מדינת ישראל נ' סאלח

בפני

שופטת לאה שלזינגר שמאי

הכרעת דין

1.נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.

2.עפ"י הנטען בהזמנה לדין וכתב אישום (הדו"ח - ת/1) – בתאריך 02/08/11 שעה 02:45 בערך, נהג הנאשם ברכב מ.ר. 4731450 בכביש 5 לכיוון מזרח.

תגובת הנאשם לדו"ח היתה: "אני לא דיברתי בטלפון ואני לא לוקח את זה".

3.בהקראה טען הנאשם: "לא דיברתי בכלל. הטלפון היה בין הרגליים על הכיסא. לא השתמשתי בו ולא נגעתי בו".

4.בישיבת ההוכחות העיד מטעם המאשימה השוטר עורך הדו"ח, טובל אליהו עת/1, והנאשם העיד מטעם ההגנה.

5.בעדותו, חזר עת/1 על האמור בדו"ח והעיד, כי במהלך מחסום עצר את רכבו של הנאשם לביקורת והבחין בטלפון נייד שמונח בין רגליו של הנאשם כאשר התאורה בצג הטלפון דולקת.

בחקירתו הנגדית, הבהיר העד, כי לא בדק אם בטלפון בוצעו שיחות בסמוך למועד עצירת הרכב אלא רק אם הטלפון אינו גנוב.

6.הנאשם שבחר להעיד, סיפר בעדותו, כי הגיע למחסום, השוטר הבחין בטלפון שזרוק בין רגליו ואמר לו שדיבר בטלפון. הנאשם אמר לשוטר, כי לא דיבר בטלפון. השוטר לקח את הטלפון ובדק אותו.

בחקירתו הנגדית ציין הנאשם, כי מדובר בטלפון לו מסך מגע וברגע שנוגעים בו נדלקת התאורה בצג המכשיר. הנאשם סיפר, כי בד"כ לא מניח הטלפון בין רגליו, אלא שבאותו לילה תדלק את רכבו מספר דקות קודם לכן ואז שוחח בטלפון. כשסיים את השיחה, חזר לרכב, השליך את הטלפון על מושב הנהג והחל בנסיעה. הנאשם לא נתן הסבר כלשהו מדוע דלק האור בצג כאשר הגיע למחסום. הנאשם הודה, כי האור בצג נדלק רק כאשר נוגעים במסך הטלפון אולם טען כי לא נגע במכשיר בידו. הנאשם בקש להראות כיצד יתכן שהטלפון נדלק מבלי שנגע בו בידו אלא עקב מגע עם רגלו והדגים איך זרק את הטלפון על הכיסא ואיך ישב כשהמכשיר מונח בין רגליו, כפי שהיה באירוע הנדון. אולם במשך כל ההדגמה צג המכשיר לא נדלק.

7.אני נותנת אמון בעדותו של עת/1 שהעיד, כי הבחין באור הבוקע ממכשיר הטלפון של הנאשם בעת שנהג והתקרב למחסום המשטרתי. הנאשם אף הודה, כי המסך היה דלוק בעת שהשוטר עיכב אותו. ניסיון הנאשם להדגים איך התאורה הופעלה במכשיר ללא מגע ידו, ניסיון שכשל, רק חיזקה את גרסת השוטר.

    גם אם הייתי מקבלת גרסת הנאשם , שלא דבר בטלפון, הוא עשה בו שימוש כלשהו, שימוש שגרם לכך שתאורת הצג תידלק ובכך הוא הסיח דעתו מהנהיגה .

אין זה משנה באיזה אופן הנהג עושה שימוש בטלפון, בין אם משוחח בין אם שולח מסרון, מחבר למצבר או כל פעולה אחרת.

תכלית החקיקה היא, שהנהג לא יסיח דעתו מהנהיגה . המחוקק השתמש בביטוי "שימוש" בטלפון שהוא רחב מאוד, לא רק דיבור, אלא כל שימוש שהוא, המסיח את דעת הנהג.

8.כבר נפסק לא פעם, כי בעבירות התעבורה מסוג העבירה הנדונה, ניתן להרשיע הנאשם על סמך עדותו היחידה של השוטר, שהבחין בביצוע העבירה, אולם זאת בתנאי שאין סתירות בה ואין תמיהות.

ערה אני לעובדה, כי הרשעת הנאשם במקרה דנן נובעת מעדותו היחידה של עד התביעה, אולם עדות זו מסתייעת הן בתגובתו הספונטנית של הנאשם בעת רישום הדו"ח, שאך טען שלא דיבר בטלפון אך לא הכחיש שעשה בו שימוש אחר והן בעדותו בבית המשפט, על כן ניתן להרשיעו על סמך עדות השוטר בלבד.

9.סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את המיוחס לנאשם בכתב האישום. לפיכך אני מרשיעה אותו בעבירה של שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.

הערה: עקב תקלה במחשב, טיוטה אחרונה של הכרעת הדין לא נשמרה בתוכנת הנט ולפיכך הוקראה לנאשם רק תמצית הכרעת הדין.