מדינת ישראל נ' סבייח(עציר)

החלטה

1.כנגד המשיב הוגש לבית משפט זה כתב אישום בת.פ. 38274-09-10, אשר כלל שני אישומים.

באישום הראשון יוחסו למשיב עבירות בנשק – עבירה לפי סעיף 144 (ב2) + 144 (ב) רישא לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

באישום השני יוחסה למשיב עבירה אחת של עבירות בנשק – עבירה לפי סעיף 144 (א) רישא לחוק העונשין.

2.באישום הראשון נטען, כי בין ספאא סלימאן (להלן: "ספאא"), שהינה תושבת הכפר בועיינה נוג'ידאת, לבין המשיב, שררה היכרות על רקע הידידות בין ספאא לאשתו של המשיב. ביום 13/09/10 התקשרה ספאא למשיב וביקשה ממנו הלוואה, המשיב נתן לספאא 1,000 ₪ כהלוואה, ובתמורה ביקש ממנה להגיע למחסום "בזק" שליד בית שאן (להלן: "המחסום"), על מנת להעביר עבורו שקית מתחומי הרשות הפלסטינית אל תוך ישראל. ביום 14/09/10 בסמוך לשעה 16:00, הגיעה ספאא ברכב מסוג שברולט (להלן: "הרכב"), המשיב נפגש עם ספאא בכפר תבור, והורה לה לנסוע לישוב "ברדלה" שבתחומי הרשות הפלסטינית, לקנות שם ירקות ולהעמיסם ברכב, ואז לנסוע למחסום. משהגיעה ספאא לקרבת המחסום, הכניס המשיב לתוך הרכב שקית ובה נשק התקפי מאולתר וכדורים, והורה לה להסיע את השקית דרך המחסום אל תוך תחומי ישראל, בתמורה הבטיח המשיב לספאא סכום של 20,000 ₪ בנוסף להלוואה. ספאא נעצרה על ידי שוטרים במחסום ובחיפוש שנערך ברכב נמצא הנשק.

באישום השני נטען, כי עובר ליום 16/09/10, החזיק המשיב בביתו רובה מאולתר היורה חיצים. הרובה נתפס על ידי שוטרים בחיפוש שנערך בביתו ביום 16/09/10.

3.עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה זו למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, ובה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמתו הלכאורית של המשיב, ראיות אלה כללו:

א.דוחות שוטרים המעידים על תפיסת הנשק במחסום ומעצרה של ספאא.

ב.הודאתה של ספאא כי נשאה את הנשק עבור המשיב.

ג.דוחות שוטרים וכן צילום המעיד כי המשיב היה במחסום בעת מעצרה של ספאא, מה שתואם את גרסת ספאא.

ד.המשיב עצמו קושר את עצמו למקום תפיסת הנשק, אך הכחיש כל קשר לעסקה.

ה.הנשק נשוא האישום השני נתפס בביתו של המשיב, ולמעשה הוא מודה בהחזקתו.

לעניין עילת המעצר נטען, כי כנגד המשיב קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21 (א) (1) (ג) (4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים"), כמו כן קמה עילת מעצר כנגד המשיב מכוח סעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק המעצרים, שכן המשיב תוך תכנון קר ומחושב, סיכן במעשיו את בטחון תושבי מדינת ישראל ואזרחיה, בכך שהעביר נשק בלתי חוקי אל תוך גבולות ישראל. למשיב עבר פלילי בעבירות מגוונות, ואף לו הרשעה קודמת משנת 1997 בעבירה של ייצור וייבוא נשק, ובגינה ריצה עונש מאסר של שבע שנים. על כן, אין כל חלופה שיש בה להבטיח את מטרת המעצר.

4.בדיון שהתקיים ביום 03/10/10 הגישה ב"כ המבקשת את טיעוניה בכתב.

מנגד, טען ב"כ המשיב להעדר קיומן של ראיות לכאורה, הוא הפנה להודעותיה של ספאא ולהתנהלותה במהלך החקירה. לדידו, אין לסמוך על עדותה של ספאא אשר נראית בלתי אמינה. בנוסף טען להעדר קיומה של חוות דעת שיש בה כדי להצביע כי אכן המדובר בנשק בשני האישומים.

לעניין העילה והחלופה, טען ב"כ המשיב כי אין להפלות את המשיב משותפתו ספאא, וכי על בית המשפט להורות על שחרור המשיב בחלופת מעצר כפי שנהגה המבקשת כלפי השותפה ספאא.

5.כידוע, תחילה אבחן להלן אם אכן קיימות ראיות לכאורה אשר קושרות את המשיב לעבירות המיוחסות.

באישום הראשון:

כנגד המשיב קיימות הראיות הלכאוריות הבאות:

א.רס"מ שמשון נקש בדו"ח הפעולה שלו מיום 14/09/10, פירט את תפיסת הנשק נשוא אישום זה במחסום ומעצרה של ספאא אשר הובילה את הנשק ברכב. גם בדו"ח הפעולה של רס"ב יוסף רון מיום 14/09/10, הוא תיאר איך נעצר הרכב במחסום המשטרתי ובו מצאו שקית ניילון בתא המנוע, וכי החפץ נשלף ממקומו ע"י רובוט, והתברר כי מדובר בנשק מאולתר ומחסנית. גם בזכ"ד של רס"ב אבי ויימן מיום 14/09/10 נרשם כי עת שלקח את ספאא לתחנת המשטרה, שאל אותה מי נהג ברכב שבו נתפס הנשק, והיא ענתה שהיא נהגה ברכב ולא היה אף אחד איתה. הוסיפה כי היא מוכנה לדבר, והשאלה מה תקבל בתמורה.