מדינת ישראל נ' סביחאת(עציר)

גזר דין

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב, חבלה במזיד ברכב וגניבה מרכב. כך לאחר שהודה כי בתאריך 25.01.11, בנצרת, וביחד עם אחר, קטין כבן 14, התפרץ לרכב פרטי, על ידי שכופף את הדלת הקדמית באמצעות מוט מתכת, פתח את הדלת ונכנס אליו בכוונה לבצע גניבה. כך גם לאחר שהודה כי בהמשך למתואר גנב מן הרכב רדיו-דיסק, מגבר ורמקולים, תוך שקרע חוטי חשמל ועקר את תא הכפפות.

הודאתו של הנאשם באה במסגרת הסדר טיעון, במסגרתו הסכימו הצדדים כי המאשימה תעתור להשתת עונש מקסימלי בן 18 חודשים ואילו הסנגור יבקש להסתפק בעונש מאסר בן שנה. הובהר גם כי בתוך כך יופעל עונש מאסר מותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם, עונש מאסר בן 10 חודשים וזאת בחופף.

2.לאחר המתואר ובטיעונים לעונש בכתב ביקש ב"כ המאשימה להשית על הנאשם את העונש המקסימלי כפי המתואר תוך שהדגיש מחומרת העבירות נשוא הרשעתו ובמיוחד מעברו הפלילי הכולל בחובו שורה ארוכה של עבירות רכוש וסמים, לרבות מסוג פשע. בתוך כך גם עמד על אינטרס הציבור בהחמרה מחמת העובדה שמדובר בעבירות שלא רק שפגיעתן רעה, אלא הפכו גם ל"מכת מדינה".

3.מנגד ביקש הסנגור להסתפק בענישה המקלה יותר, תוך שהבהיר כי לא רק שהנאשם הודה במעשיו בהזדמנות הראשונה אלא שמהלך השנים האחרונות, מאז שחרורו מן הכלא במרץ 2008, לא התקרב לעולם העברייני ולא עבר על החוק בכלל. על האמור הוסיף כי עובר למעשים נשוא הודאתו, נטל הנאשם תרופה אשר שללה ממנו, במידה מסוימת, מלוא תובנתו.

הנאשם מצידו הביע צער על מעשיו וטען אף הוא להקלה מחמת נסיבות אישיות שעניינן בהשפעת התרופה אותה לקח. לדבריו אם לא היה בהשפעת כדורים, לא היה מתקרב לשום דבר.

4.ברי כי אין צורך להכביר מילים בדבר חומרת העבירות נשוא הודאתו של הנאשם. לעניין זה די להעלות על הדעת בעל רכב אשר בבוקרו של יום מצא את רכבו פרוץ ועם נזק פיזי של ממש. אין זו הדרך הנאותה להתחיל בה יום וברי כי אינטרס הציבור עניינו ביצירת ענישה שיהיה בה די לצרכי הרתעת הרבים והנאשם ביניהם.

5.ראו בעניין זה, בשינויים המחויבים, דברי כב' השופט א' רובינשטיין בבש"פ 3453/05 אברג'יל נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(2), 1047, 1048:

"נקל לשוות בנפשנו את תחושתו הקשה, את אבדן הבטחון ואת הייאוש הקודר של קרבן עבירה, אם משגילה בשובו לביתו כי פרצו אליו ורכושו נגנב, ואם כשיוצא הוא את הבית כדי לגלות כי רכבו שהחנה אמש נעלם ואיננו."

וראו גם דבריו ברע"פ 1708/08 לוי נ' מדינת ישראל, תק-על 2008(1), 3448, 3450:

"ראוי כי פורצים או פורצים בפוטנציה יידעו כי עלולים הם למצוא עצמם, משיילכדו, מאחורי סורג ובריח - כדי לפטור מעונשם, ולו לתקופת מה, את הציבור."

6.על האמור יש להוסיף מפן העושה העובדה כי הנאשם ביצע העבירות שעה שתלוי ועומד לחובתו מאסר מותנה, משמעותי, בר הפעלה.

נוכח האמור אין לו אלא להלין על עצמו. וראו בעניין זה מדברי כב' השופט ס' ג'ובראן ברע"פ 10537/08 ישראל נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 6/1/09, פורסם ב"נבו":

"בית משפט זה עמד לא אחת על הצורך להחמיר בענישתם של עבריינים הפוגעים ברכוש הציבור ובתחושת הביטחון שלו... הדברים יפים שבעתיים מקום בו מדובר בעבריין רצדיביסט שלא נרתע ממאסרים קודמים וממאסר על תנאי שריחף מעל ראשו עת יצא לביצוע העבירה הנוכחית." (ההדגשה אינה במקור).

7.במכלול הנסיבות אני מוצאת למוד עונשו של הנאשם כדלקמן:

א.מאסר בפועל לתקופה של 15 חודשים ובניכוי ימי מעצרו מיום 25.01.11.

ב.10 חודשים מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים מיום שחרורו והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתוך תקופת התנאי כל עבירת רכוש מסוג פשע ויורשע בגינה בין בתקופת התנאי ובין לאחריה.

ג.6 חודשים מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים מיום שחרורו והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתוך תקופת התנאי כל עבירת רכוש מסוג עוון ויורשע בגינה בין בתקופת התנאי ובין לאחריה.

ד.קנס בסך 500 ₪ או חודש מאסר תמורתו. הקנס ישולם במלואו עד ליום 01.09.11.

ה.פיצוי למתלונן (כפי שאני מבינה עד התביעה מס' 2) בסך 2,500 ₪. הפיצוי יופקד במלואו בגזברות בית המשפט עד ליום 01.09.11 ויועבר על ידה למתלונן על פי פרטיו הרשומים בסעיף 2 לרשימת עדי התביעה שבכתב האישום.