מדינת ישראל נ' סארי גטאס

הכרעת דין

בתיק זה החלטתי לזכות את הנאשם.

העבירה שיוחסה לנאשם בתיק זה היא חנייה ליד תמרור 437, המתיר חנייה לרכב של נכה, בניגוד לתקנה 72(א)(16) לתקנות התעבורה.

הנאשם לא הכחיש כי החנה את רכבו במקום, אולם טען כי לא ניתן היה להבחין בתמרור ואף הסימון על הכביש מטושטש.

הראיות בתיק נשמעו ביום 19.6.13 ועורך הדוח, השוטר איתמר ביטון , העיד בפניי ואישר כי מדובר באירוע בשעת לילה כאשר במקום היו חניות רגילות פנויות. הנאשם הציג בפני השוטר תמונות של המקום והשוטר אישר כי זה המקום, אך טען כי הבחין בתמרור בלא קושי.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בתמונות שהנאשם הציג, מצאתי לנכון כאמור לזכותו.

אין חולק כי עבירה של חנייה בחניית נכה הינה עבירה חמורה המעידה על זלזול מצידו של המבצע אותה בצרכיו המיוחדים של אדם המוגבל פיזית, שזקוק למקום חנייה נוח בעל נגישות גבוהה באופן שיתאפשר לו לתפקד כאזרחים אחרים שאינם סובלים מאותה מוגבלות.

המדובר בעבירה התנהגותית שאין צורך בכוונה לבצע אותה ועצם ביצועה, אף בשגגה, מטיל אחריות על אדם. עם זאת, לאחר תיקון 39 לחוק העונשין אין מדובר עוד באחריות מוחלטת, אלא באחריות קפידה כך שיכול אדם להראות שהוא זכאי ליהנות מסייג לאחריות לפי סעיף 34יט לחוק:

"לענין האחריות הפלילית, אין נפקא מינא אם האדם דימה שמעשהו אינו אסור עקב טעות בדבר קיומו של איסור פלילי או בדבר הבנתו את האיסור, זולת אם הטעות היתה בלתי נמנעת ובאורח סביר".

בנסיבות, ניתן לצאת מהנחה כי הנאשם טעה וחנה במקום שחשב למותר, והשאלה היא, אפוא, האם ניתן היה להימנע מהטעות שטעה "באורח סביר".

סבורני כי לצד הדרישה להחמיר עם נהג שלא יחנה בחנייה אסורה, ובמיוחד בחנייה המוקצית לנכה, יש צורך להעמיד דרישות מחמירות אף לעירייה או למי שהציב את התמרור, כך שיהיה הדבר ברור לאזרח כי אכן מדובר במקום אסור.

במקרה דנן המדובר בתמרור אשר "ראשו" בתוך ענפי עץ, ולא ניתן להבחין בו בהתקרבות למקום. בתמונות שהציג הנאשם נראה התמרור מוסתר לחלוטין מזוויות מסוימות וגלוי רק מאחדות, ובנוסף סימון החנייה על הכביש כחניית נכה דהוי עד כדי חוסר יכולת כמעט להבחין בו.

השוטר העיד אמנם כי הבחין בתמרור בקלות, ואף רשם את המס' המופיע בתמרור, אולם יש להבחין בין מי שמכיר את המקום ויודע כי מוצב בו תמרור האוסר על החנייה ובין אזרח המגיע למקום באופן מזדמן, כגון הנאשם.

סבורני כי יש להקפיד הן על כך שתמרור מסוג זה יוצב באופן גלוי וברור והן על סימון הכביש בצורה ברורה, אשר תתריע בפני נהג שמדובר במקום חנייה המוקצה לנכה.

מאחר שבמקרה דנן לא כך הם הדברים, לא מצאתי מקום להרשעת הנאשם, והוא מזוכה כאמור לעיל.

מאחר והחלטתי לזכות את הנאשם, אין צורך בקיום הדיון הקבוע ליום 11.9 והוא מבוטל.

יש להמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, 2323 יולי 2013. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: