מדינת ישראל נ' סאמר

הכרעת דין

אני מזכה את הנאשם מחמת הספק מהעבירות שמיוחסות לו כמפורט להלן:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות חמורות של נהיגה על אופנוע קטנוע כבד בעל נפח של 600 סמ"ק המצריך רישיון נהיגה מסוג A , שעה שלנאשם היה רישיון נהיגה מסוג A1 ו-A2 המיועדים לרכיבה על אופנועים בעלי נפח מנוע קטן יותר.

עוד נטען בכתב האישום כי הנאשם הבחין בשוטר הנוהג בניידת אחריו, התעלם מהסימן שהורה לו לעצור וניסה לברוח כאשר השוטר דולק בעקבותיו עד אשר תפס אותו.

הנאשם הועמד לדין בעבירה של אי ציות להוראת שוטר והיות שנבדקו רישיונות האופנוע ולא נמצא ביטוח חובה הועמד לדין גם על נהיגה ללא ביטוח חובה בתוקף.

הנאשם כפר בנהיגה וטען כי אף אחד לא נהג על האופנוע השייך לו ולכן גם כפר באישום של אי ציות להוראות שוטר.

מטעם המאשימה העיד השוטר שושני שהינו העד היחידי מטעמה. מנגד העידו הנאשם ושני חבריו אשר לטענתם היו נוכחים עם הנאשם ליד ביתו, כעשר דקות עד אשר הגיע לפתע שוטר ושאל למי שייך האופנוע נשוא כתב האישום.

כידוע במשפט פלילי נטל ההוכחה על המאשימה הוא להוכיח מעל לספק סביר את עובדות כתב האישום.

בסעיף 1 לעובדות כתב האישום נטען כי הנאשם נהג בתאריך 8.9.12 סמוך לשעה 14:30 בקטנוע מס' רישוי 87-490-27. אין מחלוקת כי עובדה זו לא הוכחה ולו מהסיבה הפשוטה כי האירוע אירע בסביבות השעה 11:30 כך עולה מת/1 ומספרו של האופנוע אינו כמצוין בסעיף זה.

נכון הדבר שמדובר בטעויות דפוס או טעויות של רשלנות בניסוח כתב האישום, אולם טעויות אלה לא התבקש תיקונן עד לרגע כתיבת הכרעת דין ולכן מבחינה פורמאלית יכולתי לסיים את הכרעת דיני כבר בשלב זה.

יחד עם זאת, היות וטענת הזיכוי נסמכת על הראיות עצמן ולא על פגמים טכניים, אמשיך ואומר כי על המאשימה להוכיח מעל לספק סביר כי בתאריך 8.9.12 הנאשם נהג בקטנוע.

חזקת הבעלות הקבועה בסעיף 27 ב' לפקודת התעבורה אינה מועילה למאשימה שכן עצם הטענה שהאופנוע היה במצב של נסיעה הוכחשה על ידי הנאשם. לכן על המאשימה להוכיח מעל לספק סביר כי השוטר ראה את האופנוע שמספרו 1999460 בנהיגה כשהוא נוהג אחריו.

השוטר בעדותו טען כי כל אירוע הנסיעה והמרדף ארך זמן קצר של דקות ספורות כאשר הוא שומר על קשר עין עם רוכב האופנוע שצבעו אדום לבן. במצב דברים זה לא היה אמור להיות מרווח של זמן של עשר דקות בין הימצאותו של הנאשם בחצר ביתו לבין הופעתו של השוטר בחצר הבית. טוענת ב"כ המאשימה כי שלושת עדי ההגנה תיאמו ביניהם את עדויותיהם ולמעשה מדובר בעדויות שקריות וכי יש להאמין לשוטר שעדותו היתה ברורה.

שלושת עדי ההגנה נחקרו בחקירה נגדית ולא נמצאו סתירות בעדויותיהם. כאשר שלושה עדים נדברים ביניהם לתאם גרסאות חקירה נגדית טובה אמורה להציף סתירות בעדותם שהרי לא ניתן לתאם כל פרט ופרט.

ב"כ המאשימה לא הצליחה במשימה זו וגם שאלות בית המשפט לא הצליחו להביא לידי גילוי סתירות כלשהן, במצב דברים זה לא ניתן לשלול על הסף קיומו של ספק סביר שמא שלושת עדי ההגנה צודקים בעדותם ותומכים בטענה כי הנאשם לא נהג על האופנוע.

עדותו של השוטר אכן נמסרה באופן ברור ועקבי, יחד עם זאת מחקירתו הנגדית עלה כי מספר האופנוע דווח על ידו למוקד רק לאחר שתפס את הנאשם והבחין באופנוע שלידו, אותו הדבר לגבי פרטי הלבוש ותיאורו של הנאשם, לו היה השוטר מדווח למוקד בזמן אמת בטרם עצר את הנאשם על הפרטים המזהים כי אז היתה נשללת האפשרות שפרטים אלו הושלמו בדיעבד או שחל בלבול כלשהו. בנסיבות כפי שהעיד השוטר, איני יכולה לקבוע באופן ודאי כי זיהויו של הנאשם ורכבו נעשו עוד בזמן הנסיעה.

אציין כי גם עדותו של השוטר לא נסתרה בחקירתו הנגדית של הסנגור, אולם תפקידו של בית המשפט לקבוע האם עלה ספק סביר והוא אינו נדרש לקבוע מי מבין הצדדים דובר אמת ומה אירע באותו היום. איני יכולה לקבוע האם מדובר בשוטר ששיקר במצח נחושה או בשוטר שהתבלבל ביחס לאופנוע שאחריו דלק ויתכן שקשר העין עמו נותק לרגעים ספורים. די בכך שהתעלומה נותרה בעינה ושעדויותיהם של שלושת עדי ההגנה לא נסתרו, כדי שאכריז על הנאשם זכאי מחמת הספק.

ניתנה והודעה היום ז' תשרי תשע"ד, 11/09/2013 במעמד הנוכחים.

מרים קסלסי, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: