מדינת ישראל נ' סאמואלסון

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו בתאריך 21.6.2011 בשעה 11:26 נהג ברכב מ.ר 5771414 בדרך יצחק רבין פ"ת ובעת שהרכב היה בתנועה השתמש בטלפון שלא באמצעות דיבורית , בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום והשיב: "לא היה ולא נברא. כופר. גם השוטרים לא מילאו דוחות כנדרש וסרבו לציין שם של אדם נוסף שנכח".

פרשת התביעה:

עת/1 רס"ב רינה טיירי (להלן:"השוטרת").

רשמה הודעה על תשלום קנס ת/1. על פי נסיבות המקרה, במהלך נסיעה בניידת עם שוטר נוסף ששמו טוביה הבחינה ברכב הנאשם שנוסע בנתיב השמאלי מבין השניים בכיוון הנהיגה על דרך יצחק רבין מדרום לצפון. כשחלפה הניידת לצידו הימני של רכב הנאשם הבחינה בנאשם מחזיק בפלאפון בצבע כסף עם פסים לאורך ופומית נפתחת, כאשר הפומית פתוחה. הנהג החזיק הפלאפון בידו הימנית ונוהג ברכב סימנו לנהג לעצור והנהג הראה להם שיש לו משקפיים ביד, אולם השוטרת ציינה כי הם ראו בבירור שהנהג אוחז פלאפון ביד. עוד ציינה השוטרת כי מזג אוויר נאה, אור שמש מלא, ראות טובה, קשר עין רציף עד עצירתו.

דברי הנהג בת/1 "לא חייב לך פרטים, אני רוצה לדעת את כל השמות היו 3 אנשים באוטו".

הנהג סרב לחתום.

הנאשם שבשלב זה לא היה מיוצג חקר את העדה חקירה ממושכת וממצא.

בחקירתה הנגדית הוסיפה השוטרת כי אינה זוכרת בדיוק מה אורכה של דרך רבין, או את מהירות הנאשם, אך זוכרת כי נהגים שנסעו אחרי הנאשם בנתיב השמאלי צפרו לנאשם והסיטו אליו את תשומת ליבה וכשהסיטה ראשה ראתה אותו מדבר בפלאפון ומרוכז בשיחה ואז הפנתה את תשומת ליבו של השוטר שלצידה שנהג בניידת ולטענתה הוא אכן הסתכל וראה אותו הדבר ואז ציינה לשוטר שהנהג מפריע לתנועה כי הוא מרוכז בשיחה והם סימנו לו לעצור.

העדה אישרה שבדו"ח לא רשמה מי סימן לו לעצור ולטעמה אין זה משנה, בכל מיקרה אינה זוכרת.

העדה מסרה כי את צבע רכבו של הנאשם נטלה מרישיון הרכב, וטענה כי לא ראתה פסים על הרכב כטענת הנאשם. וכן אינה זוכרת צבע הפסים על הטלפון.

אציין כי הנאשם שאל "אני טוען שהאמירה לגבי הפסים של הפלאפון הם דברים שלאחר המעשה אחרי שעצרת את הרכב וראית ולא מתוך עדות ראיה, כי הרכב עם פסים לכל אורכו אפור לבן..." (עמ' 5 ש' 19) ואולם השוטרת השיבה שכאשר נרשם דו"ח לא רושמים פסים לא את צבע הרכב והדבר נרשם כאמור מרישיון הרכב.

לא היה כל ספק כשרשמה את הדו"ח, גם כאשר יש דיבורית ברכב אנשים לעיתים אוחזים הטלפון ביד, היא אינה זוכרת את צבע השמשות, אך ראתה העבירה בברור.

העשה בדו"ח זו שעת העבירה, כאשר העבירה עצמה הינה עצם האחיזה בטלפון.

היא לא הייתה במצב רוח קרבי ועם כעסים כפי שטען הנאשם, וגם השוטר הנוסף מילא דו"ח שנמסר בתחנה.

לשאלת הנאשם מדוע ביקשה העדה ביקשה לקרוא את המזכר של השוטר הנוסף מיד כשהגיע לבית המשפט, טענה שכיוון שהנאשם טען שהיינו 3 אנשים בניידת והיה לה מצב רוח קרבי, אולם היא אינה מכירה הנאשם ואין לה כלום עימו – ולמעשה לא ענתה לשאלה, כיוון שטענות אלו עלו במהלך חקירתה שלה ואילו חקירת השוטר השני נערכה בתאריך מאוחר יותר.

ברכב ישבה עצורה שהייתה בדרך להשתחרר ואכן השוטר שהיה עימה דרש מהנהג לא לצלם אותה. בכל מקרה ברישום הדו"ח במהלך נסיעה זו לא הייתה כל הפרה של נהלים.

הנאשם טען כי דו"ח השוטר שונה מהדו"ח שלה אך לשאלתה מה שונה לא מסר הנאשם תשובה ישירה.

השוטרת מסרה כי ראתה בברור שהנאשם החזיק טלפון ביד, והוא הראה להם משקפיים לאחר מכן, לדבריה: "...אני מכירה הרבה נהגים חכמים כשאנחנו רואים אותם עם פלאפון והם מראים לי מסרק, עט אתה הראית משקפיים, אם יש לי ספק קטן אני לא רושמת דו"ח" (עמ' 8 ש' 12). ולאחר מכן מסרה "לטעמי הנחת את הטלפון בצד ולקחת את המשקפיים" (עמ' 8 ש' 14).