מדינת ישראל נ' סאלח(עציר)

החלטה

1.נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו "עשיית מעשים מטעים והטעייה", לפי תקנה 134(1)(ה) לתקנות ההגנה (שעת חרום), 1945, "איסור הכנסת חפץ אסור", לפי סעיפים 41 ו- 52 לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש), תשל"ב-1971, "ניסיון להעברת חפץ אסור", לפי סעיפים 42 ו- 52 לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש), תשל"ב-1971 ו"איסור פעולה ברכוש למטרות טרור", לפי סעיף 8 (א) לחוק איסור מימון טרור, תשס"ה- 2005.

נטען בו, כי בתאריך 4.4.11 המשיב נכנס לכלא "אוהלי קידר" בבאר שבע על מנת לבקר את אחיו הנושא שם מאסר על עבירות בטחוניות, והסתיר באיזור מפשעתו טלפון סלולארי ושלושה כרטיסי סים, שהינם חפצים האסורים להכנסה לאסירים בכלא, במטרה להעבירם לאחיו.

2.על רקע זה ביקשה המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים. היא נימקה את בקשתה במסוכנות הנובעת ממנו - בהתייחס לכך שמיוחסת לו גם "עבירת בטחון" כהגדרתה בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, ובחשש להימלטותו מהדין.

3.ב"כ המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו ועל קיומן של עילות מעצר, כנטען. טענתו התמקדה בכך שניתן להשיג את מטרות המעצר בהטלת תנאים מגבילים שפגיעתם בחירות המשיב פחותה ממעצר והוא ביקש לקבל תסקיר מעצר על המשיב, שיבחן חלופת מעצר.

4.קיבלתי את בקשת ב"כ המשיב וביקשתי משירות המבחן לערוך תסקיר מעצר על המשיב. שירות המבחן פגש את הערבים שהוצעו על ידי המשיב והתרשם כי הם מבינים את תפקיד הפיקוח ונכונים לעמוד בו, אך היה ספקן ביחס לחלופה בכללה, לאור העובדה כי מדובר בחזרת המשיב לסביבה החברתית בה ביצע את העבירות.

5.לאחר קבלת תסקיר המעצר, חזרה ב"כ המבקשת על עמדתה שיש לעצור את המשיב וטענה כי המסוכנות הנובעת ממנו והסכנה להימלטותו מהדין, מחייבות את מעצרו.

ב"כ המשיב טען, כי שירות המבחן התרשם לטובה מהערבים ולא שלל מפורשות את שחרור המשיב לחלופת מעצר, וכי בנסיבות הענין אין משמעות לחזרת המשיב לסביבתו המקורית. הוא ציין שהמשיב ללא עבר פלילי, סיים 12 שנות לימוד ולמד במכללה בישראל, וביקש לשחררו לבית משפחתו בתנאי "מעצר בית". לחלופין, ביקש להגביל את מעצרו לחודשיים –שלושה. בהקשר זה ציין, שבשני מקרים דומים נדונו נאשמים ל-5 ו-6 חודשי מאסר בפועל.

6.עיינתי בבקשת המעצר ובתסקיר שירות המבחן, שמעתי את טיעוני באי כח הצדדים ועיינתי בתיק החקירה. מסקנתי היא שיש לקבל את הבקשה ולהורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים.

7.כאמור, בא כח המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו, כולל העבירה של איסור פעולה ברכוש למטרות טרור, לפי סעיף 8(א) לחוק איסור מימון טרור, תשס"ה-2005, הנכללת בהגדרת "עבירת בטחון" שבחוק המעצרים ומקימה עילת מעצר סטטוטורית של מסוכנות.

8.בנוסף, נסיבות ביצוע העבירות מלמדות על סיכון קונקרטי הנובע מהמשיב:

המודעות של המשיב לכך שאחיו נושא מאסר על השתייכותו לחוליה שיידתה בקבוקי תבערה לעבר רכבים צבאיים בכוונה לגרום מוות או חבלה או נזק לרכוש, ופעילותו במסגרתה, בשלוש הזדמנויות (ראה כתב האישום שהוגש נגד האח ואמרתו של האח בתיק זה).

הנכונות וההעזה של המשיב לבצע מעשה אסור בתוך מעוז של אחת מזרועות הבטחון בישראל.

ההסלקה המקצועית של הטלפון - המלמדת על מיומנותו של המשיב.

הנסיון להחדיר לכלא שלושה כרטיסי "סים" - המלמד שאין המדובר אך ברצון תמים של המשיב לאפשר לבן משפחתו לשמור על קשר טלפוני.

9.באשר לחלופת המעצר המוצעת –

המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו, בהתגוררו עם בני משפחתו, באותה סביבה אליה הוא מבקש לחזור. בנוסף, הגם שהמשיב והערבים המוצעים הם תושבי מזרח ירושלים, הרי שבנסיבות, החשש שהמשיב ימלט מהדין אל עבר שטחי הרשות הפלסטינית, איננו מבוטל, והאפשרות לפקח כראוי על קיום תנאי השחרור שיקבעו לו, מוגבלת.

10.בהתחשב במערך ראיות התביעה ובהצהרת ב"כ המשיב כי יסכים לעיקרי עובדות כתב האישום וימקד טענותיו בכוונת המשיב ובטיעונים משפטיים, נראה שהמשפט לא ימשך זמן רב.

11.סיכומם של דברים הוא שקיימות עילות המצדיקות את מעצר המשיב ושאין בחלופה המוצעת על ידו כדי להשיג את מטרות המעצר. משכך, אני מורה על מעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים. (ראה בש"פ 9189/10 מחמד מסאעיד נ' מדינת ישראל ובש"פ 1716/11 סמחה חגאז נ' מדינת ישראל – פורסמו ב"נבו").

ניתנה והודעה היום כ' סיון תשע"א, 22/06/2011 במעמד הנוכחים.