מדינת ישראל נ' סביאטקין אנדריי

החלטה

1.זוהי בקשת הנאשם לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהיעדרו בשלושת התיקים שבכותרת. כנגד הנאשם הוגשו כתבי אישום בגין עבירות שונות בשלושת התיקים, הדיון בהם אוחד, ובדיון בו הנאשם נכח, נקבע לבקשתו מועד נדחה. הנאשם לא התייצב למועד הנדחה, ולאור אי ההתייצבות ניתנו הכרעת דין וגזר דין בהיעדרו בשלושת התיקים.

2.בבקשה נטען כי הנאשם טעה וסבר כי דיון בעניינו נקבע ליום 22.12.2011 ולא ליום 15.12.2011 כפי שנקבע בפועל. לבקשה לא צורף תצהיר.

המאשימה מתנגדת לבקשה ומפנה לפסיקה הקובעת כי טעות במועד הדיון אינה מהווה עילה לביטול פסק דין שניתן בהעדר.

3.שני תנאים, שאינם מצטברים, נדרשים לביטול פסק דין בהתאם לסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982. האחד – קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות, והשני מניעת עיוות דין. ככל שאין חשש לעיוות דין, לא יבוטל פסק הדין, אלא אם קיימת סיבה מוצדקת להיעדרות. ראה רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פד' נז'(6) 793, ר"ע 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פד' לט'(3) 279, רע"פ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מדינת ישראל (2004) לא פורסם וע"פ 4808/08 מדינת ישראל נגד שרון מנחם (2009), לא פורסם. אי התייצבות כמוה כהודאה ואין לומר כי כל מי שכופר ולא התייצב זכאי לביטול פסק דין. כמו כן אין חובה לקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין בנוכחות הצדדים (ראה רע"פ 9142/01 וע"פ 4808/08 דלעיל).

4.לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את טענות הצדדים לאור סעיף 130 (ח) וההלכות דלעיל לא מצאתי מקום להיעתר לה.

לא הובאה סיבה מוצדקת. הנאשם נכח בדיון בו נקבע מועד הדיון נשוא הבקשה. המועד נאמר בדיון ונכתב בפרוטוקול.

דברי הנאשם אשר גם אינם מגובים בתצהיר אינם מקימים סיבה מוצדקת.

5.הנאשם לא טוען כל טענה לעיוות דין ואינני מוצאת כל עיוות דין או חשש לו גם לאחר שעיינתי בשנית בעונש שהוטל על הנאשם.

6. לפיכך הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ג שבט תשע"ב, 06 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: