מדינת ישראל נ' סאסי

גזר דין

הנאשם הודה והורשע בשתי עבירות של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, לאחר שבשתי הזדמנויות שונות בחודש אוגוסט 2012 מכר לסוכן משטרתי קוקאין, בשתי הפעמים לאחר תיאום טלפוני:

בתאריך 2.8.12 מכר לסוכן חמש מנות קוקאין במשקל כולל של 3.8996 גרם נטו, ובתאריך 9.8.12 מכר לסוכן חמש מנות נוספות במשקל כולל של 3.7081 גרם נטו. תמורת כל מכירה קיבל הנאשם סך של 2,500 ₪.

נסיבות העבירות – מתחם העונש ההולם:

הפסיקה חזרה וקבעה, בכל דרגות בתי המשפט, את כובד משקלם של הערכים החברתיים המוגנים בעבירות הסמים ואת חומרת הפגיעה בהם על ידי עברייני הסמים. מדובר בנגע האוכל בחברה בכל פה, משחית את הגוף ואת הנפש, ושולח גרורות בדמות עבירות אלימות ורכוש חמורות גם לאלו שאינם מעורבים בסחר בסם ובצריכתו. זאת, עוד טרם שנזכיר את האומללות הפוקדת את משפחות הצרכנים ואת השימוש ברווחי הסמים למימונם של ארגוני פשיעה ושל כל סוגי העבריינות הקשה.

במקרה דנן מדובר בשתי עבירות שבוצעו באופן מתוכנן ומחושב, לאחר שהסוכן הגיע אל הנאשם באמצעות מתווך (כמתואר באישום הראשון), שהינן עבירות סחר לכל דבר ועניין:

הנאשם לא הכיר את הסוכן קודם למעשים והנסיבות מלמדות באופן מובהק כי לא מדובר בחלוקת סם בין ידידים.

המניע למעשים היה בצע כסף, כפי שמסר הנאשם לשירות המבחן ובדבריו לעונש: הנאשם הסתבך בחובות וביקש כך להיחלץ מהם. ברור כי אין בכך כדי להביא להקלה של ממש בחומרת המעשים ונסיבותיהם, ואבוי לנו אם יצא מסר ובו סלחנות לפתרון מצוקות ומשברים באמצעות מעשי פשיעה חמורים.

יש לקבוע אפוא, לכל מעשה עבירה, מתחם עונש הולם שבין שמונה חודשי מאסר לבין שמונה-עשרה חודשי מאסר, כעונש עיקרי. מתחם זה נמצא הולם במקרים דומים של מכירת קוקאין בכמויות דומות ויפה אפוא גם לענייננו (וראו למשל ע"פ 43261-12-12 דבאש נ' מ.י. (2013) ).

נסיבות אישיות – אין מקום לחרוג ממתחם העונש:

בעניינו של הנאשם הוגשו שני תסקירים של שירות המבחן.

הנאשם כבן 42, גרוש פעמיים ואב לחמישה ילדים, מהם שניים מגרושתו השנייה עמה הוא עומד למסד מחדש את הקשר.

מוצאו של הנאשם ממשפחה קשת-יום, ולדבריו נשא בעול פרנסת המשפחה והטיפול בה. במהלך חייו פתח עסקים שונים אך אלו לא עלו יפה ולבסוף עבד כנהג מונית עצמאי, וכך גם בעת ביצוע העבירות דנן.

כאמור לעיל, את העבירות ביצע הנאשם על-רקע הסתבכויותיו בחובות בשל עסק כושל. לדבריו, לאחר ביצוע שתי עבירות אלו חדל מרצונו ממעשים אלו.

השירות התרשם מקיומם של דפוסים בעייתיים בהתנהגותו של הנאשם, אך גם מהצלחתו להימנע מהסתבכות פלילית עד לביצוע העבירות דנן. הנאשם אינו משתמש בסמים, לדבריו ולפי בדיקות שנערכו לו.

הנאשם ביטא בפני השירות חרטה, בשל המחירים שגובה ממנו וממשפחתו ההליך הפלילי. בהמשך, מתרשם השירות, הבין הנאשם את חומרת האיסור עליו עבר.

הנאשם שולב בהליך טיפולי ביום 20.1.14 והשירות מתרשם כי הנאשם מוכן בכנות להירתם לטיפול ולערוך שינוי חיובי בחייו.

השירות מסכם אפוא בהמלצה לעונש של עבודות שירות, לצד צו מבחן.

הנאשם לא ביצע את המעשים על-רקע שימוש בסם, אלא מתוך החלטה מודעת ורציונאלית (ומוטעית) לפתור בעיה כספית במעשי עבירה חמורים. לעניין עבירות סמים, נקבע זה-מכבר כי נסיבות אישיות משקלן מועט בקביעת העונש.

בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם, אם מצא כי "הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם", וכפי שנקבע, לא אחת, יש להצביע על פוטנציאל שיקומי גבוה (ע"פ 1903/13 עיאשה נ' מ.י. (2013); רע"פ 7683/13 פרלמן נ' מ.י. (2014) ). משמצא שירות המבחן כי לנאשם דפוסי התנהגות בעייתיים וכאשר הטיפול רק בתחילת-תחילתו, ודאי שלא ניתן לקבוע בשלב זה כי מדובר בפוטנציאל שיקומי מסוג זה.