מדינת ישראל נ' סאלם

הכרעת דין

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות שלהלן:

א.התנהגות שגרמה נזק – עבירה על תקנה 21(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה").

ב.נהיגה רשלנית – עבירה על סעיפים 62(2) + 38(2) לפקודת התעבורה.

ג.עקיפה בשדה ראייה מוגבל – עבירה על תקנה 47(ה)(1) לתקנות התעבורה.

2.על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 1.2.09 סמוך לשעה 13:30, נהג הנאשם בג'יפ מסוג ג'י.אמ.סי בחיפה רחוב העלייה השנייה והגיע בסמוך לבית מס' 48, כשהכביש במקום הינו דו סטרי, חד נתיבי ולנאשם שדה ראייה למרחק של 40 מטר.

באותה עת בנתיב הנגדי, ממול ולקראת רכב הנאשם, נסע אוטובוס זעיר נהוג בידי יעקב ליבשיץ (להלן: "יעקב"), אשר נסע ישר בכיוון נסיעתו והיה קרוב לרכב הנאשם.

הנאשם, כך נטען, נהג רכבו ברשלנות בכך שיצא לעקיפת רכב שנסע לפניו מבלי לוודא שהדרך פנויה וכאשר שדה הראייה שלו מוגבל, חסם דרכו של יעקב וכלי הרכב התנגשו (להלן: "התאונה").

כתוצאה מהתאונה נחבלו בגופם ונזקקו לטיפול רפואי הנאשם וחמישה נוסעים.

3.מטעם התביעה העידו רס"מ אשר וקנין, בוחן אשר בין היתר ערך סקיצה של מקום התאונה ודו"ח בוחן וכן הוגשה באמצעותו תמונה שצילם יעקב, רס"מ שי עמרני שגבה את הודעת הנאשם וכן יעקב, נהג הרכב המעורב.

מטעם ההגנה העיד הנאשם והעד מטעמו, מר ענאן חלול (להלן: "ענאן").

4.לאחר ששמעתי את העדים, שקלתי את דבריהם והתרשמתי מהופעתם בבית המשפט ולאחר שבחנתי את הראיות הנוספות שהוגשו ע"י בעלי הדין, מצאתי לקבוע כי עובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעבר לכל ספק סביר וכי יש להרשיע את הנאשם בכל הוראות החיקוק אשר יוחסו לו בכתב האישום.

5.למעשה עיקר המחלוקת בתיק זה מתייחסת למקום אירוע התאונה. בעוד שעפ"י הנאשם התאונה ארעה בנתיב נסיעתו וכאשר הרכב המעורב הוא זה שסטה לעברו, טוענת התביעה כאמור כי התאונה ארעה בנתיב הנגדי, לאחר שהנאשם יצא לעקיפה ולא הצליח להשלימה.

יאמר מיד, כי נוכח התרשמותי מעדותם של יעקב והנאשם ולאחר שנתתי את דעתי בעיקר לתמונה שצולמה ע"י יעקב, הנני קובע כי התאונה ארעה בנתיב נסיעתו של יעקב וכאשר מי שסטה מנתיב נסיעתו היה הנאשם.

6.לעניין התמונה הנ"ל, ת/3, העיד הבוחן אשר וקנין (להלן: "הבוחן") כי בתמונה מופיע רכבו של יעקב כשהוא עומד בנתיב נסיעתו וכאשר מצד ימין שלו עומד אוטובוס במפרץ חנייה, בעוד שאוטובוס נוסף משמאלו עוקף אותו בנתיב הנגדי. הסבר זה של הבוחן מקובל עלי והוא עולה בקנה אחד עם עדותו המהימנה של יעקב בפניי.

שוכנעתי, כי תמונה זו משקפת את מצב ומיקום רכבו של יעקב בתאונה שכן בעוד הנאשם הזיז את רכבו, הרכב המעורב לא הוזז מיד לאחר התאונה.

7.בעניין זה של מיקום התאונה הונחה בפניי גם הודעתו של הנאשם במשטרה, ת/5, שם נרשם ברחל בתך הקטנה מפי הנאשם (שורה 20) כי ההתנגשות בין שני כלי הרכב היתה "בנתיב הנגדי לי". במהלך חקירתו הנגדית של הבוחן אומנם ניסה הנאשם להתנער מהודאה מפורשת זו וטען כי לא התכוון לומר את הדברים וכי הוא אינו יודע קרוא וכתוב בעברית, אלא שניסיונו זה של הנאשם אינו מקובל עליי ודינו להידחות, שכן שוכנעתי שהנאשם דובר עברית ומבין אותה היטב והוא אישר כי גובה ההודעה הקריא לו אותה בטרם חתם עליה. יש לקבוע אפוא, כי דבריו אלה של הנאשם מעבר להיותם הודאת בעל דין, יש בהם כדי לחזק ולתמוך בגרסת התביעה.

זאת ועוד, בעדותו בפניי העיד יעקב מפורשות כי הוא נסע בנתיב שלו, לא יצא לעקיפה וכי ההתנגשות היתה בנתיב נסיעתו. הוא גם נתן הסבר לתמונה שצילם, הסבר שהתקבל ע"י הבוחן ואשר כאמור מקובל גם עליי. אני מאמין ליעקב שהתמונה צולמה מיד לאחר התאונה וכאשר רכבו עמד במקום ההתנגשות וכי הנאשם לאחר התאונה הזיז את רכבו "ימינה לחנייה".

8.מטעם ההגנה העידו כאמור הנאשם וענאן. זה האחרון ציין כי נסע אחרי הנאשם וכי הנאשם יצא לעקיפה והוא אחריו. הוא מעיד כי שניהם חזרו לנתיב נסיעתם וכי התאונה קרתה לאחר מכן, כאשר הרכב המעורב סטה מנתיב נסיעתו.

בשים לב להתרשמותי מעדותו של ענאן, הרי שעדות זו נדחית על ידי ואין מקום לאמצה, מקום שעדות זו נמסרה לראשונה בבית המשפט, בבחינת עדות כבושה, וכאשר הנאשם לא הודיע למשטרה על קיומו של אותו עד.