מדינת ישראל נ' סואעד(עציר)

החלטה

1.נגד המשיב הוגש כתב אישום, בת.פ. 17132-04-11, בו מיוחס לו ביצוע עבירות לפי סעיפים 499 (א) (1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, 7 (א) + (ג) ריישא ו- 13 לפקודת הסמים המסוכנים, תשל"ג – 1973, 10 (א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] ו- 2 (א) + (ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל – 1970.

מדובר, לפי הנטען בכתב האישום, באירוע מיום 27/3/11, במהלכו העביר המשיב למר חן מלכה (להלן: "חן"), חייל בשירות סדיר, סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 299.07 גרם נטו, לאחר שעוד קודם לכן קיים מספר שיחות טלפון עם חן במהלכן תואם ביניהם כי חן ירכוש מהמשיב כמויות מסוימות של סמים מסוכנים, בתמורה לסכום של 6,000 ₪.

עוד נטען בכתב האישום כי במועדים 10/2/11, 24/2/11 ו- 27/3/11, נהג המשיב ברכב ללא רשיון נהיגה תקף, שכן תוקף רשיון הנהיגה שלו פג ב- 25/5/10.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם הבקשה שבפניי, בה עותרת המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 17132-04-11.

מקור סמכותו של בימ"ש להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים נגדו בהוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים").

מהוראות סעיף 21 הנ"ל עולה כי כדי שבימ"ש יורה על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים עליו להשתכנע כי במקרה הקונקרטי הנדון בפניו מתקיימת אחת מעילות המעצר המפורטות בסעיף 21 (א) לחוק המעצרים, כי יש בנמצא ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם וכי "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה".

ראוי לציין שבהעדר עילת מעצר ו/או ראיות לכאורה, אין ביהמ"ש מוסמך להורות על מעצרו של נאשם או על שחרורו לחלופת מעצר, תהא חומרת העבירה שבביצועה הוא מואשם, אשר תהא.

3.הנה כי כן, לצורך מתן החלטה בבקשה שבפניי, שומה עליי לבדוק תחילה אם מתקיימת במקרה זה עילת מעצר ואם ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב ואם התשובה לשתי שאלות אלה תהיה חיובית, שומה עליי לבדוק אם יש בנמצא חלופת מעצר ראויה.

א.אשר לקיומה של עילת מעצר – לאור העובדה שהמשיב מואשם, בין היתר, בביצוע עבירות מסוג פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים ולאור הוראות סעיף 21 (א) (1) (ג)(3) לחוק המעצרים, חזקה שמתקיימת במקרה זה עילת מעצר לפי סעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק המעצרים, הידועה כ"עילת המסוכנות". לכן בצדק לא חלק הסניגור על קיומה של עילת מעצר.

ב.אשר לקיומן של ראיות לכאורה – בחנתי בחון היטב את חומר הראיות שנאסף ע"י המבקשת ולא שוכנעתי כי יש די ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בכל הנוגע לאישומו בקשירת קשר לביצוע פשע ו/או לאישומו בביצוע עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים. אמנם מתוך כל חומר החקירה, לרבות חומר שלא יוגש כראיה (אם בשל חסיון או בשל סיבה אחרת), מתקבל הרושם שהמשיב אכן ביצע עבירות אלה, אולם בכך לא סגי. לא ניתן להרשיע נאשם על סמך רושם שנוצר או עפ"י תחושות בטן, אלא רק על סמך ראיות קבילות שיש בהן כדי להוכיח מעבר לכל ספק סביר שהנאשם ביצע את המיוחס לו, וכאלה אין בנמצא במקרה שבפניי.

שונה המצב לגבי אישומו של המשיב בעבירות של נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף וללא ביטוח. לגבי עבירות אלה יש די ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, אולם עבירות אלה אינן מקימות עילת מעצר.

4.לאור קביעתי בסעיף 3 (ב) דלעיל כי אין בנמצא ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בכל הקשור לאישומו בעבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים ובעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, ולאור הוראות סעיף 21 (ב) לחוק המעצרים, הקובע לאמור כי "בית המשפט לא ייתן צו מעצר לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן נוכח, לאחר ששמע את הצדדים, שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה...", אין מנוס מלדחות את הבקשה שבפניי.

אשר על כן, אני מורה לשחרר את המשיב בתנאים כדלקמן:

א.המשיב יתייצב בביהמ"ש בכל מועד אליו יוזמן להמשך ההליכים בת.פ. 17132-04-11.

ב.להבטחת התייצבותו כאמור, יפקיד הנאשם התחייבות עצמית + ערבות צד ג' ע"ס 50,000 כל אחת וכן סך של 25,000 ₪ במזומן.

המשיב ישוחרר רק לאחר הפקדת הערבויות הנ"ל.

ניתנה והודעה היום כ"ב ניסן תשע"א, 26/04/2011 במעמד הנוכחים.

משה אלטר, סגן נשיא

החלטה

אני מורה לעכב את שחרורו של המשיב עד יום 28/4/11, שעה 14.00.