מדינת ישראל נ' סבח(עציר)

הכרעת דין

כללי

1.על פי האמור בכתב האישום, ביום 18.8.13 בשעה 01:00 לערך, ברחוב דב הוז 60 בחולון, החזיק הנאשם באופניים החשודים כגנובים.

על יסוד האמור לעיל, ייחסה התביעה לנאשם עבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב.

טענת ההגנה המרכזית היא כי בדרך הפעולה של השוטר אשר עיכב ועצר את הנאשם נפלו פגמים היורדים לשורשו של הליך ראוי והוגן, ואלה מצדיקים את פסילת הודעת הנאשם וכן את פירותיה של אותה חקירה פסולה – הם האופניים, מלשמש כראיה קבילה בהליך פלילי.

הראיות

2.השוטר אלעד כהן מטרב (להלן - השוטר), אשר היה בסיור שגרתי ברחוב דב הוז בחולון, פירט בדוח הפעולה ת/1 את השתלשלות האירועים שהובילו לעיכובו של הנאשם:

"במהלך משמרת הבחנו באדם הרוכב על אופניים "תל - אופן" אשר מוצעים להשכרה על ידי עיריית תל אביב ומיועדים לשימוש ברחבי העיר תל אביב, עצרנו את החשוד לאחר שנראה לחוץ ונראה עם תיק גדול על גבו...הודענו לחשוד כי הוא עצור על אחזקת רכוש חשוד כגנוב, ביצענו חיפוש לא נתפס דבר נוסף..."

מהאמור לעיל עולה כי השוטר, שהיה בסיור בעיר חולון, הבחין באופניים המושכרות לנסיעה בעיר תל אביב, כאשר בנוסף, הנאשם נשא על גבו תיק גב גדול ונראה לחוץ. על יסוד נתונים אלה, עיכב השוטר את הנאשם והחל לתחקרו. במהלך התחקור מסר הנאשם כי קיבל את האופניים מחבר, אך הוא אינו יודע מהיכן אותו חבר השכיר את האופניים. השוטר ערך בדיקה במוקד "תל-אופן" ולאחר שהוברר כי האופניים נגנבו ולא הושכרו, עצר את הנאשם והובילו לתחנה להמשך חקירה.

יצוין כי דוח הפעולה הוגש בהסכמה מבלי שהסניגורית ביקשה לחקור את השוטר (ואם למקד – תוך התנגדות של הסניגורית לבקשת התביעה להעדת השוטר).

3.בחקירתו במשטרה (ת/6) מסר הנאשם כי באותו יום, בהיותו באיזור התחנה המרכזית בתל אביב, הזריק לעצמו חגיגת, הרגיש ב"פרנויה" ולכן רצה ללכת להתאשפז בבית החולים אברבנאל. לגרסתו, פגש אדם שאינו מכיר, אשר נתן לו את האופניים תמורת 50 ₪, וסוכם כי הוא (אותו אדם לא מוכר) יבוא לקחת את האופניים מבית החולים אברבנאל.

4.בעדותו הראשית בבית המשפט ציין הנאשם כי קיבל את האופניים מאדם (שלא ציין את שמו) תמורת 30 שקלים ותכנן לנסוע לטייל, אולם בדרך חש לא בטוב, ואז החליט לנסוע לבית החולים אברבנאל ונעצר על ידי המשטרה. בחקירתו הנגדית, ציין הנאשם כי אינו בטוח באשר לסכום ששולם, והוא נע בין 30 ₪ ל - 50 ₪.

טענות ב"כ הצדדים

5.לשיטת התביעה, הנאשם נעצר משום שנתפס עם רכוש שלא היה במקומו הנכון והטבעי, ולא משום שהיה נראה לחוץ או מוכר למישהו. משכך, ושעה שהתקיים חשד סביר, לא נפל פגם בעיכוב וממילא אין כל עילה בגינה יש לפסול את הראיה החפצית. באשר לגרסאותיו של הנאשם - נטען כי מדובר בגרסאות משתנות אשר אינן סבירות.

6.ההגנה פירטה בסיכומיה מספר טענות הקשורות לתקינות פעולת השוטר: (א) העדרו של חשד סביר אשר הצדיק את עיכובו של הנאשם – בהקשר זה נטען כי הנאשם לא התנהל בצורה מחשידה, לא ניסה לברוח, כך שהעובדה שהיה עם תיק גדול על הגב ותואר כמי ש"נראה לחוץ" אינה יכולה להוות עילה לעיכובו; (ב) היעדר הודעה על עיכוב; (ג) אי תקינותו של התשאול ברחוב; (ד) היעדר הצדקה למעצרו של הנאשם.

דיון והכרעה

7.המסגרת החוקית הרלוונטית לפעילות השוטר ולעיכובו של אדם לצורך תישאולו קבועה בסעיפים 66 ו-67 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו -1996 (להלן – חוק המעצרים).

"עיכוב" מוגדר בסעיף 66 לחוק המעצרים באופן הבא:

"הגבלת חירותו של אדם לנוע באופן חופשי, בשל חשד שבוצעה עבירה או כדי למנוע ביצוע עבירה כאשר הגבלת החירות מסויגת מראש בזמן ובתכלית, הכל כאמור בפרק זה".

סעיף 67(א) לחוק המעצרים קובע כי: "היה לשוטר יסוד סביר לחשד כי אדם עבר עבירה, או כי הוא עומד לעבור עבירה העלולה לסכן את שלומו או בטחונו של אדם, או את שלום הציבור או את בטחון המדינה, רשאי הוא לעכבו כדי לברר את זהותו ומענו או כדי לחקור אותו ולמסור לו מסמכים, במקום הימצאו".