מדינת ישראל נ' סבהט

גזר דין

מעשי הנאשם והרשעתו

1. הנאשם הורשע על סמך הודאתו בביצוע שוד מזוין לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

על פי האמור בכתב האישום המתוקן ביום 23.7.12 בשעה 03:00 לערך, שהה ש.ע (להלן: "המתלונן"), מתדלק בתחנת דלק בפתח תקווה, בחדר פנימי כשהוא בגפו. אותה שעה נכנס הנאשם למקום, כאשר על ראשו קפוצ'ון, גרב לבנה כרוכה מסביב לפניו, על כפות ידיו כפפות שחורות ובידו האחת החזיק בשבר חרס חד (להלן: "החרס"), אותו מצא בקרבת התחנה. הנאשם ניגש למתלונן, שישב על כיסא, הצמיד את החרס לצווארו ודרש ממנו שיביא לו את הכסף. הנאשם נטל מהשולחן שלצידו ישב המתלונן 300 ₪ במזומן ומכשיר טלפון נייד מסוג איפון בצבע לבן השייך למתלונן ויצא במהירות מהתחנה.

תסקירי שירות המבחן

2. בעניינו של הנאשם הוגשו שני תסקירים.

מהתסקיר מיום 2.4.13 עולה, כי הנאשם הוא כבן 20, רווק ומתגורר בבית הוריו בפתח תקווה. הנאשם הוא בן להורים ילידי אתיופיה שעלו ארצה בשנת 1983 והוא הבכור מבין 4 ילדים. אביו עבד לאורך השנים בתעשייה האווירית כמבקר איכות של חלקי מטוסים ואמו בת 41 עובדת בבית חולים ככוח עזר. הנאשם גדל בבית סבו וסבתו על רקע השעות הרבות שהוריו עבדו מחוץ לבית ועם פטירת סבתו, כשהיה בן 15, התקשה הנאשם להתמודד עם האובדן וחבר לחברה שולית. הנאשם סיים 12 שנות לימוד ולאורך השנים גילה קשיים תפקודיים ולימודיים. הוא התגייס לצבא, שוחרר לאחר תקופה קצרה על רקע אי התאמה, השתלב במספר עבודות וסייע כלכלית להוריו.

שירות המבחן העריך, כי הנאשם סובל מקשיי קשב וריכוז והיפראקטיביות ולא טופל רצוף לאורך השנים. ההתרשמות היתה, כי קיים רקע של שימוש באלכוהול, כשבמצבים מוחלשים הוא מגיב באופן אימפולסיבי ופוגעני. על רקע הפנייתו בעבר לשירות המבחן הוא התקשה להתמיד ולהשתלב לאורך זמן בטיפול. בהתייחס לעבירה, הנאשם לקח אחריות למעשיו, הביע חרטה על הפגיעה במתלונן ובושה בגין התנהגותו. הוא הסביר, כי היה נתון תחת השפעת אלכוהול והביע מוטיבציה לשיקום חייו, תוך קבלת סיוע של גורמי הטיפול. שירות המבחן עתר לדחות את הדיון על מנת לקבל את אבחנת גורמי הטיפול.

3. בתסקיר המשלים מיום 13.6.13 נכתב, כי הנאשם עבר אבחון במסגרת עמותת "אפשר" ואובחן כסובל משימוש לרעה באלכוהול, עם רמת סיכון גבוהה לשתייה, כאשר במצבי תסכול וקושי הוא נוטה לצרוך אלכוהול כאמצעי להרגעה ולהתמודדות. העמותה המליצה לשלבו בטיפול ייעודי במסגרתה, לאור שיתוף הפעולה שלו בטיפול. השיחות האישיות בהן השתלב הנאשם בעמותה סייעו לו להבין את חולשותיו האישיותיות.

כיום הוא מבין, כי מתוך חוויה של תלישות וריקנות שלו, הוא פגע באחרים, כשבעת ביצוע העבירה לא היה ער להשלכות התנהגותו על הסביבה, והשימוש באלכוהול כאמצעי להרגעה ולהקהיית רגשות שליליים. הנאשם ביטא מוטיבציה להמשיך ולקבל טיפול במצבו על מנת לשקם את חייו ושירות המבחן התרשם מאדם, שבשונה מתקופת נעוריו, מסוגל כיום להפיק תועלת מהליך טיפולי ורואה בו נדבך מרכזי בתהליך שיקומו אך מדובר בתהליך איטי והדרגתי.

לאור ההתרשמות, שהנאשם לוקח אחריות מלאה על התנהגותו, נבדקה עמו האפשרות להשתלב בהליך "צדק מאחה" והוא הביע רצון להשתלב בכך ואף דיבר על אפשרות לפצות את המתלונן ולבטא בפניו חרטה על הפגיעה בו, ממקום בשל ומעמיק. לפיכך המליץ שירות המבחן להעמיד את הנאשם בצו מבחן למשך שנה ובמהלך תקופה זו תבחן אפשרות שילובו בטיפול קבוצתי במסגרתו.

קצינת המבחן העריכה כי שליחת הנאשם כיום למאסר מאחורי סורג ובריח, בהיותו צעיר, תחליש אותו, לא תאפשר המשך טיפול והעמקה, ובסופו של דבר עשויה להסלים את דפוסי החשיבה וההתנהגות המאפיינים אותו ולהגביר את הסיכון להישנות עבירות. לכן העריך שירות המבחן, כי שילוב של ענישה קונקרטית וממשית, בצד צו מבחן, עונש מאסר מותנה וכן הטלת פיצוי למתלונן, תשיג את המטרות השיקומיות במקרה זה תוך הפנמת חומרת התנהגותו של הנאשם, הצבת גבול ברור להתנהגותו והפנמת ההשלכות ההרסניות של השתייה והתנהגותו האלימה עליו ועל סביבתו.

הטיעונים לעונש

4.ב"כ המאשימה הדגישה את חומרת מעשיו של הנאשם ואת הפחד שאחז במתלונן כאשר הנאשם הצמיד לצווארו כלי חד, כשהוא שהה לבד במקום. לנאשם עבר פלילי לאחר שהורשע בעבירות תקיפה ואיומים בבימ"ש לנוער, שהקל עימו, דבר שלא הביאו לשנות את אורח חייו העברייני.

ב"כ המאשימה טענה, כי יש להתחשב לקולא בהודייתו ובגילו הצעיר של הנאשם.

אמנם תסקיר שרות המבחן הוא חיובי אך שירות המבחן אינו שוקל את מלוא השיקולים הרלבנטיים שכן הוא שם לנגד עיניו בראש ובראשונה את טובתו של הנאשם, בעוד שבימ"ש שוקל שיקולים רחבים של האינטרס הציבורי.

שיקולי השיקום של הנאשם לא יכולים לגבור על האינטרס הציבורי ויש לזכור את המתלונן, שביטחונו האישי ורכושו נפגעו. מדובר בתופעה נפוצה בעיקר בקרב צעירים, המשמשת דרך קלה להשגת מזומנים, ויש להילחם בה ולהרתיע. לפיכך עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר, קנס ופיצוי למתלונן.

5.ב"כ הנאשם טענה, שהנאשם היה בן 20 בעת ביצוע העבירה, הפנתה לתסקירי שירות המבחן והדגישה, כי שירות המבחן העריך שסיכויי השיקום של הנאשם גדולים מהסיכון שקיים להישנות העבירה, בתנאי שהנאשם ימשיך את הטיפול שעשה עד כה. לפיכך ההמלצה היתה להימנע מלהשית עליו מאסר בפועל.

עוד הדגישה ב"כ הנאשם, כי הנאשם לא הגיע לזירה כשהוא מצויד בכלי נשק או בסכין אלא בשבר של חרס שהוא מצא במקום, וזה שימש אותו לביצוע העבירה. עובדה זו מצביעה על כך שלא מדובר בעבירה מתוכננת וגם מהתסקיר עולה, כי הנאשם היה בגילופין בעת ביצוע העבירה ותובנותיו כיום לגבי מעשיו ימנעו ממנו לשוב עליהם.

6. ב"כ הנאשם הדגישה, כי הנאשם היה עצור כמעט שלושה חודשים ושוחרר למעצר בית במסגרתו עבד באופן מסודר בפיקוח של מעבידו ועתרה לכך שיתרת תקופת המאסר בפועל שתושת עליו תהיה לריצוי בעבודות שירות. לטענתה טווח הענישה במקרה דנן נע בין עבודות שירות למאסר בפועל ויש לחרוג ממתחם הענישה לקולא לאור שיקולי השיקום והעובדה שמדובר בבחור צעיר שלקח אחריות על מעשיו כבר בתחנת המשטרה.