מדינת ישראל נ' סבלו(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו, לאחר הסדר טיעון לעניין תיקונו של כתב האישום, בכתב אישום מתוקן ובו שני אישומים בעבירות של שיבוש מהלכי משפט, חטיפה, איומים ופציעה בנסיבות מחמירות, עבירות לפי סעיפים 244,369,192 ו- 335+334(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

ביום 6/3/12 הודיעו הצדדים, כי הגיעו להסדר טיעון. בהודעה על ההסדר נכתב שלעניין העונש הוסכם שהמאשימה תגביל עצמה בטיעוניה לעונש למאסר בפועל למשך שנתיים וחצי, שעה שההגנה רשאית לטעון באופן חופשי. כמו כן, נאמר שם, כי מוסכם שיושתו מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלונן.

בסעיף 8ד לאותה הודעה נכתב, כי: "הצדדים הסכימו כי לאחר קבלת תסקיר שירות מבחן יפגשו וישוחחו ביניהם טרם הטיעון לעונש ללא כל התחייבות מצדם לעניין זה".

ביום 7/7/13, בטרם הטיעונים לעונש הודיעו הצדדים, כי הגיעו להסדר "סגור" גם בנוגע לעונש ולפיו יבקשו מבית המשפט להשית על הנאשם 26 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו - 21/11/12. עוד הוסכם, כי ישולם פיצוי למתלונן בסך 10,000 ש"ח, יופעל המאסר המותנה שתלוי ועומד כנגד הנאשם, מת"פ 2326-04-11 מבית משפט השלום באשקלון, באופן חופף למאסר שיושת כאן.

במהלך הטיעון לעונש הסתבר שהנאשם חתם בת.פ. 2326-04-11 על התחייבות להימנע מעבירה. לאחר שבית המשפט הפנה את תשומת לב הצדדים להוראתו המנדטורית של סעיף 76 לחוק העונשין, הקובע כי בית המשפט שהרשיע "יצווה" על תשלום ההתחייבות, ב"כ הנאשם הסכים, כי ההתחייבות על סך 7,000 שחתם הנאשם בת"פ 2326-04-11 תופעל ותחולט וביקש שתשולם ב- 7 תשלומים.

על פי עובדות האישום הראשון שבכתב האישום המתוקן, ביום 3/4/11 הוגש נגד הנאשם כתב אישום בת"פ 2326-04-11 של בית המשפט השלום באשקלון אשר ייחס לו בין השאר תקיפה של המתלונן אשר אמור היה להעיד כעד תביעה בתיק. בית המשפט השלום שחרר את הנאשם בתנאים מגבילים. במועד לא ידוע, הגיע הנאשם למקום עבודתו של המתלונן, פנה אליו ואמר לו שלא יתייצב בבית המשפט. כתוצאה מפנייה זו, המתלונן פחד ולא התייצב לדיון לשם מתן עדות נגד הנאשם בתיק.

על פי עובדות האישום השני בו הורשע הנאשם, בתאריך 16/11/12 הנאשם הורה למתלונן להיכנס לרכב בו היה עם שניים נוספים, אחז בכח בחולצתו ויחד עם האחרים, הכניס את המתלונן בכח אל הרכב שנסע לחורשה, שם עצרו את הרכב והוציאו את המתלונן. הנאשם אמר למתלונן שהוא "קונס" אותו בסכום של 5,000 ₪ בגלל שהוא מלשן ובגללו הנאשם "ישב בכלא", ואיים עליו ש"ישחט" את הבן שלו. הנאשם שלף אולר, פתח אותו ודקר באמצעותו את המתלונן מספר פעמים בידו ובגבו. כתוצאה מהדקירות נגרם למתלונן פצע דקירה בבית החזה משמאל, פצע דקירה נוסף בגב ופצע דקירה בזרוע. בבית החולים נסגרו הפצעים באמצעות סיכות.

במהלך ישיבת הטיעונים לעונש הפנה בית המשפט את הצדדים לאמור בתסקיר ממנו עולה שהנאשם בנוגע לאישום הראשון טען, כי הוא לא הגיע למקום העבודה של המתלונן על מנת לאיים עליו אלא בא לשטוף את האוט ושאל לשלומו, ובנוגע לאישום השני, ציין כי ראה את המתלונן ופנה אליו על מנת לברר עימו פרטים לגבי העבירה הקודמת. לטענת הנאשם המתלונן החל לקלל אותו והתפתחה תגרה במהלכה החל מרדף ביניהם עד שהגיעו למקום בו המשיכו להתקוטט ובמהלך הקטטה לקח בקבוק שבור שהיה מונח על הרצפה ודקר את המתלונן. כמו כן, לדבריו בפני שרות המבחן, הנאשם הודה בבית המשפט בכתב האישום כלשונו לצורך עסקת הטיעון בלבד.

בית המשפט שאל את ההגנה האם הנאשם חוזר בו מהודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, תוך שהוא מבהיר, כי בית המשפט לא מקבל הודאות מטעמי נוחות, אלא רק הודאות אמת. הנאשם וסנגורו הבהירו, כי הנאשם לא חוזר בו מהודאתו כפי שהודה בבית המשפט.

מתסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם עולה, כי הנאשם בן 28, יליד אתיופיה, טרם מעצרו התגורר בבית הוריו ועבד בחברה לניקוי חול וצבע. הנאשם סיים 12 שנות לימוד, התגייס לצבא ושירת 3 שנים כנהג משאית. הנאשם הוא השלישי מבין שמונה ילדים. לדבריו, אחיו מנהלים אורח חיים נורמטיבי ותקין.

שירות המבחן סובר, כי הנאשם מתקשה לקחת אחריות על המעשה, ממעיט מחומרת העבירה ומתקשה לראות את החלקים הבעייתים בהתנהלותו ואת הדפוסים האלימים בהתנהגותו. שירות המבחן העריך, כי השתלבותו במערך טיפולי אינטנסבי עשוייה לעזור לנאשם ולהוריד את רמת הסיכון לביצוע עבירות אלימות חוזרות בעתיד ועל כן השירות המליץ על ענישה מוחשית של מאסר בפועל במסגרתו יופנה הנאשם לטיפול כאמור.

משיחה שהשירות ערך עם המתלונן עלה, כי מדובר באדם בן 40 יליד סודן, השוהה בארץ עם אשרת עבודה ומגדל את בנו בן ה- 5 בגפו. היכרותו עם הנאשם היא אקראית על רקע שכונת מגוריהם, אולם קיים רקע קודם בו היה קורבן לאלימות של הנאשם כלפיו. לדבריו, במשך תקופה היה נתון לאיומיו של הנאשם וכן הנאשם שלח אנשים שיאיימו עליו. בהתייחסותו לתקיפה ציין, כי חווה טראומה, מאז מתקשה להירדם בלילות וחושש לחייו ובעיקר לחיי בנו. מאז התקיפה הוא אינו עובד באופן מסודר. עוד הוסיף המתלונן, כי הוא מעוניין להבין מדוע הנאשם תקף אותו ולראות איך ניתן לסיים את ההליך, כך שיוכל להרגיע חששותיו מיום שחרורו של הנאשם מהכלא, שמא יממש את איומיו ויפגע בבנו.

לנאשם 2 הרשעות קודמות. האחת בעבירות של הפרת הוראה חוקית, החזקה ושימוש בסמים לצריכה עצמית משנת 2011 והשנייה בת"פ 2362-04-11 מבית המשפט השלום באשקלון מיום 25/6/12 בעבירת התנהגות פרועה במקום ציבורי, היזק לרכוש במזיד ותקיפה סתם שם נשפט למאסר על תנאי למשך שישה חודשים והתנאי הוא שלא יעבור עבירת תקיפה במשך שנתיים מיום גזר הדין. בנוסף, הושתו מאסר על תנאי בן חודשיים למשך תקופה של שנתיים שלא יעבור עבירה של התנהגות פסולה במקום ציבורי או עבירה של היזק בזדון, קנס בסך 1000 ₪ והתחייבות בסך 7000 ₪ להימנע מעבירה של תקיפה או איום מיום גזר הדין למשך שנתיים.

ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש טענה, כי נימוקי ההסדר הם הודאתו של הנאשם וחיסכון בזמן שיפוטי יקר. התביעה הודיעה: "עמדתו של המתלונן בתיק היוותה שיקול נכבד בעתירה לעונש הזה, יצויין כי אלמלא המתלונן הביע את הסכמתו המובהקת לעונש האמור הרי שהיינו עותרים לעונש חמור יותר." המאשימה סברה, כי היא הצליחה למצוא איזון בין החומרה שבעבירה להקלה בענישה כאשר בנוסף לענישה המבוקשת יוטל גם פיצוי למתלונן שיופקד מראש לטובת קופת בית המשפט. כמו כן, הנאשם לא נושא עבר פלילי מכביד.

התביעה ציינה, כי אין בתיק זה קשיים ראייתיים משמעותיים.

ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש ביקש לכבד את הסדר הטיעון בשל כך שמדובר בנאשם צעיר, שלחובתו רישום פלילי יחיד. מדובר באדם נורמטיבי שניהל אורח חיים נורמטיבי לרבות שירות צבאי מלא ונעצר תוך שירות מילואים ומאז הוא עצור. עוד טען הסנגור, כי הוא אינו מקל ראש בחומרת העבירה, אולם יש להביא בחשבון את הסתגייתו של המתלונן ממתן עדות והעובדה שהנאשם הודה במעשה חסכה את עוגמת הנפש שבמתן העדות. לטענתו, הנאשם ביקש הליך של צדק מאחה בכדי שהמתלונן ידע שאין לו ממה לחשוש ממנו. באשר לרכיב הפיצוי, העובדה שהוא משולם מיידית ולא נפרס לאורך זמן מעידה על רצונו של הנאשם ללכת לקראת המתלונן.

כמפורט בסעיף40 ב לחוק העונשין, "העיקרון המנחה בענישה, הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו" כאשר חומרת מעשה העבירה, הינה בנסיבותיו. בדברי ההסבר להצעת החוק צוין, כי יחס הולם" מבטא את עיקרון הגמול".

נסיבות האירוע חמורות. נראה שהנאשם שם לו למטרה לרדוף את המתלונן. האישום הראשון מתייחס לכתב אישום שהוגש נגד הנאשם בבית משפט השלום באשקלון, בו הואשם בתקיפת המתלונן. המתלונן אמור היה להעיד שם כעד תביעה, אולם הנאשם הטיל אימה על המתלונן עד אשר זה בחר שלא להעיד מפאת הפחד מתגובת הנאשם ובכך שיבש הנאשם מהלכי משפט.

עונשו של הנאשם שם לא הרתיע אותו והוא שב לבצע עבירות כנגד המתלונן. יתרה מכך, המאסר המותנה שהושת וההתחייבות הכספית שחתם לא הרתיעו את הנאשם שביצע את העבירות נשוא האישום השני בתוך תקופת התנאי וההתחייבות וכארבעה חודשים מיום שהושתו.