מדינת ישראל נ' סואעד

נוכחים:

מטעם המאשימה: עו"ד בלולו

מטעם הנאשם: בעצמו וע"י ב"כ עו"ד רויטגרונד

גזר דין

הנאשם הורשע, לאחר שמיעת הוכחות, בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, בהתאם לתקנה 26 (2) לתקנות התעבורה.

ב"כ המאשימה עתרה להטלת פסילה בפועל שלא תפחת מ-3 חודשים, הפעלת שני עונשי פסילה על תנאי בגין הרשעות 23 ו–25 במצטבר לפסילה שתוטל בתיק זה, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס.

ב"כ הנאשם להארכת עונשי הפסילה על תנאי נשוא הרשעות 23 ו–25, ולחילופין להפעלתם בחופף זה לזה ובחופף לפסילה שתוטל בתיק זה ושלא תעלה על 3 חודשים, לאור חלוף הזמן והיות שהתנאים הוטלו בגין עבירות שונות מהעבירה בתיק זה. ב"כ הנאשם טען כי עברו התעבורתי של הנאשם אינו מכביד, כי הנאשם עובד כנהג משאית שכיר ופסילה עלולה לפגוע בפרנסתו, הנאשם נשוי ואב לשלושה ילדים, מפרנס את הוריו ומצבו הכלכלי קשה.

אין צורך להכביר מילים אודות חומרת העבירה בה הורשע הנאשם, המהווה לא אחת גורם לתאונות דרכים, ולא בכדי קבע המחוקק בצד עבירה זו פסילת מינימום למשך שלושה חודשים.

האלכוהול משפיע לרעה הן על שליטתו הפיזית של הנהג ברכב והן על יכולתו להפעיל שיקול דעת נכון במהלך הנהיגה.

לפיכך, על העונש שיוטל במקרה דנן, לשקף את חומרת העבירה ואת הסיכון שמהווה היא למבצעיה ולכלל המשתמשים בדרך.

עם זאת, מלאכת הענישה הנה אינדיבידואלית ולכן בבוא בית המשפט לגזור את הדין עליו להפעיל את שיקול דעתו ולהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה ובנסיבותיו האישיות של הנאשם. מדיניות ענישה עקרונית לא תוכל לבוא תחת שיקול דעת בית המשפט (רע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מדינת ישראל; רע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' מוראד אבו לבן).

במקרה דנן, ריח אלכוהול חזק מאד נדף מפי הנאשם, דיבורו התארך באופן לא טבעי ותגובתו לא היתה לעניין. במבחן ההליכה על הקו כשל הנאשם שכן הליכתו לא היתה יציבה ומדי פעם נטה ליפול, במבחן הבאת אצבע יד ימין לאף בעיניים עצומות ובמבחן הבאת אצבע יד שמאל לאף בעיניים עצומות - החטיא הנאשם את האף.

ואולם - עמידת הנאשם היתה יציבה, הופעתו מסודרת והתנהגותו הוגדרה ע"י שוטר כ"רגילה".

השפעת האלכוהול על הנאשם, כעולה ממאפייני התנהגותו, מעידה כי סיכן בנהיגתו את ביטחונם של המשתמשים בדרך, אך הגם שרמת השפעת האלכוהול אינה קלה, אין היא ברף הגבוה, לאור עמידתו היציבה של הנאשם, הופעתו המסודרת והתנהגותו ה"רגילה".

ב"כ המאשימה הגישה גיליון הרשעות תעבורה קודמות, מעודכן לתאריך 10/05/07, לפיו לנאשם רישיון נהיגה משנת 2000 ולחובתו 26 הרשעות קודמות בגין תאונת דרכים, אי ציות לתמרור ב–36, מהירות, פלאפון, פקיעת רישיון נהיגה ועוד. הרשעתו האחרונה של הנאשם משנת 2007 ומאז העבירה דנן לא נזקפו לחובתו עבירות נוספות.

בעת ביצוע העבירה נשוא תיק זה היתה תלויה ועומדת כנגד הנאשם פסילה על תנאי ברת הפעלה, למשך 3 חודשים, אשר הוטלה על הנאשם ביום 17/11/05, בת-8390/04 של בית המשפט לתעבורה בעכו.

בנוסף, בעת ביצוע העבירה דנן היתה תלויה ועומדת כנגד הנאשם פסילה על תנאי ברת הפעלה, למשך 4 חודשים, אשר הוטלה על הנאשם ביום 25/02/07, בת"ד 31207/06 של בית המשפט לתעבורה בחיפה.

העבירה שבפניי בוצעה בתאריך 24/04/07, חודשיים בלבד לאחר מתן גזר הדין בת"ד 31207/06 של בית המשפט לתעבורה בחיפה. קיומה של פסילה על תנאי והעובדה שהוטלה לאחר שגרם לתאונת דרכים (!) לא היוו הרתעה עבור הנאשם מביצוע העבירה שבפניי.

הנה כי כן, שתי פסילות מותנות, שהיו תלויות ועומדות כנגדו, לא הרתיעו את הנאשם מביצוע העבירה החמורה דנן. הנאשם נהג תחת השפעת אלכוהול חודשים ספורים לאחר גרימת תאונת דרכים וחודשיים בלבד לאחר שהורשע בגרימתה ונגזר דינו.

בנסיבות אלה, לא מצאתי טעם או הצדקה לקבלת בקשת הסנגור להארכת תקופות הפסילה המותנות, בהתאם לסעיף 36(ו) לפקודת התעבורה.