מדינת ישראל נ' סבג(עציר)

החלטה

1. בקשה לעיון חוזר בהחלטת עמיתי, כב' השופט דב מגד מיום 23.3.11, לפיה הורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, זאת מאחר ונתגלו לטענת המבקש עובדות חדשות המצדיקות את שחרורו.

2.ברקע הבקשה, כתב אישום שהוגש כנגד המבקש והמייחס לו עבירות של קשירת קשר לפשע, סחר בסם מסוג קוקאין והחזקת סם מסוכן מסוג קוקאין שלא לצריכה עצמית.

3. הראיה החדשה לה טוען המבקש, הינה בדיקת פוליגרף פרטית שנערכה לו ביוזמתו, ואשר תוצאותיה לימדו על היותו דובר אמת. נוכח העובדה כי ליבת המחלוקת בתיק נסבה לטענתו סביב פרשנות האזנת סתר בינו לבין הסוכן המשטרתי, ולפיה חלוקים הצדדים האם כֻּוונה זו לעסקה הנוגעת לסמים, כטענת הסוכן (והמדינה), או שמא עניינה היה תשלומים הנוגעים לחלקי חילוף לרכב (כטענת המבקש), הרי שבהינתן תוצאות בדיקת הפוליגרף ובהתחשב באמינותו המפוקפקת של הסוכן כנטען ע"י המבקש, כפי שבאה אף לידי ביטוי במסגרת תיק אחר באותה פרשייה, טוען הוא לשחרורו מהמעצר.

4. עיינתי בהחלטת עמיתי, כב' השופט מגד. בהחלטתו היה ער לבעייתיות הקיימת בהודעות הסוכן ועל אף זאת, ולאחר שניתח את חומר הראיות מצא, כי הודעתו של הסוכן נתמכת בראיות אובייקטיביות מחד, ומאידך קבע, כי גרסת המבקש אינה מתקבלת על הדעת שכן אינה עולה עם התשתית הראייתית ומלמדת על מעורבותו המוכחת לכאורה בעסקת הסמים.

5. מעבר לעובדה כי אינני יושב כערכאת ערעור על החלטות עמיתי כב' השופט מגד, הרי שאף אם אבחן מחדש את האמור ואביא בחשבון את "הראיה החדשה" – בדיקת הפוליגרף, אין בה כדי לשנות דבר.

6. אכן ככלל, יש מצבים בהם עשויה תוצאת בדיקת פוליגרף להוות ראיה רלוונטית בהליכי מעצר ושחרור בערבות. ואולם המדובר בהליך מעצר לצרכי חקירה, בו מדובר בחומר ראיות שמטבעו דל יותר ושטרם גובש לכדי כתב אישום. במצב דברים זה, יש ובדיקת הפוליגרף מהווה סוג של "מצפן" היכול להוביל לכיווני חקירה, ובכלל זה להשליך על שאלת מעצר או שחרור החשוד, באותו שלב.

שונה המצב בהליך מעצר עד תום ההליכים, שבו גובש כבר חומר הראיות והוגש כתב אישום על פיו. בהקשר זה בוחן בית המשפט הדן בבקשה את קיומן של ראיות לכאורה המעלות יסוד סביר להרשעת הנאשם. בהקשר דברים זה, נבחנות רק ראיות כשרות וקבילות להוכחה במשפט גופו, ולכל היותר יכול שהבדיקה תכלול גם ראיות העשויות להיות קבילות, כלומר שניתן יהיה להכשירן בשלב המשפט גופו, אך ככלל, אין מקום להביא בחשבון בהקשר זה ממצאים שאין להם כל פוטנציאל ראייתי לצורך המשפט, משום שאינם קבילים להצגה על-פי דיני הראיות. כידוע, תוצאת בדיקת פוליגרף, אינה נחשבת כראיה קבילה במשפט, ועל כן אינה נמנית במניין הראיות הנשקלות לצורך הליך המעצר עד תום ההליכים. בדיקת הפוליגרף בעניין זה היא למעשה חסרת כל משקל שהוא בין להרשעה ובין לזיכוי וממילא, חסרת משקל של ממש איפוא גם בהליך המעצר עד תום ההליכים (ר' לעניין זה גם בש"פ 696/04 יוסף סבייח נ' מדינת ישראל, פ"ד נח' (3) 647, 654, בש"פ 7063/01 מוטי מלמד נ' מדינת ישראל (16.10.01), בש"פ 3982/02 אסף מצרי נ' מדינת ישראל (30.5.02) ועוד.

7. למרות האמור ואף אם אצטרף לדעה המוכנה להביא בחשבון במקרים מסוימים תוצאת בדיקת פוליגרף גם בהליך מעצר עד תום ההליכים (ר' למשל בש"פ 6194/10 מדינת ישראל נ' הימן אבו סבית (7.9.10), בש"פ 1000/05 גיא חסיד נ' מדינת ישראל פ"ד נט (6), 385 ועוד), ואתן משקל מסוים לממצאי בדיקת הפוליגרף נשוא ענייננו, הרי שגם בכך לא יהיה גורם מכריע, המטה את הכף לזכותו של המבקש, ולא יהיה בכך כדי לשנות מהמסקנה באשר לקיומן של ראיות לכאורה כנגד המבקש.

ראשית, וכפי שציינה בצדק ב"כ המשיבה, נמנע המבקש באופן מעורר תמיהה, מלהציב את "שאלת המפתח" בתיק – השאלה המרכזית, והיא, האם מכר או לא מכר סמים לסוכן המשטרתי. תחת זאת, בחר לעצמו 3 שאלות "נוחות" עבורו, בעניינים צדדיים, שוליים וזניחים למחלוקת העיקרית בתיק. ברור איפוא שאין בתוצאות כדי להוות משקל של ממש לשינוי המסקנה הנוגעת לקיומן של הראיות, גם אם נמצא הוא דובר אמת.

שנית יש לזכור, כי מבלי שתשתמע חלילה הטלת ספק כלשהו באמינותו של הבודק ו/או הבדיקות שעורך הוא, אין להתעלם מכך כי המדובר בבדיקה ובחוות דעת פרטית, מוזמנת על ידי המבקש, על כל המשמעות הנובעת מכך. על כן, אפילו היה לממצאים משקל כלשהו מההיבט העקרוני, הרי שבמקרה הספציפי ובהינתן השאלות שנבחרו, המשקל הינו שולי וזעום ביותר, אם בכלל.

שלישית, ולא זה המקום להרחיב בעניין, קיימות הסתייגויות רבות הנוגעות לאמינות תוצאות בדיקת הפוליגרף. הסתייגויות וספקות אלה הובעו הן בפסיקה והן במאמרים רבים, משפטיים, מקצועיים ומדעיים, ואף על רקע זה לא יכולות תוצאות הפוליגרף לבוא במקומן של ראיות ממשיות קבילות.

רביעית וכידוע, בשלב הבקשה למעצר עד תום ההליכים, לא בוחן בית המשפט כל ראיה לעצמה ואף לא את המהימנות שיש ליחס לה (ובמסגרת זו של שאלת המהימנות שאינה נשקלת בשלב זה כלולה כמובן גם בדיקת פוליגרף), אלא בוחן הוא את מכלול הראיות ומעריך על פי שקלולן עד כמה, ברמה הלכאורית, בלא בחינת מהימנות או משקל, יש בהן כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיב באשמות המיוחסות לו. ראוי להזכיר גם, כי השאלה הניצבת בפני בית המשפט אינה האם יש למשיב סיכוי לצאת זכאי בדינו, אלא אם יש סיכוי שיורשע. סיכוי כאמור, במקרה שבפנינו ועל רקע כלל הראיות הקבילות הקיימות בתיק, ישנו בלא כל ספק.

8. בהינתן כל האמור, אין חשיבות ממשית לממצאים שבבדיקה, ובוודאי שאין בהם כדי לשנות מן הקביעה בהליכים הקודמים שנקבעו על ידי עמיתי כב' השופט מגד, בעניין מעצרו של העורר עד לסיום משפטו.

9. קודם חתימת החלטתי אעיר, כי בשולי דבריו בעת הדיון העלה ב"כ המבקש, אם כי בשפה רפה, טענה שעניינה חלוף הזמן. הטענה לא פורטה, לא בבקשה בכתב ולא בדבריו של ב"כ המבקש בע"פ, ומכל מקום, משקבעתי העדרו של שינוי נסיבתי כלשהוא כמפורט לעיל, לא מצאתי לנכון לקבל אף טענה זו.

10. הבקשה נדחית איפוא.

ניתנה והודעה היום כ"ד תמוז תשע"א, 26/07/2011 במעמד הנוכחים.

יעקב שפסר, שופט

הוקלד על ידי: אילנה אסף התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: