיעו הצדדים להסדר לפיו תוקן כתב האישום והנאשם הודה בעובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן.

לצערי מתברר, כי שני הצדדים אינם מתייחסים ברצינות לדברים הנרשמים בפרוטוקול לפיהם יש למצות הליכי מו"מ לפני קביעת התיק לשמיעת ראיות, ולהקפיד כי רק תיקים בהם אין אפשרות להגיע להסדר אכן ייקבעו לשמיעה ויתפסו ביומן בית המשפט את הזמן הראוי להם. דברים אלה נכונים במיוחד בימים אלה כאשר העומס על בית המשפט רב, ולנוכח מדיניות תלת"ן והתיקים האדומים נדרש אני לקבוע תיקים רבים לשמיעה במועדים קרובים. הקדשת מועדים אלה לדיוני סרק אינה מאפשרת דיון כנדרש בתיקים האחרים, והקצאת משאבים נכונה ויעילה.

בתיק זה התקיימה הישיבה הראשונה בחודש אוקטובר 2010, ולאחריה נתבקשו עוד ועוד דחיות, בין בידי הסנגור לצורך מו"מ ובין בשל אי הופעה "סתם". בישיבה מיום 1.4.12, נרשם בפרוטוקול:

"בית המשפט מבהיר לשני הצדדים כי אם נדרש זמן נוסף לבדיקת החומר ומיצוי נסיונות להסדר בטרם מתן תשובת הנאשם לכתב האישום, תינתן ארכה כנדרש, ואפילו לתקופה העולה על המקובל בבתי משפט אחרים, וכל הסדר ביניהם יאושר בדרך כלל. אולם לאחר תשובת הנאשם לא יאושר הסדר אלא בנסיבות מיוחדות בהן יוכח להנחת דעתי כי ההסדר מוצדק בנסיבות וכי לא ניתן היה להגיע אליו מוקדם יותר.

לצדדים ניתנה ארכה "אחרונה" למו"מ לחודש מאי. גם הדיון של חודש מאי נדחה בטענות שונות ובהמשך התבקשה העברת התיק להליך גישור אשר אף הוא לא צלח. התיק נקבע לשמיעת ראיות לחודש מרץ 2013 ובהמשך ליום 2.5.13. שתי הישיבות לא התקיימו עקב מחלת הסנגור.

בישיבה מיום 19.5.13 התייצבו הצדדים והודיעו לפתע על הסדר, כאשר הנימוק היחיד למעשה לשלב המאוחר בו הושג ההסדר הוא אי הסכמת הנאשם עד אותו לרגע להסדר שהוצע לו במתכונת דומה מתחילת הדרך.

בחינת ההסדר לגופו מגלה כי הוא סביר, והולם את העבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום המתוקן, כאשר לצד פסילה מתונה עומד עונש מאסר מותנה ארוך אשר ירתיע את הנאשם, כך יש לקוות מחזרה על התנהגותו.

ההלכה כי היא יש לכבד הסדרי טיעון ולהתערב בהם רק לעתים רחוקות. יחד עם זאת, סבורני כי עדיין מדובר כאן במקרה יוצא דופן המצדיק החמרה מסוימת לאור הארכות שקיבלו הצדדים למו"מ ולאור האזהרה כי ההסדר לא יכובד, הן מראש והן ביום הצגתו.

לאחר שקילת כל האמור לעיל ראיתי לנכון להביע את מורת רוחי מהתנהגות הנאשם באי ניכוי הפסילה המנהלית מעונש הפסילה בתיק זה, וכן בפסיקת קנס הולם שיעמוד ביחס כלשהו לזמן הבלתי סביר שהוקצה לריק לתיק זה, לרבות מספר רב של ישיבות "הקראה" ושלוש ישיבות לשמיעת ראיות שלא התקיימו.

מעבר להליכים הרבים ולזמן שבוזבז עד ליום הצגת ההסדר, הרי הנאשם וסנגורו המשיכו בהתנהגות זו גם מאז ועד היום. התיק נקבע למתן גזר דין ליום 16.6, שאז התייצב הסנגור לבדו וטען שאינו יודע מדוע הנאשם לא התייצב. הדיון נדחה ליום 10.7 שאז התייצב עו"ד אבו חרפה בשם הסנגור בתיק ומסר בשמו כי הוא יצא את הארץ וכי הנאשם עצמו אינו יכול להתייצב עקב אבל. עיון בתיק גילה כי עד אותו שלב לא הפקיד הנאשם את רשיונו במזכירות למרות שנפסל עד תום ההליכים.

סבורני כי גם בהתנהגות זו גילו הנאשם וסנגורו זלזול בהליכים, בהמשך ישיר להתנהגותם לכל אורך הדרך בתיק זה. לפנים משורת הדין לא החלטתי להעלות את הקנס נקבע בהחלטתי המקורית שאמורה הייתה להימסר לצדדים בחודש יוני.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

7 חודשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יבצע בתקופה זו עבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, או נהיגה בשכרות או נהיגה בזמן פסילה.

אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 8 חודשים מעבר לפסילה המנהלית.

מנין הפסילה יחל מיום הפקדת הרישיון במזכירות בית המשפט כאמור בהחלטתי מיום 19.5.13 בדבר פסילה עד תום ההליכים.

אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה בה הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השניה לפקודת התעבורה ויורשע בה.

אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 3,000 ש"ח או 12 ימי מאסר שיישא בנוסף לכל מאסר אחר שהוטל עליו.

הקנס ישולם ב- 6 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מתאריך 15.12.13.

אני מורה לנאשם לחתום על התחייבות כספית על סך 5000 ₪ להימנע מלבצע עבירות בהן הורשע בתיק זה שנתיים מהיום. ההתחייבות תיחתם בתוך 14 יום, שאם לא יחתום ייאסר למשך עשרה ימים.