מדינת ישראל נ' סאדיחוב(אסיר)

החלטה

בקשה לעיון חוזר.

1.נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים ותקיפה הגורמת חבלה ממש – בן זוג, עבירות לפי סעיפים 192, 380 ו- 382 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.במקביל להגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים הפליליים.

עפ"י הנטען בכתב האישום, ביום 8.1.12 בביתו, תקף המבקש את המתלוננת בכך שסטר בפניה, היכה מכות אגרוף בראשה, בעט בגבה, בישבנה, בבטנה וברגליה, סובב את ידיה ומשך בשערות ראשה.

בהמשך, לאחר שיצאה המתלוננת מהדירה, יצא המבקש אחריה לכניסת הבניין, משך בשערה, הפילה על הרצפה, היכה אותה מכת אגרוף בראשה וסטר את פניה. במעמד זה, הגיעו שני שוטרים לדירה, אז איים המבקש בפגיעה שלא כדין בגופו של אחד השוטרים.

3.בדיון שהתקיים בבקשת המעצר, ביום 18.1.12, בפני כב' ס. הנשיא, השופט ארגמן, לא חלק הסניגור על קיומן של ראיות לכאורה, ואולם טען לעניין עוצמת הראיות בתיק והפנה לסתירות בחקירת המתלוננת. הסניגור ביקש לשחרר את המבקש למעצר בית, בבית חברו באשקלון, בפיקוח החבר ושני בניו של המבקש.

4.ביהמ"ש חקר את המפקחים והורה, בסופו של יום, לשחרור המבקש למעצר בית, בבית החבר באשקלון, בפיקוחם של המפקחים שהוצעו. ביהמ"ש קבע את אשר קבע לאחר שלקח בחשבון את עוצמת הראיות בתיק, ביחס לעבירה כלפי בת הזוג ואת גרסאותיה השונות של המתלוננת.

5.המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר, היא הבקשה נשוא החלטה זו, במסגרתה מבקש לאפשר לו העתקת מקום מעצר הבית לביתו, ברח' השופטים קרית ים, בפיקוחם של המפקחים שאושרו והוספת בן נוסף כמפקח.

בבסיס הבקשה שני נימוקים עיקריים : האחד, המפקח שבביתו מתגורר המבקש באשקלון אינו יכול להמשיך במשימת הפיקוח, זאת מתוך אילוצי עבודה בגינם ייאלץ להעתיק את מקום מגוריו. השני, התיק הפלילי נקבע לתחילת שמיעת הוכחות –לאחר שכפר המבקש בעובדות כתב האישום – לחודש 10.12.

זאת בנוסף לעובדה כי המבקש שוהה במעצר בית קרוב לחמישה חודשים.

6.כמו כן, העלה הסניגור בשנית טענות ביחס לראיות בתיק ואף הפנה להכרעת דין שניתנה ע"י כב' השופטת קנטור, ביום 3.12.06, בכתב אישום שהוגש נגד המבקש במסגרתו יוחסו לו עבירות של אלימות כלפי בת הזוג. באותה הכרעה דין, זוכה המבקש מאשמתו תוך שביהמ"ש קבע לא ניתן לבסס את הרשעתו על סמך עדותה של המתלוננת אשר מסרה גרסאות שונות ביחס לתקיפה.

7.המשיבה מתנגדת לבקשה. נטען, תחילה, כי טרם חלף זמן ניכר למן ניתנה החלטת השחרור בתנאים ומכאן שאין עילה לעיון חוזר. לגופה של הבקשה, נטען כי נוכח עברו הפלילי המכביד של המבקש, בין היתר בעבירות אלימות גם כלפי בת הזוג, קיימת חשיבות רבה לריחוק הגיוגראפי ממקום מגוריה של המתלוננת (רח' התבור בקרית ים). העתקת מקום מעצר הבית למקום קרוב מגביר את המסוכנות באופן משמעותי.

8.עקרונית, מוכנה אני לקבל את הטיעון כי חלוף הזמן למן ניתנה ההחלטה בדבר שחרורו של המבקש לחלופה (ובינתיים, למן ניתנה החלטתי מיום 27.4.12 חלף לו חודש נוסף), כמו גם משך הזמן הצפוי עד לסיום משפטו והעובדה כי המפקח אינו יכול להמשיך ולפקח על המבקש, יכולים להצדיק בנסיבותיו של המקרה עיון חזור בהחלטה.

9.ביחס לטענות המבקש לעניין הראיות, אומר כי עיקר הטענות הועלו כבר בדיון שהתקיים לפני כב' השופט ארגמן. אומנם אז לא הוצגה הכרעת הדין של כב' השופטת קנטור ואולם נטען כי בעבר השתמשה המתלוננת באותה שיטה וביהמ"ש פיקפק בעדותה (עמ' 6, שו' 21). רצוני לומר כי הבעייתיות בחומר הראיות, כפי שהיא נטענת ע"י הסניגור, כבר נטענה ויש להניח כי היא נלקחה בחשבון בעבר ואין בה כדי להוות עילה לעיון חוזר.

מכל מקום יצויין כי עיינתי בהכרעת הדין שהוגשה ועל אף קביעות ביהמ"ש באותו הליך, הרי שלא ניתן להישען עליהן בענייננו, שכן מדובר בשני אירועים שונים ואם ביהמ"ש לא התרשם מאמינותה בעבר, הרי שאין הכרח בכך שזו תהא התוצאה בענייננו.

10.השאלה העיקרית והמכרעת שעל ביהמ"ש לשקול היא, אם מקום החלופה המוצע יכול להתמודד עם מסוכנותו של המבקש.

בשים לב לעברו של המבקש, הכולל הרשעות בעבירות שונות ובין היתר עבירות נגד בת הזוג , ובשים לב לקרבת החלופה המוצעת למקום מגוריה של המתלוננת, מצאתי לדחות את מתן ההחלטה בבקשה לאחר קבלת תסקיר משירות המבחן בעניין המסוכנות הנשקפת מהמבקש ובעניין החלופה המוצעת. המבקש מופנה לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר כאמור.

אני קובעת דיון המשך ליום 21.6.12, שעה 11:0.

שירות המבחן יכין תסקיר עד אותו מועד.