מדינת ישראל נ' סבשוק(עציר)

החלטה

1.לפני בקשה למעצר עד תום ההליכים.

2.ביחס למשיב הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בחיפה בת"פ 7808-08-10. כתב האישום מייחס למשיב ביצוע עבירות של תקיפה ופציעה בנסיבות מחמירות (כשהעבריין נושא נשק קר), בניגוד לסעיפים 379 ו- 334 ביחד עם 335 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

האישום –

3.על פי עובדות כתב האישום, במועד הרלבנטי לכתב האישום היה המתלונן מעסיקו של המשיב בחברה לשילוח בין לאומי.

בתאריך 29.7.10 בסמוך לשעה 18:00 התקשר המשיב למתלונן וביקש להיפגש עימו בסמוך לביתו.

בנסיבות אלה, הגיע המתלונן לרחוב עזרא לניאדו בטירת הכרמל שם פגש במשיב.

לאחר חילופי דברים החל המשיב לתקוף את המתלונן, בכך שהכה בו במכת אגרוף בפניו והמשיך והכה בו במכות אגרוף ובעיטות.

כן פצע המשיב את המתלונן באמצעות מכשיר חד וגרם לו לשלושה פצעי דקירה בגבו.

כתוצאה מן התקיפה נזקק המתלונן לטיפול רפואי בבית החולים.

טיעוני הצדדים –

4.בנימוקיה לבקשה טענה המבקשת כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת האשמה.

סבורה המבקשת כי מסוכנותו של המשיב גבוהה ואין בחלופת מעצר כדי לאיין את מסוכנותו כלפי הציבור וכלפי המתלונן בפרט.

בדיון שהתקיים בפני חזרה ב"כ המבקשת על נימוקי הבקשה והוסיפה, כי בשלב הנוכחי בית המשפט אינו נדרש לבחון את מהימנות העדויות או לייחס להן משקל. כן טענה, כי נוכח מעשי האלימות הפושים כנגע בחברה ומסתיימים לעיתים בתוצאות קשות קמה בדוננו עילת מעצר. השימוש בחפץ חד מעלה לדידה של המבקשת את רף המסוכנות.

עוד נטען, כי תיק החקירה בעניינו של מעורב נוסף, שנחקר באזהרה, נגנז מחוסר ראיות מספיקות.

מנגד, טען ב"כ המשיב כל שניתן לטעון לטובת מרשו.

ב"כ המשיב טען, כי לגישתו אין כנגד המשיב ראיות לכאורה וודאי שלא בעוצמה המצדיקה מעצר. כן טען, כי המתלונן מתייחס אל שניים שהיכו בו ולא מציין כי נדקר במהלך הקטטה. עוד טען, כי בהעדר חוו"ד לא ניתן לדעת את טיב הדקירות הנטענות.

הוסיף וטען, כי ככל שמדובר בדקירה לא ניתן לדעת במידה הדרושה מי מהשניים הוא הדוקר. כן טען, כי נוכח הנסיבות אין מקום לקבוע כי המשיב מסוכן.

ב"כ המשיב הסביר, כי מדובר באדם מן השורה ויש להורות על שחרורו.

בנוסף הובהר, כי כתב האישום אינו מפרט את עובדות ההתרחשות כהוויתן.