מדינת ישראל נ' סבאח

גזר דין

כללי

הנאשם, יליד 1985, הורשע, על פי הודייתו, בעבירה של הצתה, לפי ס' 448 (א) רישא לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

עיקר עובדות כתב האישום: ביום 24.2.12 בשעה 19:30 לערך הגיע הנאשם יחד עם שניים אחרים, שזהותם אינה ידועה למאשימה, לאתר מתקן של חברת פלאפון הממוקם בסמוך לישוב חלוץ ובסמוך למקום מגורי הנאשם – כפר כסרא, ובו נמצאת אנטנה הממוקמת על עמוד של חברת חשמל. הנאשם, יחד עם האחרים, הציתו את האנטנה, בכך שאחד מהאחרים טיפס על העמוד והנאשם ואחר שפכו בנזין על סמרטוט. לאחר מכן העביר הנאשם לאחר שהיה על העמוד את הסמרטוט עם הבנזין וזה הציתו. כתוצאה מההצתה נגרם נזק לכבלי תקשורת וחשמל של האנטנה בסך של כ- 30,000 ₪.

תסקיר שירות המבחן

עיקרי תסקיר שירות המבחן: הנאשם בן 29 נשוי ואב לשני בנים, מתגורר בכפר כסרא, סיים 12 שנות לימוד וכן שירות צבאי. לאחר שירותו עבד כמבטח ומזה שנתיים אינו עובד. לפני כשלוש שנים החל לנהל אורח חיים דתי. הנאשם נטל אחריות על מעשיו והביע צערו על הנזק שגרם. יחד עם זאת, הנאשם הפחית מחומרת מעשיו השליך את האחריות לכך על הסובבים אותו בעת ההפגנה, אשר לדבריו, גרמו להתלהטות האווירה. הנאשם מסר כי במהלך ההפגנה הוקראו שמות שניים מבני דודיו שנפטרו מסרטן וכתוצאה מכך חווה תחושת כאב והצפה רגשית שהובילהאותו לפעול בלא שיקול דעת. הנאשם הביע נכונות להשתלב בהליך טיפולי בשירות המבחן במטרה לבחון את בסיס תגובותיו האלימות. שירות המבחן העריך כי קיים סיכון בינוני להישנות התנהגות אלימה בעתיד ברמת חומרה בינונית. המלצת שירות המבחן היתה שיקומית - צו של"צ בהיקף של 380 שעות וכן צו מבחן למשך 18 חודשים במסגרתו ישולב הנאשם בהליך טיפולי. עוד הומלץ על פיצויים וקנס.

ראיות הצדדים וטיעוניהם

הנאשם הגיש אישור בדבר הפקדת סכום של 30,000 ₪ בקופת בית המשפט - סכום הנזק המצוין בכתב האישום, והמיועד לטובת פיצוי חברת "פלאפון".

בטיעוני המאשימה לעונש ניתן דגש לחומרת מעשיו של הנאשם, שתוכננו לשיטתה מראש, עת הגיע לאנטנה הנמצאת מחוץ לכפרו יחד עם אחרים, כשהוא מביא עימו בנזין וסמרטוט. המאשימה הפנתה לערך המוגן בעבירת ההצתה: ההגנה על שלום הציבור ועל רכושו. נטען, כי מקרי הצתה מסתיימים לא פעם בתוצאות קשות ואף טראגיות וכי תוצאותיהם של מעשי ההצתה הינן בלתי צפויות. בכך טמונה חומרת מעשי ההצתה, שכן פוטנציאל הנזק – הן לאדם והן לרכוש הוא רב. המאשימה הביעה עמדתה כי מתחם העונש ההולם נע בין שנתיים לארבע שנות מאסר. המאשימה הפנתה לנסיבות ביצוע העבירה המצביעות כי מדובר באדם מסוכן – דווקא משום האימפולסיביות שבה בוצע מעשה ההצתה. בנוסף לעונש המאסר התבקש מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן.

מנגד, העלה ב"כ הנאשם את כלל הטיעונים שיש בהם להביא להקלה בעונשו של הנאשם. נטען, כי הרקע שהוביל לאירוע הינו מספר מקרי תחלואה בסרטן שהיו בכפר כיסרא ביניהם גם בת דודתו שנפטרה ממחלת הסרטן בהיותה רק בת 30. נוכח מקרי התחלואה אורגנה בכפר הפגנה במהלכה, באופן אימפולסיבי ובלתי מתוכנן, שרף הנאשם את האנטנה. עוד נטען, כי האנטנה רחוקה מסביבת מגורים, כך שהסיכון לפגיעה באנשים היה אפסי. לכן, לשיטת ב"כ הנאשם מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר, שיכול וירוצו בעבודות שירות, ועד 24 חודשי מאסר. לעניין העונש בתוך המתחם הפנה ב"כ הנאשם לכך כי הנאשם, שאין לחובתו עבר פלילי, הודה במיוחס לו – הן במסגרת חקירתו במשטרה והן בבית המשפט בטרם נשמעו ראיות. מדובר בהודיה בעובדות כתב האישום המקורי ללא כל הסדר טיעון לעניין העונש. משמעות הודייתו של הנאשם – הן במשטרה והן בבית המשפט – הינה לקיחת אחריות אמיתית על מעשיו והכרה בטעותו. ב"כ הנאשם הפנה להפקדת סכום הנזק בקופת בית המשפט, דבר המביא לידי ביטוי מעשי את חרטתו. נטען, כי הנאשם עשה מאמץ להפקיד את הכספים למרות מצבו הכלכלי הלא פשוט. ב"כ הנאשם הפנה לתסקיר שירות המבחן וביקש ליתן לו משקל של ממש וכן לאפשר לנאשם ללכת בדרך הטיפולית שהותוותה והומלצה על ידי שורת המבחן. עוד צוין, כי מאז שוחרר הנאשם ממעצרו (מעצר למספר ימים לצרכי חקירה), לפני כשנתיים, לא הסתבך בפלילים. בהתחשב בכל אלה ובהתחשב בשיקול שיקום הנאשם עתר ב"כ הנאשם לחרוג לקולא ממתחם הענישה הראוי ולאמץ, כאמור לעיל, את המלצות שירות המבחן.

בדברו בטרם גזר הדין מסר הנאשם כי:"אני מצטער על מה שעשיתי. זה נבע ממצב לחץ, נפטר אצלי בת דודה שלי בת 30 וממקרים כאלה נבע דבר כזה, היתה הפגנה. לא החלטתי ללכת לעשות את זה היתה הפגנה הלכתי לשם וזה היה קטע רגשי שנזכרתי בבת דודי ואני מצטער".

דיון

כקבוע בחוק העונשין (תיקון 113), העיקרון המנחה בענישה הוא עקרון ההלימה, היינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו; ובקצרה, העונש הראוי לעבריין ייגזר ממידת אשמו ומחומרת מעשיו. תיקון 113 הגדיר את ההיררכיה בין שיקולי הענישה, וזאת לפי הסדר הבא: הלימה, שיקום, הגנה על שלום הציבור, הרתעה אישית והרתעת הרבים. בעוד שיקול ההלימה הוא שיקול גמולי; יתר השיקולים הינם שיקולים תועלתניים (ולהרחבה בהקשר זה ר' את מאמרו של כב' השופט עמי קובו, "מבחן הולם למערכת המשפט", ירחון הסניגור ינואר 2014 עמ' 76).

השלב הראשון בקביעת העונש (כאשר מדובר באירוע אחד) הוא קביעת מתחם העונש ההולם. מדובר במתחם נורמטיבי אובייקטיבי, כאשר לשם כך נלקחים במסגרת השיקולים: (1) הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בערך זה; (2) מדיניות הענישה הנהוגה; ו(3) נסיבות הקשורות בביצוע העבירה. המתחם מתייחס למקרה קונקרטי ולא ניתן לקבוע מראש מתחם על פי העבירה בלבד (ור' בנדון, לדוגמה, האמור ברע"פ 4088/13 אחמד הדרי נ' מ"י, 11.6.13; ע"פ 1323/13 חסן ואח' נ' מ"י, 5.6.13).

בענייננו, הערכים החברתיים המוגנים הינם השמירה על ערך החיים ושלמות הגוף; וכן השמירה על רכוש הציבור. ההצתה מאופיינית בכך שקשה לאמוד מראש את נזקיה, ונזקים אלה יכולים להיות קטלניים ורבי היקף: "בית משפט זה פסק, לא אחת, כי עבירת ההצתה, "[...] [ש]ראשיתה גפרור ואחריתה עלולה להיות שערי מוות" (ע"פ 3210/06 עמארה נ' מדינת ישראל (18.3.2007)), היא מהחמורות שבספר החוקים, וזאת לאור הפוטנציאל ההרסני הטמון בה, ולנוכח הסכנה הגלומה במעשה לגופו של אדם ולרכושו. לא בכדי, הועמד העונש המרבי בצידה של עבירה זו, על חמש עשרה שנות מאסר, וכאשר מטרת ההצתה היא פגיעה באתרי טבע, בנכסי המדינה, או פגיעה בבני-אדם, עומד העונש המרבי על עשרים שנות מאסר." (ע"פ 4006/12 מלאך נ' מ"י, 5.2.13). מעשיו של הנאשם חמורים לא רק משום הנזק הישיר לאנטנה של חברת הסלולאר אלא גם בשל הנזק העקיף הנגרם למנויי חברת הסלולאר ובכך שיש בדבר פגיעה בשירות בסיסי בימינו. משכך, הגם שמדובר ברכוש שמבחינה צרה הינו רכוש פרטי, יש לראותו גם כציוד תשתית המספק שירות לכלל הציבור. זאת ועוד, מדובר באנטנה שהוצבה על גבי עמוד חשמל. משמע, הפגיעה בתשתיות הינה כפולה. מידת הפגיעה בערכים לעיל הינה במידה בינונית שכן לא נטען ולא הוכח כי הפגיעה הכספית או הפגיעה הנגזרת היו בסדרי גודל משמעותיים.

לעניין מדיניות הענישה הנהוגה הפנו הצדדים לפסיקה שניתנה בחלקה בטרם נכנס לתוקפו תיקון 113 (ועל הבעייתיות בהצגת פסיקה שכזו ר' האמור בע"פ 1127/13 גברזגיי נ' מ"י, 15.1.14, פסקה 16). אתייחס בעיקר לפסקי הדין שניתנו לאחר תיקון 113:

המאשימה הפנתה לגזרי הדין הבאים:

ע"פ 3796/13 קבלאן ואח' נ מ"י, 15.10.13 - המערערים, בעלי עבר פלילי, הורשעו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ובעבירת הצתה (הצתת אוטובוס בשווי 200,000 ₪) בית המשפט קמא גזר על המערערים בין היתר 24 חודשי מאסר בפועל ובית המשפט העליון דחה בין היתר את ערעורם על חומרת העונש.

ע"פ 2190/13 עמאש ואח' נ' מ"י, 1.12.13 - המערערים הורשעו בעבירת הצתה בצוותא של רכב, בקרבת בית מגורים, על רקע סכסוך קודם. אחד מהמערערים הורשע בעבירות נוספות. בית המשפט קמא קבע כי מתחם הענישה נע בין 2-4 שנות מאסר ובית המשפט העליון אישר קביעתו זו וכן את העונשים שהוטלו על המערערים 38 חודשי מאסר בפועל על המערער שהורשע בעבירות נוספות ו 27 חודשי מאסר בפועל המערער השני.

ע"פ 7887/12 שאול נ' מ"י, 24.4.13 - המערער (בעל עבר פלילי וכן בעיות בתחום הנפשי) הורשע בעבירת הצתה (הצתת מגרש ושריפת ציוד שאוחסן במגרש). בית המשפט קמא קבע מתחם עונש שנע בין 2-4 שנות מאסר וגזר על המערער 30 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי מתחם הענישה שנקבע אינו מתאים למקרי הצתה "רגילים", בהם הנאשם אינו סובל מבעיה נפשית, או שאין לגביו נסיבות מיוחדות, וככלל מתחם הענישה צריך להיות גבוה יותר.