מדינת ישראל נ' סדיגוב רמיז

החלטה

אינני דוחה את המשפט.

העבירה בוצעה לפני שנה ו- 5 חודשים.

העבירה היא נהיגה ללא רישיון רכב תקף. רישיון הרכב פקע לפי כתב האישום ביום 26.5.2006, תקופה של כ- 4 שנים. אם היה רישיון רכב תקף היה מציג הסניגור המלומד אישור משרד רישוי על תקפות רישיון הרכב.

היום לדעתי מתבקשת דחיית סרק, שכן מיום 6.9.10 התיק מתנהל בפניי ועוד בחודש פברואר 2011 הודיע לי הסניגור כי התיק יצורף בחודש אפריל.

בתיק היו מספר רב של ישיבות.

בחודש דצמבר 2010 כתבתי כי נוכחות הנאשם חובה ולא תנתנה דחיות נוספות, למרות זאת התיק נדחה כשנה.

הנאשם מעולם לא התייצב בבית המשפט ולפיכך הבקשה נדחית והתיק יסתיים היום.

ניתנה והודעה היום י"ב חשון תשע"ב, 09/11/2011 במעמד הנוכחים.

רחל טאובר, שופטת

הכרעת דין

על יסוד הודאת הנאשם בשני כתבי האישום אני מרשיעה אותו בעבירות של נהיגה ללא רישיון רכב תקף גם ביום 6.6.10 וגם ביום 19.8.10. רכב מספר: 41-045-36.

ניתנה והודעה היום י"ב חשון תשע"ב, 09/11/2011 במעמד הנוכחים.

רחל טאובר, שופטת

גזר דין

הנאשם נוהג 18 שנה, לחובתו 40 הרשעות קודמות, שזהו עבר מכביד המסכן את ציבור המשתמשים בדרך, ויש לו לפחות 8 הרשעות קודמות מאותו סוג.

אינני מאמינה לנאשם כי לא ידע שרישיון הרכב לא תקף, שכן גם בשנת 2009 וב- 2010 הורשע בגין עבירות של נהיגה ללא רישיון רכב תקף, וכשמדובר באותו רכב של המעביד – היה עליו להפנים את העונשים שקיבל בבתי משפט ולא לנהוג ברכב.

הסדר הטיעון מקל לכת עם הנאשם לטעמי מבחינת אורך תקופת הפסילה, שכן כשהתנאים מצטברים מדובר ב- 7 חודשי פסילה ולמרות שהורשע בהרשעה 33 חודש לאחר מכן ביצע את אותה עבירה, מבלי שאימת בית-המשפט מהווה שיקול בעבורו שלא לנהוג ברכב ללא טסט.

במקרה שלפניי מדובר בנהגיה ללא רישיון רכב תקף כשרישיון הרכב לא היה תקף תקופה ארוכה, כ- 4 שנים, והתרשמתי שהנאשם מזלזל בהוראת חוקי התעבורה.

למרות שקשה לי לקבל את ההסדר, החלטתי לכבדו רק משום שמדובר ברכב של מעביד, והחלטתי להחמיר ברכיבי הענישה האחרים כדי שהנאשם יימנע מלנהוג ברכב ללא רישיון רכב תקף.

אני דנה את הנאשם לעונשים כדלקמן:

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 3,000 ש"ח או 300 ימי מאסר תמורתו.