מדינת ישראל נ' סבאח

גזר דין

מבוא:

1.כנגד הנאשם הוגש לבית משפט זה כתב אישום, בו יוחסה לו עבירה שעניינה קבלת דבר במרמה.

2.בדיון אשר התקיים ביום 4.3.09 (בפני כב' הנשיא כתילי, כתוארו דאז), הנאשם הודה בעובדות כתב האישום ועל יסוד הודאתו, הורשע הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום שעניינה, קבלת דבר במרמה – עבירה לפי סעיף 415(1) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

3.במעמד זה, עתר ב"כ הנאשם, כי בעניינו של הנאשם יתקבל תסקיר שירות המבחן, אשר יתייחס הן לסוגיית הרשעת הנאשם בדין והן באשר לענישה הראויה. המאשימה הצהירה במעמד זה, כי עמדתה היא להרשעת הנאשם בדין. תסקיר כזה, כמו גם תסקיר משלים אשר הוגש בעניינו של הנאשם, מונחים בפניי.

4.מעובדות כתב האישום עולה, כי בתאריך 22.3.05, הגיש הנאשם טופס תביעה לגמלת דמי אבטלה (להלן: "התביעה"), למוסד לביטוח לאומי בנצרת (להלן: המל"ל"). בתביעה הצהיר הנאשם, בין היתר, כי אין לו הכנסות בתקופת האבטלה וכי הוא יודיע למל"ל על כל שינוי בפרטי הצהרתו זו.

5.עוד עולה, כי החל מתאריך 1.2.05 ועד ליום 30.9.05, קיבל הנאשם גמלת אבטלה. כן עולה, כי החל מחודש פברואר 2005 ועד לחודש ספטמבר 2005, עבד הנאשם במכללת הצפון כמרצה והוא השתכר בשכר עבודה בגין העסקתו בתקופה זו.

6.הנאשם לא דווח למל"ל על השינוי, כמתחייב על פי הצהרתו ועל פי החוק. כן יצר הנאשם מצג שווא ולפיו, אין לו הכנסות בתקופת האבטלה (להלן: "מצג השווא").

7.בהסתמך על מצג השווא הנ"ל, קיבל הנאשם בין חודש פברואר 2005 ועד לחודש ספטמבר 2005, במרמה, גמלת דמי אבטלה בסך 21,415 ₪.

טיעוני המאשימה לעונש:

8.בטיעוניה לעונש, הדגישה ב"כ המאשימה את העובדה, כי הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של קבלת דבר במרמה, שעה שקיבל לידיו במרמה, דמי אבטלה בסך 21,415 ₪, תוך שהוא מצהיר בפני המל"ל, כי הוא נעדר כל הכנסה.

9.המאשימה סבורה, כי יש להשאיר את ההרשעה על כנה. בהקשר זה טענה ב"כ המאשימה, כי בבוא בית המשפט להכריע בסוגיית הרשעת נאשם בדין, שומה עליו לבחון, בין היתר, האם הרשעת הנאשם בדין תגרום לפגיעה משמעותית בשיקום הנאשם, דבר שלדידה, אינו כן בעניינו של הנאשם כאן. עוד ציינה ב"כ המאשימה, כי לחובת הנאשם הרשעות קודמות. בהקשר זה, הגישה ב"כ המאשימה עותק מגיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם, אשר התקבל וסומן ת/1 ממנו עולה, כי לחובת הנאשם שתי הרשעות קודמות, האחת משנת 2001 והאחרת, משנת 2004, בגין עבירות בנייה. לטענת ב"כ המאשימה, על אף העובדה שמדובר בהרשעות קודמות בגין עבירות בנייה, הרי שבנסיבות העניין, הרשעה נוספת בפלילים לא יהא בה כדי לפגוע פגיעה משמעותית בנאשם. כן ציינה ב"כ המאשימה את העובדה, כי הנאשם ביצע את העבירה כאן, כשהוא משמש כמרצה במכללה ואמור להוות דוגמא לתלמידיו. לטענת ב"כ המאשימה, בנסיבות המקרה דנן, נוכח חומרת העבירה שביצע הנאשם, אין מקום להימנע מהרשעתו בדין.

10.ב"כ המאשימה הפנתה לתסקיר שירות המבחן אשר הוגש בעניינו של הנאשם, הנושא תאריך 1.10.09, ולעולה ממנו. בהקשר זה טענה ב"כ המאשימה, כי התסקיר נעדר התייחסות קונקרטית באשר לנאשם כאן ושירות המבחן לא בא בהמלצה ברורה ולפיה, יש מקום להימנע מהרשעת הנאשם בדין. שירות המבחן התייחס אף לעובדה, כי הנאשם ממשיך לעבוד בתחום עיסוקו, חרף הרשעותיו הקודמות בפלילים.

11.לאור כל האמור לעיל, עתרה המאשימה, בנסיבות המקרה דנן, להרשעת הנאשם בדין. כן עתרה, להשתת עונש מאסר מותנה ולחיוב הנאשם בתשלום קנס, בסכום המהווה כמחצית מגובה המרמה.

טיעוני הנאשם לעונש:

12.בטיעוניו לעונש טען ב"כ הנאשם, כי בנסיבות המקרה דנן, מתקיימים התנאים הנדרשים אשר בשלהם יש הצדקה להימנע מהרשעת הנאשם בדין. ב"כ הנאשם הפנה לתסקיר שירות המבחן ולהמלצה המובאת במסגרתו ולפיה, יוטל על הנאשם צו של"צ בהיקף של 180 שעות. בהקשר זה עתר ב"כ הנאשם, כי בית המשפט יאמץ את המלצת התסקיר. בהקשר זה הפנה ב"כ הנאשם לפסיקה רלוונטית.

כן הפנה ב"כ הנאשם להוראת סעיף 71 לחוק העונשין, הדן בסוגיית אי הרשעת נאשם בדין וטען בהקשר זה, כי מטרתו של סעיף זה הינה הימנעות מהרשעת נאשם בדין, כאשר ההרשעה עלולה לפגוע במקור הכנסתו של נאשם.

13.ב"כ הנאשם עמד על נסיבותיו האישיות של הנאשם. בהקשר זה טען, כי עסקינן בנאשם שהינו מרצה להנהלת חשבונות במכללה בנצרת עילית, אשר סיים לימודי הנהלת חשבונות ועובד כרואה חשבון. לטענת ב"כ הנאשם, ומבלי להקל ראש בהרשעותיו הקודמות של הנאשם בעבירות בנייה, הרי שיש לזקוף לזכותו של הנאשם את העובדה, כי הוא נעדר הרשעות פליליות נוספות. משכך, לטענת ב"כ הנאשם, הרי שאין עסקינן בעבריין מועד. בהקשר זה הפנה ב"כ הנאשם לאמור בתסקיר שירות המבחן וטען, כי מדובר במעידה חד פעמית.

עוד הדגיש ב"כ הנאשם, כי הכספים אשר קיבל הנאשם מהמל"ל כעולה מעובדות כתב האישום, בסופו של יום, הוחזרו במלואם. בעובדה זו, לדידו, יש כדי להצביע על כך שהמחדל הוסר ולעובדה זו חשיבות רבה לעניין סוגיית הרשעת הנאשם בדין. עוד טען ב"כ הנאשם, כי הנאשם בחר להודות בעובדות כתב האישום בהזדמנות הראשונה. לטענת ב"כ הנאשם, עצם הרשעת הנאשם בדין עלולה לפגוע במקור פרנסתו, כפי שעולה מהתסקיר אשר הוגש בעניינו. עוד טען ב"כ הנאשם, אודות חלוף הזמן הניכר ממועד ביצוע העבירה. זאת ועוד, טען ב"כ הנאשם, כי בסופו של יום הנאשם לא קיבל את הכספים אשר היה אמור לקבל בעבור העסקתו במכללה בתקופה הרלוונטית. לטענת ב"כ הנאשם, הנאשם מביע צער וחרטה כנים בגין מעשיו. עוד ציין ב"כ הנאשם, כי עסקינן באיש משפחה ואב ל-4 ילדים, אשר סמוכים על שולחנו.

14.לאור כל האמור לעיל, עתר ב"כ הנאשם, כי בנסיבות המקרה דנן, בית המשפט ימנע מלהרשיע את הנאשם בדין. כן עתר, כי בית המשפט יאמץ את ההמלצה המובאת במסגרת התסקיר, אשר הוגש בעניינו של הנאשם, כמפורט לעיל.