מדינת ישראל נ' סבוני(עציר)

החלטה

בפני בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום שעניינו סחר בסם מסוכן.

ב"כ המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, על אף ששמר על זכותו לטעון טענות ביחס לעוצמתן של ראיות אלו.

נוכח כך השאלה היחידה למעשה העומדת לפתחי הינה שאלת קיומה של חלופת מעצר.

ב"כ המשיב טען כי העובדות לכאורה המקימות את סעיפי האישום, מקורן באירועים שהתרחשו באמצע שנת 2007 כאשר ממילא לא היה המשיב "היעד" המשטרתי. לאחר אותו מועד, חזר המשיב בתשובה, התחתן , נולד בנו הבכור ואשתו בהריון נוסף. עוד נטען על ידי ב"כ המשיב כי חזרתו של המשיב בתשובה הובילה אותו להתרחק מאורח החיים העברייני וכי ניתן לעת הזו להורות על שחרורו למעצר בית, או לחילופין, יש להורות על קבלתו של תסקיר שירות המבחן אשר יבחן את אפשרות קיומה של חלופת מעצר.

לטענת ב"כ המבקשת אין מקום לקבלתו של תסקיר בעניין זה ויש להורות כבר כעת על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. בעניין זה הוסיף ב"כ המבקשת וטען כי הטעם להגשתו של כתב האישום רק כעת נעוצה בעובדה כי היה זה המשיב עצמו אשר נמלט למעשה מן הדין כאשר כל ניסיונות משטרת ישראל לאתרו ולעוצרו עלו בתוהו. עוד נטען כי המשיב ידע על כך שהמשטרה מבקשת לחקור אותו במשך זמן ארוך, אך נמנע במתכוון מלהתייצב בתחנת המשטרה.

נוכח עמדתם המנוגדת של הצדדים ביקשתי לעיין בחומר הראיות וזאת הן לבחינת טענת המבקשת לדרך התנהלותו של המשיב, ומתוך שכך מתוך מטרה לנסות לברור האם אכן קיימת בתיק זה הצדקה להורות על קבלתו של תסקיר שירות המבחן , אם לאו.

השאלה לשיטתי בתיק זה אינה האם יש להורות על שחרורו של המשיב, כבר לעת הזו, וקודם קבלת תסקיר שירות המבחן, אלא האם קיימת כלל הצדקה בקבלתו של תסקיר או שיש להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים.

שחרורו של משיב המואשם בסחר בסמים, אשר ניתן לבצעו בכל מקום ובכל עת, הינו החריג. שחרורו ללא תסקיר, בנסיבות אלו, הוא בלתי סביר בעליל. יש לזכור בכל עת כי בעוד סוחרי הסמים פועלים מתוך בצע כסף, השימוש בסם לא אך פוגע במשתמשים עצמם אלא בכל סביבתם, ואף גורר בעקבותיו, לא אחת, שובל של פעילות פלילית נוספת.

בעניין זה ראה בש"פ 6503/09 אבו קמיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.8.09); בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל, פ"ד מט(3) 164 (1995), בש"פ 3977/09 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 6439/09 אבו לבן נ' מדינת ישראל (לא פורסם).

השאלה האם היה המשיב יעד משטרתי, אם לאו, אין בה כדי להועיל או לגרוע מעניינו של המשיב. שאלת מעצרו או שחרורו, נבחנים על בסיס הנתונים העובדתיים הנוגעים אליו, והעובדה כי ייתכן המשטרה גילתה את דבר מעשיו הלכאוריים "בטעות" אינה מהווה טעם להקלה או הכבדה בתנאים.

סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו 1996 קובע כי במקום שבו קיימות ראיות לכאורה אשר יכול ויביאו להרשעתו של נאשם, וקיימת עילת מעצר, על בית המשפט לבחון קיומה של חלופת מעצר אשר יהיה בה כדי פגיעה פחותה בחירותו.

לצד חובה זו הקבועה בהוראות הדין, קיימת פסיקתו של בית המשפט העליון, בה נקבע כי במקום שבו קיימת מסוכנות מוכחת, אין חובה לבחינתה של חלופה, ומכאן שלא קיימת חובה להורות על קבלתו של תסקיר שירות מבחן.

עבירת הסמים וסחר בסמים, מקימה כאמור עילת מסוכנות ברף הגבוה ביותר. השאלה היחידה מבחינתי הינה האם העובדה כי חלפו למעלה משנתיים ממועד ביצוע העבירות הנטענות, והאם העובדה כי כנגד המשיב לא נפתחו תיקים נוספים ולכאורה לא הובא בפני מידע כי המשיב היה מעורב באירועים נוספים לאחר האירוע נשוא כתב האישום , מהווה הצדקה לקבלתו של תסקיר שירות מבחן.

לכאורה, חלוף הזמן ראוי שיהווה טעם של ממש בבחינת ההצדקה לקבלתו של תסקיר. אך בעניינו של המשיב שבפני עולה כי הסיבה לכך שהדיון בעניינו התקיים רק כעת, מקורה במעשיו של המשיב עצמו.

מעיון בתיק החקירה עולה כי המשטרה פעלה במשך השנתיים שחלפו לצורך מעצרו של המשיב. בתיק נמצאו מספר רב של הזמנות שהושארו ברחוב סומקין 20 בתל-אביב עבורו (שש לפחות), דוחות פעולה של שוטרים שביקרו במקום, דוחות חקירה מול משרד הבריאות בניסיון לאתר את כתובתו, שיחות עם בני משפחה ועוד.

כן עלה כי משרד הבריאות בעקבות צו של בית המשפט אישר כי כתובתו של המשיב, כפי שמופיעה במשרד הבריאות הינה ברחוב סומקין 20 בתל-אביב. (מכתב מיום 11.10.2009).

כן עלה מדוח של רס"מ רוני סוגאקר מיום 3.11.2009 כי השוטרים הגיעו לכתובת ברחוב סומקין 20 ביפו ופגשו במקום את אחיו של המשיב אשר קיבל לידיו את הזימון ומסר כי במקום גרים ההורים אך המשיב מגיע בימי שישי לארוחות ערב. גם לאחר אותו מועד, לא יצר המשיב קשר עם המשטרה ולא התייצב לחקירה.

אציין כי אביו של המשיב התייצב באולמי ולא נראה כי קיים נתק בין בני המשפחה. ספק גדול בעיני באם ניתן לראות את המשיב כמי שלא היה מודע לכך שהמשטרה מבקשת לחקור אותו.