מדינת ישראל נ' סהר

פסק דין

הנאשם זכאי מחמת הספק

כנגד הנאשם נרשמה ביום 1.3.10, הודעת קנס בגין שימוש בטלפון נייד בעת שהרכב בתנועה (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 22.12.11, נשמעו הראיות בתיק.

מטעם המאשימה, העיד סמ"ר נתן לויטס, עורך הדו"ח והוגש הדו"ח, שסומן ת/1.

על פי גרסת המאשימה, ביום 1.3.10, בסמוך לשעה 15:15, נהג הנאשם ברכב בתל אביב, ברחוב יד לבנים, מכיוון מערב לכיוון מזרח ובהגיעו בסמוך לבית מספר 6, נצפה על ידי העד, אשר היה במקום לצורך טיפול בתאונת דרכים שאירעה בסמוך, כאשר הוא אוחז בידו טלפון נייד, בסמוך לפיו. הנאשם נעצר בסמוך והעד ניגש אליו. במעמד רישום הדו"ח, נרשמו מפי הנאשם הדברים הבאים: "לא דיברתי בטלפון נייד. יש לי טלפון קבוע באוטו. הסברתי לשוטר מאחר שחניתי מיוזמתי ו.. בטלפון שלא כך המקרה. הוא לא עצר אותי הוא ניגש אלי ללא כובע".

הנאשם העיד להגנתו ועל פי גרסתו, נהג במקום וחיפש מקום חניה, תוך שהוא מנהל שיחת טלפון עם מנהלו, בטלפון הקבוע המותקן ברכב, מסוג "ספיריט". לדבריו, נעמד בצד הדרך וכיבה את המנוע, המשיך לשוחח בטלפון, ועד התביעה ניגש אליו וטען בפניו כי עבר עבירה של שימוש בטלפון נייד, כאמור.

לדברי הנאשם, הייתה במקום התקהלות של אנשים ומהומה, בשל התאונה שאירעה במקום.

לאחר ששמעתי את הצדדים, בחנתי את הראיות, לא אוכל לקבוע במידה הנדרשת בהליך פלילי, כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

אין מחלוקת בין הצדדים כי העד שהה במקום לצורך טיפול בתאונת דרכים שהתרחשה בסמוך לפני מועד העבירה. בנסיבות אלה וכיוון שהעד לא עמד במקום לצורך אכיפה ועסק בפעולות נוספות במקביל, ייתכן בהחלט כי שגה בקביעתו כי הנאשם אחז בטלפון נייד במהלך נהיגתו.

חיזוק לכך אני מוצאת בעובדה כי העד לא ציין בתרשומתו ב- ת/1, באיזה אופן אחז הנאשם, לכאורה, בטלפון הנייד.

הנאשם עמד על גרסתו, ועדותו בבית המשפט עשתה עלי רושם אמין.

לאור כל האמור לעיל, החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

ניתן היום, כ"ט כסלו תשע"ב, 25 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

מורה על ביטול המועד שנקבע למתן הכרעת דין.

המזכירות תשלח לצדדים עותק מהכרעת הדין. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: