מדינת ישראל נ' סאבאג(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. זאת בשל עבירות של התפרצות למקום מגורים, גניבה והחזקת מכשירי פריצה המיוחסת לו.

אציין מראש, כי לנוכח העובדה שלמשיב אין הרשעות קודמות, הוריתי בתום במהלך הדיון בבקשה, ביום 7.3.2012, על שחרורו למעצר בית מלא, עד למתן החלטה.

על פי כתב האישום, המשיב מואשם בכך שביום 27.2.2012 פרץ יחד עם שני אנשים נוספים לדירת מגורים וגנב ממנה 2 טלוויזיות, כלי כסף שונים, תכשיטים, כסף מזומן ועוד פריטים שונים.

אין מחלוקת בין הצדדים על עצם הארוע, והמחלוקת מתמקדת בשאלת מעורבותו של המשיב.

הראיה המרכזית הקושרת את המשיב לארוע, היא מעצרו זמן קצר לאחר הפריצה ובמכוניתו הרכוש אשר נגנב וכלי פריצה שונים. השאלה בה עלי להכריע, האם נסיבות אלו מקימות כלפי המשיב חזקה תכופה ואם כן, האם המשיב סתר את החזקה.

מעדות בעלת הדירה, גב' נעמי יום טוב עולה, כי היא יצאה מדירתה ביום הארוע בשעה 8:30 ובשעה 10:45 גילתה כי הדירה נפרצה. מכאן שחלון הזמן בו יכלה להתרחש הפריצה מצומצם לפרק זמן זה.

מדו"ח פעולה והודעה של השוטר רונן עמרמי וכן מהודעתו של השוטר עאמר מאהר עולה, כי ביום הארוע, 27.2.2012, בשעה 11:00, ניידת שיטור ובה שני השוטרים הבחינה ברכבו של המשיב מבצע עבירת תנועה (אי ציות לתמרור עצור). אחד השוטרים הורה למשיב באמצעות מערכת הכריזה לעצור, אך המשיב המשיך בנסיעה. הניידת חסמה את דרכו של המשיב וכאשר עצר המשיב את מכוניתו, שני אנשים נוספים שהיו במכונית נמלטו לעבר יער השלום. למרות סריקות שנערכו, שני הנמלטים לא אותרו לאחר מכן.

מהודעות השוטרים עולה, כי להתרשמותם המשיב ניסה להתחמק מהם כאשר הורו לו לעצור, והמשיך בנסיעה, עד שהניידת חסמה את דרכו.

מכאן עולה, כי בהנחה הנוחה ביותר למשיב, חלפו כשעתיים וחצי מאז שנפרצה הדירה ונגנב ממנה הרכוש ועד למעצרו. כן אציין, כי הדירה נמצאת בגבעת משואה ואילו המשיב נעצר ליד טיילת ארמון הנציב. אף אם אין הדבר בגדר ידיעה שיפוטית, קשה להניח שניתן בשעות הבוקר של יום חול לחצות מרחק זה בדקות ספורות.

משכך, קמה כנגד המשיב החזקה הראייתית הידועה כחזקה תכופה, לפיה המצאות רכוש אשר מקורו בעבירה ברשות אדם, זמן קצר לאחר ביצוע העבירה, מלמדת על כך שאותו אדם קשור בביצוע העבירה ועל אותו אדם לסתור את החזקה, או לפחות ליצור ספק סביר בתחולתה. ר' למשל ע"פ 15/78 ביבס, בש"פ 2934/10, קורען ובש"פ 2070/11, גזאווי.

בחינת סבירות גרסת המשיב מסורה לשופט אשר ידון בתיק העקרי. עם זאת, לא אפטור עצמי מלהתייחס אליהן:

בתחילה, בהודעתו הראשונה מיום 27.2.2012, טען המשיב, כי זמן קצר מאוד קודם למעצרו אסף את שני האנשים אשר ברחו מהרכב כטרמפיסטים ברחוב והם העלו לרכבו את הרכוש הגנוב. בהודעה שניה מאותו יום חזר המשיב על גרסתו, אך תוך כדי החקירה שינה טעמו ואמר, כי אסף את השניים בתיאום מוקדם בבית חנינה ואז נסעו עמו לקניון וליד הולילנד העלו לרכבו את הרכוש. המשיב חזר על גרסה זו גם ביום 29.2.2012.

קיומן של שתי גרסאות סותרות לארוע אחד מפיו של אדם, מלמד כי לפחות אחת מהן שקרית, וממילא קשה לתת אמון בכל אחת משתי הגרסאות. על כך אוסיף, כי אף במנותק זו מזו, אף אחת משתי הגרסאות אינה מעוררת אמון – ובכך המעטתי.

לנוכח כל אלה, אני קובע כי הראיות בתיק מקימות סיכוי סביר ומעלה כי המשיב יורשע במיוחס לו. אף אם לא ניתן לקבוע באופן פוזיטיבי אם המשיב פרץ לדירה בעצמו או אם חיכה לפורצים ברכבו מחוץ לדירה (כעולה מגרסתו השניה), עדיין אין מנוס מהקביעה, כי הוא לכאורה בגדר מבצע בצוותא.

ומכאן לעילת המעצר והחלופה:

המדובר בפריצה לדירה מגורים, היינו עבירה שיש בה מסוכנות ברורה לבטחון הציבור (ואציין כי בעלת הדירה היא אישה מבוגרת, וניתן להעלות על הדעת תרחישים קשים לוּ היתה בדירה בעת ההתפרצות).

אוסיף על כך, כי מהראיות עולה שהמשיב חבר לשני אנשים אחרים לשם הפריצה – ויש בכך כדי ללמד על תכנון מוקדם ותחכום מסוים, המגבירים את המסוכנות.

כן אציין, כי לנוכח גרסאותיו השונות והמשתנות של המשיב ובמידה מסוימת גם נסיונו להתחמק מן השוטרים בעת עיכובו, אני מתקשה לתת בו אמון ולאפשר לו לחזור למסלול חייו הרגיל, כפי שהיה קודם לביצוע העבירה.

עם זאת, כפי שציינתי בהחלטתי מיום 7.3.2012, אין למשיב הרשעות קודמות, ולנוכח זאת ניתן להסתפק בחלופת מעצר, אשר תבטיח את בטחון הציבור.